ארגון אחראי לא מתקדם ללא תהליך עמוק ונוקב של חקירה עצמית. בלעדיו אי אפשר ללמוד מן הניסיון, גם מן השגיאות, כדי לשכלל את ההתנהלות ולשפר את ההישגים. כשהארגון הוא חיוני, גדול ומורכב כמו צה"ל, הזרוע הצבאית של המדינה – דרושה סדרה של תהליכים, מלמעלה עד למטה.

התהליך העליון הוא חקירה של התנהלות הדרג המדיני, שצה"ל סר למרותו. ההסדרים החוקיים של המדינה כוללים בארגז הכלים שלה את המנגנון של ועדת חקירה ממלכתית. רק בתרבות הפוליטית הקלוקלת של הממשל הנוכחי יכול להופיע מאמץ מאורגן לסכל מינוי של ועדת חקירה ממלכתית. 

ברמה המקצועית העליונה נמצא הפיקוד העליון. לא קל לדון בו ללא החסות האמיצה של ועדת חקירה ממלכתית, אבל הדבר אפשרי, גם כי אין ברירה. בהקשר הזה, שתי הערות: ראשית, ראוי להסתייג מן הדרישה של שר הביטחון ישראל כ"ץ לסיים את התחקירים בתוך כמה שבועות. תהליך אמיתי של הפקת לקחים לא יכול להיות פזיז, ויש להניח לו להתנהל בהתאם לאמות המידה המקצועיות של תהליכים כאלה.

שנית, אין מקום לבולמוס הלחצים להתפטרות בכירים בצבא ובמערכת הביטחון. חלק מהלחץ הוא שטחי ומבטא אי־הבנה. התפטרות ללא תהליך עמוק של חקירה עצמית היא צעד סמלי שלא מבטיח את השיפור הנדרש. חלק מהלחץ הוא זדוני, ומבטא רצון להחדיר לתהליכי המינויים בצה"ל שיקולים זרים, מגזריים וכדומה.

צוות המומחים בראשות האלוף (במיל') מוטי ברוך, שעסק ב"משמעת המבצעית והתרבות הצבאית בלחימה", חקר את הרמה הבאה בתהליך הכולל של הפקת לקחים, רמה הכוללת מפקדים וחיילים רבים. הרמטכ"ל, שמסקנות הצוות הוגשו לו בתחילת החודש, סימן חמישה תחומים ל"חיזוק", ובהם התחומים החשובים במיוחד של "משמעת מבצעית בלחימה בדגש על מניעת סכנת חיים לכוחותינו", "חיזוק הנורמות בתחום הבטיחות בנהיגה", וכן "נורמות וכללים ערכיים בלחימה עם אויב".

להתחיל מיד

בנקודה זו, אנחנו ממליצים על בדיקה נוספת, מטעם צוות מומחים זה או אחר, של הרמה הבאה שראוי לכלול בתהליך הכולל של הפקת הלקחים – רמת התרבות הארגונית של צה"ל. זוהי רמה הידועה למי שמכיר את צה"ל באופן רחב, מתמשך ומקצועי. המתרחש ברמה הזאת משפיע, לטובה או לרעה, על כל מה שנעשה ברמות המקצועיות הגבוהות יותר. אנחנו סבורים שתהליך חקירה של התרבות הארגונית יכול לצאת לדרך, ללא דיחוי, במקביל לקיום התהליכים ברמות הגבוהות יותר. אין לנו ספק שאפשר לסמן משבצות מסוימות בתרבות הארגונית ולהתחיל מיד את החקירה הראויה שלהן.

עוד לפני שצוות כלשהו החל לבדוק את התרבות הארגונית, אנחנו יכולים למלא חוברות וכרכים בחומרי חקירה, החל בניתוחי אירועים וכלה בנתונים כמותיים, במשבצות בולטות של התרבות הארגונית. מטעמי העניין האישיים שלנו נזכיר כאן שלוש משבצות, אם כי יכולנו להזכיר בפירוט עוד 33.

משבצת אחת נוגעת לזיכרון הארגוני, ובין השאר - לדרכים של הסקת מסקנות מהתחקירים וליישום שלהן בחיי השגרה הצבאית. תמיד יהיו לתחקירים מסקנות חשובות. לעיתים קרובות יתרחש יישום של המסקנות בחיי היחידות. ועם זאת, כמה זמן יעבור עד שהחידושים יישחקו וחולשות העבר יתגלו מחדש? חידושים יכולים להישחק במאה דרכים שונות. אחת מהן, פשוטה ורווחת, היא שהחידושים נשכחים, בעיקר כשהמפקדים מתחלפים. לא פעם התבקשנו לבצע עבודה צבאית שכבר נעשתה, שאנחנו עצמנו עשינו אותה לפני כמה שנים.

משבצת שנייה נוגעת לטיפול האישי בחייל. הלב זועק למשמע הנתונים בדבר מספר החיילים שהתאבדו במהלך השנתיים האחרונות, וזו דוגמה אחת (וכואבת) מני רבות. אנחנו מכירים את הפעילות הארגונית המבורכת בתחום זה, אבל דרושים תהליכים מקצועיים אפקטיביים לחלחול הנורמות מן התרבות הסדורה של הדרג המקצועי אל התרבות הארגונית של הדרג הפיקודי, גם הזוטר, גם במילואים.

משבצת שלישית נוגעת לערכי צה"ל. אנחנו לא מזדהים עם תיאור ההתנהלות של החיילים כ"קריסה ערכית", אבל לא נתקשה להצביע על סטיות מובהקות מ"רוח צה"ל" באופן מתמשך, באווירה של משמעת רופפת אבל גם מטעמים זרים ושקופים, וביחידות מילואים יותר מאשר ביחידות של החיילים הצעירים.

זה לא המקום להציע צעדים ראשונים לתיקון התרבות הארגונית של צה"ל. ראשית יש לאסוף את הנתונים הרבים, שנית יהיה צורך לנתח אותם באופן המקצועי הנדרש, ולבסוף יהיה צורך לעצב את דרכי התיקון, בדרך לתרבות הארגונית הראויה.

שלמה כהן הוא תא"ל (במיל') ולשעבר נציב הכבאות וההצלה. אסא כשר הוא פרופ' אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לפילוסופיה כללית וחתן פרס יצחק שדה לספרות צבאית