ראש הממשלה הצהיר אמש כי המלחמה תסתיים רק לאחר פירוק חמאס מנשקו והגליית הנהגתו. טוב שנתניהו החליט להיות חזק מול חמאס אחרי שנים ארוכות שבהן התייחס לחמאס כאל נכס ודאג להזרים אליו כספים רבים, שאפשרו את התחזקותו הצבאית של ארגון הטרור הרצחני. הטרגדיה של כולנו היא שראש הממשלה נזכר לשחרר את ההצהרה הזו רק אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה, שבמהלכה הוא כשל בביצוע מהלכים מדיניים שישלימו את המהלכים הצבאיים המוצלחים ושימנעו את חזרת חמאס לכל אזור שצה״ל פינה; שנה וחצי שבה הוא הבטיח לנו שוב ושוב שאנחנו כפסע מהנצחון המוחלט, בעוד שבפועל ישראל הלכה והתרחקה מהשגת יעדיה המוצהרים של מלחמת חרבות ברזל - מיטוט שלטון חמאס והחזרת החטופים.
גם הצהרת נתניהו עכשיו מרחיקה, ולא מקרבת, את השגת מטרות המלחמה. כבן של היסטוריון, נתניהו בוודאי יודע שניצחון צבאי מוחץ, גם אם מושג, לא מספיק כדי להביא לביטחון וליציבות לאורך זמן. כדי להשיג ביטחון למדינת ישראל, חייב להיות אופק של תקווה גם לפלסטינים – אופק של חיים בביטחון, בשגשוג ובכבוד גם לצד המובס. ארצות הברית ידעה לתת אופק כזה במלחמת העולם השנייה, לגרמניה הנאצית באמנה האטלנטית (1941) וליפן - מעצמה אימפריאליסטית ורצחנית – בהצהרת פוטסדאם (1945). והתוצאה, שתי המדינות הפכו למדינות שוחרות שלום ומשגשגות שתורמות ליציבות ולבטחון באזורן.
כבר ב-13.12.2023 קרא פורום היום שאחרי המלחמה לממשלת ישראל לצאת בהצהרה בהשראת הצהרת פוטסדאם ובהתאם לעקרונותיה:
· תבוטל שליטתו והשפעתו של חמאס ברצועת עזה, בשל חתירתו ומעשיו להשמדת ישראל.
· מובטח לעם הפלסטיני שהשליטה ברצועת עזה תועבר לידי מסגרת שלטונית זמנית שתוקם בידי קואליציה בינלאומית ברגע שכל החטופים והחטופות יוחזרו ויוכח שהכוחות הצבאיים (חמאס והג׳יהאד האיסלמי) פורקו מנשקם.
· מובטח לעם הפלסטיני שהוא יהפוך לעצמאי כשמי שמעונין להילחם בישראל כבר לא יהיה בשלטון, ולאחר שתוקם ממשלה יציבה, אחראית ושוחרת שלום.
גם היום, כמו בסוף 2023, יש מוכנות בינלאומית (אז תכנית ביידן, כיום התכנית המצרית, שאושרה על ידי הליגה הערבית בתחילת מרץ 2025) לכניסה של כוחות ערביים-בינלאומיים לרצועה, שיפעלו בשיתוף עם גורמים פלסטיניים לחלוקת הסיוע ההומניטרי, לשיקום הרצועה (כ-90% ממבני המגורים ומבני הציבור ברצועה נהרסו במהלך המלחמה), ולבנייה של מנגנוני שלטון פלסטיני מתון. העולם הערבי לא עושה לנו טובה. הכוחות הג׳יהאדיסטים במזרח התיכון, שחמאס נמנה עליהם, מאיימים לא רק על ישראל אלא גם על מדינות ערב המתונות, והסכסוך הישראלי-פלסטיני מאיים על יציבות משטריהן. במילים אחרות, גם למדינות ערב יש אינטרס מובהק בקיום שלטון פלסטיני מתון ברצועת עזה. זהו גם האינטרס הישראלי. האינטרס הישראלי, בדצמבר 2023 כמו גם באפריל 2025, היה ונשאר חיבורם של מדינת ישראל ושל הפלסטינים לציר המדינות המתונות במזרח התיכון. רק חיבור כזה יביא בטחון ושגשוג למדינת ישראל בכל מרחביה.
מה שחסר בהצהרות נתניהו, מאתמול ולאורך כל השנה וחצי האחרונות, זו הצהרה ברורה אודות אופק של עצמאות ובטחון לפלסטינים. כמובן שהפרסומים האחרונים לגבי הנחיה של שר הביטחון לצה"ל לתפוס עוד שטחים ברצועת עזה, הוראת הרמטכ״ל לצבא להכין תכניות לכיבוש הרצועה ולחלוקת סיוע הומניטרי על ידי צה״ל, והקמתה של מנהלת ל"הגירה מרצון" של פלסטינים מהרצועה – פועלים בכיוון ההפוך.
ברור כי התוכנית המצרית דורשת שיפורים וערובות, ושמהלך של פירוק חמאס מנשקו, שיקום הרצועה והקמת שלטון מתון הוא מהלך ארוך, אולי אפילו ארוך מאד. אבל הנכונות של מדינות ערב המתונות לקחת חלק בתכנית, היותה תנאי להפניית המיליארדים הדרושים לשיקום הרצועה כסיוע בינלאומי, והסיכוי הגבוה שקבלתה תוביל לנורמליזציה עם ערב הסעודית ובעקבותיה עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות, הופכות אותה לתוכנית בעלת הפוטנציאל הגבוה ביותר, מבין האפשרויות הקיימות, לתרום לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל.
אסור להמשיך במלחמה שבוודאות תגרום למוות של חטופים, של חיילי צה"ל ושל פלסטינים חפים מפשע ברצועת עזה, ושמבטיחה עתיד של טרור ושכול. יש דרך אחרת, והיא מתחילה בהצהרה ברורה של נתניהו שנותנת אופק של תקווה לפלסטינים.
המחברות הן חברות סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״
