אינני יודע כיצד תיראה “שפיכות הדמים” שעליה מדבר אהרן ברק. בעבר, ראשי “המחנה” דיברו על טנקים שיעלו על יישובים הנמצאים מעבר לקו הירוק. המתנחלים היו אז במוקד השנאה של ותיקי החונטה, אלה שתמיד ידעו איך מקבלים בחינם את מה שממילא, לדעתם, מגיע להם. 

בימים אלה השיטות הרבה יותר מתוחכמות. כבר לא מדברים על טנקים. יש שופטים בירושלים, והם עושים חלק מהעבודה. יהיו, אולי, גם פעולות מחאה מסוגים שונים, אבל כל אלה לא יביאו לשפיכות דמים. התומכים במלחמת אזרחים מדברים על “גופות שיצופו בירקון”. הם בוודאי ינסו משהו אחר, מתוחכם יותר. הם לא יסתפקו בחקירות אגרסיביות של השב”כ.

אני מקשיב למסיתים למיניהם, אדוני הארץ בעיני עצמם, ורעד עובר בי. זאת, בגלל שאני יודע שאין להם גבולות. אף פעם לא היו להם. המלחמה על הגה השלטון תמיד הייתה, בעיניהם, עילה לפריצת גדרות. בעבר, הם הטביעו את אלטלנה. 16 מנוסעיה נהרגו. “התותח הקדוש”, בפי מנהיגי תנועות השמאל, עשה את העבודה. יצחק רבין היה המפקד הבכיר במקום. 

דא עקא, מנחם בגין טבע את הביטוי האלמותי “לא למלחמת אחים”. מדינת ישראל קמה – ובשנותיה הראשונות נשארו בשלטון אלה שמשמני הארץ היו לחם חוקם. כל השאר נדחקו לפריפריה. ואז הגיעו הבחירות של 1977. אלה שהיו עד אז במעמד של חוטבי עצים ושואבי מים תפסו בהגה השלטון. נולד המהפך שמטלטל מאז את כולנו לעבר מדרון שבסופו, להערכתי, עלולים קירות “הבית השלישי” להיסדק ללא תקנה. 

מה שמוביל אותי לומר שייתכן שהעם היהודי, הוא עצמו, אינו רוצה בעצמאות מדינית. חלקו, לפחות, מבקש להתנער ממורשתו. ספר הספרים, על שלל רעיונותיו הנפלאים, זה שרוב אומות העולם אימצו לתוך תרבותם, כבר לא נלמד בחלק מבתי הספר. האנטישמיות גואה, אבל לא ממחוזות אלה תקום עלינו הרעה.

מה שגרוע הרבה יותר הוא העובדה שיהודים רבים מואסים במוטיבים היהודיים שמופיעים לאורכה ולרוחבה של מגילת העצמאות. הרעיונות הקוסמופוליטיים קוסמים להם הרבה יותר. רוחות רעות מנשבות במסדרונות האוניברסיטאות, מה שמלמד אותי שהשבר, אולי, כבר אינו ניתן לאיחוי.

אני מתבונן במפגינים המתפרעים בשערי הכנסת ומבין שהם מוכנים ללכת עד לפי התהום. בתקופת הסזון, אבותיהם האידיאולוגיים הסגירו יריבים פוליטיים לידי המשטרה הבריטית. אינני יודע, כאמור, מה יעשו הפעם “שורפי האסמים”, אבל זה הולך להיות מכוער. אויבינו ימהרו לנגוס בישות היהודית המדממת.

כותבי העיתים יצביעו, כנראה, על הסיבות לקריסתה של המדינה היהודית ועל אלה שרמסו את החזון הציוני עד דק. האמת בוודאי תהיה כואבת. רבים לא יאהבו אותה. אולם לא יהיה מנוס ממנה. הדין ייקוב את ההר.