בעוד ראש הממשלה נאבק בגורמי אכיפת החוק, ומבקש לפטר את ראש השב”כ רונן בר בטענה לחוסר אמון, ראוי לבחון את התמונה הרחבה: אמון הציבור במוסדות השלטון.
נתוני המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מיוני 2024 חושפים מציאות חדה: בזמן שראש הממשלה מתיימר לדבר בשם “העם”, רק רבע מהישראלים מביעים אמון בממשלתו. שבעה מכל עשרה אזרחים מתארים את אמונם בראש הממשלה כנמוך. האירוניה? אפילו בקרב תומכי הימין רק 44% מביעים אמון בממשלה. זהו “שלטון העם” בגרסה הנוכחית.
הפרדוקס צורם: זהו אותו ראש ממשלה שהצהיר שאין לו אמון בחוקרי המשטרה ש”תפרו לו תיקים”, אותו מנהיג שדחה את סמכות הייעוץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות ומערכת המשפט. בסיטואציה הנוכחית, המשטרה שבה אין לו אמון צריכה לחקור את נדב ארגמן, הפרקליטות שבה אין לו אמון צריכה להחליט אם להגיש כתב אישום, ובתי המשפט שבהם אין לו אמון צריכים להכריע. איזה מנגנון הכרעה נותר?
התשובה מטרידה: ב”תיאוריית החשד הכללי” שמקדם ראש הממשלה רק נאמניו האישיים ראויים לאמון. כל מוסד ממלכתי המהווה בלם לכוחו מוצג כחלק מקונספירציה. זו אינה רק התקפה על אנשים – זו התקפה שיטתית על עצם הרעיון של איזונים ובלמים בדמוקרטיה.
כשהממשלה עסוקה במאבקי כוח, הציבור חש שהקרקע נשמטת. 82% מהיהודים מודאגים ממצב הלכידות החברתית בישראל ו־56% רואים בקיטוב הפוליטי את מקור המתח העיקרי. זהו קיטוב שהוצת והועצם בידי אותם פוליטיקאים שעתה מתריעים על סכנותיו.
גם המבט מעבר לגבולות מדאיג. 63% מהישראלים חוששים ש”ישראל תהפוך למוקצית במדינות המערב” – דאגה שמתעצמת עם כל פגיעה במוסדות הדמוקרטיים. המנהיגות מדברת על “ניצחון במלחמה”, אבל מובילה לתבוסה אסטרטגית במעמדה הבינלאומי של ישראל.
ישראל היא מהיחידות שבין הדמוקרטיות שאין לה חוקה מעוגנת. ממשלה עם רוב קואליציוני קלוש יכולה לשנות חוקי יסוד, לפטר שומרי סף ולעקר מוסדות ביקורת. זו מכונית הדוהרת במדרון, כשמנטרלים את מערכת הבלמים שלה. הפרויקט לערעור הלגיטימציה של מערכות החוק אינו מאבק פוליטי רגיל, אלא מסע להסרת המחסומים האחרונים בפני שלטון אוטוקרטי. כשראש ממשלה שולל את הלגיטימיות של המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, השב”כ והיועץ המשפטי – הוא מבקש למעשה מעמד מעל לחוק.
הבעיה חורגת מאישיותו של ראש הממשלה הנוכחי ונוגעת למבנה שמאפשר לכל ממשלה לפרק את מוסדות הביקורת. כשרוב בציבור מביע חוסר אמון במנהיגות, אך אינו יכול להגן על מוסדות הדמוקרטיה – זהו כשל מערכתי עמוק. אנחנו זקוקים לא רק להחלפת הנהגה, אלא למשטר חוקתי שיגן על הדמוקרטיה גם מפני רוב פרלמנטרי זמני. ללא זאת, ישראל תמשיך להידרדר, בידיעה ברורה שאסון מתקרב.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי תקשורתי
