כל מלחמה, כדרכן של מלחמות, מסתיימת בהסכם. לחתום על הסכם זה דבר אחד, לכבדו זה דבר אחר. הסכם הפסקת האש שיצא לפועל בין ישראל לממשלת לבנון אמור להביא לרגיעה ולהחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, אבל לא כך הם פני הדברים.

החלטה 1559, שהתקבלה ב־2004 בידי מועצת הביטחון של האו"ם, הכירה בריבונות הלבנונית על אדמותיה, חתרה לחיזוק לבנון, ביקשה לסיים את הנוכחות הסורית במדינה, וקבעה שיש לפרק את המיליציות החמושות – לרבות ובעיקר את חיזבאללה. במבחן התוצאה, חלקים רבים מהחלטה זו מעולם לא יושמו. גם סוריה לא ראתה את ההחלטה הנ"ל כמחייבת אותה.

ב־2005, לאחר רצח רפיק אל־חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, גבר הלחץ הערבי והמערבי על סוריה כדי שזו תסיג מלבנון את 14 אלף חייליה, מה שאכן התבצע. ועדיין, גם לאחר מכן המשיכה סוריה לתפקד כשחקנית ראשית, כזו שקובעת דין ודברים ומהלכת אימים. סוריה המשיכה לשלוט בלבנון, אם כי מרחוק, ולפעול כ"שנאי" בין איראן לחיזבאללה.

מלחמת לבנון השנייה ב־2006 הסתיימה בהחלטה 1701, שאושרה אף היא בידי מועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה קבעה פריסת כוח יוניפי"ל חמוש בהיקף של 15 אלף חיילים, פריסת כוחות צבאיים לבנוניים בדרום המדינה ואיסור על ארגון חיזבאללה לפעול בדרום לבנון. סעיף 12 להחלטה מתיר באופן מובהק ליוניפי"ל להתערב צבאית כדי שדרום לבנון לא יחזור לשמש כשטח עוין. נשק וציוד צבאי היו אמורים להיכנס רק באישור ממשלת לבנון, וכמובן שכל כלי הנשק של חיזבאללה היו צריכים להיות מוחרמים.

מאז חתימת שני ההסכמים, בשנת 2004 ובשנת 2006, התברר כי החלטותיה של מועצת הביטחון נותרו בגדר המלצה לחיזבאללה, והיא מעולם לא דאגה ליישומן. במקום ריבונות לבנונית בדרום לבנון, התקיימה ריבונות של ארגון חיזבאללה, לרבות נוכחות צבאית מסיבית שהפכה כפרים רבים וחלקות אדמה נרחבות למבצרים ולמחסני נשק.

יוניפי"ל לא באמת הפגין דומיננטיות בדרום לבנון, לא ביצע שום אכיפה – והנשק האיראני זרם וסופק ללא כל התערבות. גם צבא לבנון לא היה מסוגל למשול ולהביא לריבונות בדרום לבנון. כל העולם יודע שהצבא הלבנוני לא נכח פיזית באזור הגבול, ולכן לא הייתה לו שום השפעה.

שלא נשלה את עצמנו - הסכם הפסקת האש אשר נחתם לפני כשבוע וחצי בין ישראל ללבנון רחוק מלהיות הסכם שלום. איראן תוסיף לפעול בכל צינור סמוי במטרה להמשיך לשלוט בסוריה ובלבנון, ולהשתמש בגבול הצפוני של ישראל באמצעות הקבלנים שלה – חיזבאללה ומשטרו של אסד (אם וכאשר יצליח לגבור על המורדים בצפון המדינה) - לצורך ערעור היציבות.

הפרות הסכם הפסקת האש מצד חיזבאללה מעידות כאלף עדים על כך שאיראן וגרורותיה ימשיכו להמציא את העילה הבאה לעימות הבא. העימות הנוכחי היה בסימן תמיכה בחמאס, ולעימות הבא יהיה תירוץ אחר. אולי סביב הר דב (חוות שבעא).

על כן מוטלת האחריות העצימה על יוניפי"ל, צרפת וארה"ב לעקוב אחרי ביצוע ההסכם ולפעול למניעת התחמשות חיזבאללה ולהפעלת תוכניות הארגון ל"כיבוש הגליל". ניסיון העבר מלמד שרק מעקב מוגבר, רציף ואינטנסיבי מסוגל למנוע פגיעה בתושבי הצפון ומלחמה עתידית.

הכותב הוא איש חינוך ופעיל חברתי

tguvot@maariv.co.il