בכהונתו השנייה, הנשיא דונלד טראמפ פיתח דפוס פעולה ביחסים הבינלאומיים שמגיע לרתיחה בסוגיית הנשק הגרעיני של איראן. המרכיב הכי בולט בדפוס הזה הוא אישיותו, שמהווה גורם מכריע בניהול מדיניותו. הוא בריון כוחני שאוהב להכתיב מהלכים דרמטיים וחריגים, ליריבים ולידידים כאחד.
הוא משתמש תדירות באיומים כדי להשיג את יעדיו ומזהיר שאם הצד המאוים לא יקבל את תכתיביו, "יפתחו כלפיו שערי הגיהינום" או "שיקרה לו משהו רע מאד". הוא מבטיח לשליטים סרבניים שהתגובה האמריקנית תהיה הכי גדולה והכי קשה שהם חוו אי פעם.
הדרישות שלו קיצוניות. הוא אוהב לנתץ עמדות קיימות ולהציע תוכניות ופתרונות מהפכניים לבעיות מורכבות, שמטרידות את הזירה הבינלאומית עשורים רבים. הוא קצר רוח, רוצה הישגים דרמטיים ומהירים, ומבקש שייקחו אותו ברצינות. הוא משתמש באמצעי התקשורת כדי להעביר את איומיו ודרישותיו וחוזר עליהם במסיבות עיתונאים.
טראמפ מציג דרישות מהפכניות וחריגות מאד: פינוי בינוי בעזה, השתלטות על האי גרינלנד, החזרת תעלת פנמה לשליטה אמריקנית, הפיכת קנדה למדינה ה-51 של ארצות הברית, והטלת מכסים כבדים, בעיקר על שכנות ובנות ברית. מאיראן, הוא דורש פירוק התשתית הגרעינית, אפילו לא, דואלית, שיכולה לשמש הן לצרכים צבאיים והן לצרכים אזרחיים. זהו שינוי משמעותי בעמדה האמריקנית כפי שעוצבה על ידי הנשיאים אובמה וביידן. הם רצו רק לעצור את התוכנית הגרעינית, הוא רוצה לחסל אותה. על רקע זה, בימים האחרונים נוצר בין וושינגטון לטהרן תהליך דמוי פינג פונג מסוכן של החלפת מסרים, איומים ומעשים.
לפני כמה שבועות, טראמפ כתב מכתב לעלי חמינאי, מנהיג איראן, הזמין אותו למשא ומתן במגמה להגיע אתו להסכם גרעין חדש. הבית הלבן לא פרסם אותו אבל עיקריו הופיעו בסקי ניוז ערביה. המכתב נפתח בקריאה לשיתוף פעולה וסיכום הבנות. "הגיע הזמן לפתוח דף חדש של שיתוף פעולה וכבוד הדדי, יש לפנינו הזדמנות היסטורית", כתב טראמפ למנהיג איראן. אבל הוא הוסיף איום: "אבל אני מזהיר אותך: אם תדחה את היד המושטת הזו, ואם המשטר האיראני יבחר בדרך של הסלמה, המשך תמיכה בארגוני טרור והרפתקאות צבאיות, התגובה תהיה נחרצת ומהירה. לא נעמוד בחיבוק ידיים מול איומי המשטר שלכם על עמנו או בעלי בריתנו".
בפומבי, איראן הגיבה בחריפות. חמינאי השיב "שאיראן לא תנהל מו"מ תחת איומים", ואף הגדיר את ארצות הברית כ"מדינה בריונית". הנשיא, מסעוד פזשכיאן, היה בוטה יותר ואמר: "אני לא אנהל איתך משא ומתן אפילו תחת איומים, תעשה מה שאתה רוצה לעזאזל". ביטויים כאלה נוגעים בעצבים הרגישים ביותר של אישיות טראמפ. אסור כך להכעיס אותו. במכתב התשובה, איראן הביעה נכונות למשא ומתן אבל דרשה שיתנהל "בכבוד הדדי" ועל בסיס הסכם הגרעין של 2015 שחתמה עם הנשיא ברק אובמה. היא שללה כל דיון על מערכות הטילים שלה ועל יחסיה עם שלוחותיה באזור.
טראמפ לא אהב את התשובה האיראנית. הוא ציפה שהם ייבהלו ויהיו מוכנים מייד להגיע למשא ומתן. אין לו הרבה סבלנות לתהליכים איטיים ומורכבים ולתוצאות מצומצמות. הוא רוצה הישגים גדולים, דרמטיים והסטורים בכמה חודשים. הוא נותן אולטימטום שנמדד בתאריך מוגדר. לא תמיד זה עובד. עד ה-5 במרץ 2025, שעה 12:00 הוא דרש מחמאס לשחרר את כל החטופים הישראלים. חמאס צפצף. לאיראן הוא נתן חודשיים להגיע למשא ומתן רציני במטרה להגיע להסכם גרעין חדש.
לנוכח התשובה האיראנית, טראמפ הסלים את הרטוריקה האגרסיבית שלו והוסיף איומים ברורים יותר כלפי איראן. "אם איראן לא תעשה עסקה, נפציץ אותה בדרך שלא ראתה". איראן השיבה: "הטילים שלנו מוכנים, אם תפציץ, תחטוף מכה קשה".
כדי לגבות את איומיו, טראמפ התחיל לרכז כוחות ים ואויר משמעותיים באזור. הוא שלח מפציצים אסטרטגיים כבדים מדגם בי-2 לבסיס באי דייגו גרסיה באוקיאנוס ההודי. אלה הם מפציצים שמסוגלים לשאת את הפצצה הקונבנציונלית הכבדה ביותר שקיימת בארסנל האמריקני. זו היא פצצה חודרת בונקרים שמשקלה יותר מ-12 טון של חומר נפץ. המסר ברור, התקפה אמריקנית תפגע בבונקרים העמוקים של איראן. במקביל נשלחה לים האדום, נושאת מטוסים שניה, קרל וינסון. כל נושאת מטוסים אמריקנית שקולה כנגד בסיס של חיל האויר בארץ.
גם איראן ניסתה לגבות את איומיה ופרסמה סרטון שמראה ריכוזי טילים בבונקרים תת קרקעיים עמוקים. המסר שלה הוא שהצבא האמריקני לא יוכל להשמיד אותם.
טראמפ משמיע איומים אבל מקווה שהם יעשו את העבודה והוא לא יצטרך לממש אותם. שני הצדדים מעוניינים במשא ומתן ולא בהתנגשות צבאית. יתכן שהרטוריקה שלהם וההכנות הצבאיות נועדו להיות עמדות הפתיחה לקראת משא ומתן. אבל הפערים ביניהם גדולים מאד והם מהלכים על חבל דק מאד שיכול להיקרע בכל רגע.
אם חמינאי יתמיד בסירובו להגיע למשא ומתן, טראמפ יקלע לדילמה לא פשוטה כי אם לא יממש את המתקפה הצבאית שהבטיח - אף מדינה לא תאמין יותר לאיומיו, ואם יתקוף, כל האזור עלול לעלות באש, כפי שאיראן הבטיחה. ספק אם הציבור האמריקני מוכן למלחמה חדשה באזור, הצלקות העמוקות של הכישלונות הצבאיים באפגניסטן ובעירק טרם הגלידו. למרות צחצוח החרבות, עדיין ההסתברות למשא ומתן גבוהה אך במקצת מההסתברות למתקפה צבאית אמריקנית. כל אחד משני התרחישים ישפיע מאד על מעמדה של ישראל ולכן יש להיערך מולם.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן
