פעמים רבות קראו לי נאיבית ו"אידיוטית שימושית". האשימו אותי שעושים עליי סיבוב (פעם מימין ופעם משמאל) ושאני ממשיכה לנסות בעקביות, בכוחותיי הדלים, ליזום פעילויות של הידברות בין חלקי העם או להצטרף אליהן. ואני אכן חשה מחויבת לפעול להסכמות, לייצר קואליציות רעיוניות, לחפש את המשותף ולא את המקטב והמשסע. מאז 7 באוקטובר עיקר פעילותי הוא למען החזרת החטופים ולמניעת קרע בעם, קרע שמובילים קיצוניים בשני הקצוות הפוליטיים. לכן גם אני חתמתי על "אמנת אלטלנה", שמנסה לקרוא קריאה חברתית לעצירת ההידרדרות.

האמנה מורכבת משלושה חלקים עיקריים. הראשון, "שינויים עושים בהסכמה – כל שינוי בסדרי השלטון והמשפט שאינו בהסכמה רחבה יידחה עד לאחרי הבחירות". במילים אחרות, בלי הפיכה/רפורמה משפטית, בלי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וגם בלי הנימוק (הנכון עובדתית) שהשינויים הם מימוש רצון העם על פי תוצאות הבחירות האחרונות. בעקבות האסון הגדול שקרה לנו צריך לחדש את האמון בהרכב הקואליציוני־הפוליטי הנוכחי. 

המרכיב השני, "קריאה לממשלה להמשיך ולכבד את שלטון החוק ולהימנע בכל מחיר ממשבר חוקתי, ועם כל רשויות המדינה לנהוג בריסון עצמי ובגמישות כדי להגיע להסכמות – עד לסיומה המוצלח של המלחמה עם שחרור אחינו החטופים". במילים פשוטות, אסור לממשלה להפר צו של בג"ץ, והחותמים מצפים ממערכת המשפט ומהדרג המקצועי להגיע להסכמות עם הממשלה. ה"אשמה" היא שאנו, החותמים, משתקים את פעילות הממשלה ומפנים את עיקר הדרישות לקואליציה ולא לאופוזיציה. התשובה פשוטה: כוח הפעולה האופרטיבי הוא של הממשלה, ולכן הדרישות הן ממנה והאחריות עליה.

המרכיב השלישי מכוון למוחים נגד הממשלה: "נוהגים באחריות – על המשתתפים במחאות ועל התקשורת ועל האזרחים לנהוג באחריות ולפעול בגבולות החוק, להימנע מהסתה אישית ולהעמיד את ביטחון המדינה ולכידות האומה בראש". רובם המכריע של המוחים פועל באחריות וכורז סיסמאות לגיטימיות. ובכל זאת, מדי פעם, מתגלים בשוליים פרטים הנושאים כרזות אלימות, ופועלים כשהם "מאבדים את זה". הקריאה אליהם היא לפעול רק בגבולות החוק, ולמשטרה, להימנע מליבוי אלימות.

החותמים על אמנת אלטלנה מבקשים לעצור את הסכנה ולפעול באחריות. אז תאשימו אותנו בנאיביות. בעיניי, זהו ניסיון הכרחי למנוע הידרדרות מסוכנת בחברה הישראלית, שמשרתת רק את הקיצוניים ביותר. 77 שנים אחרי טביעתה, הספינה אלטלנה עדיין משייטת לאורכו ולרוחבו של השיח הפוליטי בישראל, ועוד יותר בימים שסועים אלה. גם בפרשת אלטלנה כל אחד משני הצדדים היה משוכנע לגמרי בצדקתו. כאז כן עתה, חובתנו ואחריותנו לפעול. באלטלנה קבע בגין "לא תהיה מלחמת אחים". אבל אין די בהכרזה. אף שבגין היה משוכנע בצדקתו, הוא קם ועשה מעשה.

הכותבת הייתה יו"ר "אמונה" - תנועת נשים דתיות ציוניות