תרחיש הברחת החטופים לאיראן דרך ציר פילדלפי מהווה איום אסטרטגי חמור על ישראל, המבוסס על יכולות מוכחות ותשתית קשרים מבוססת היטב של חמאס ואיראן. ארגון הטרור העזתי הוכיח לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה שקדמה למתקפת 7 באוקטובר, יכולת מתוחכמת בתחום המנהור והברחות אמצעי לחימה, חומרי גלם ופעילי טרור.
עדות לכך ניתן למצוא בכמות העצומה של אמצעי לחימה תקניים מתקדמים (שלא מייצור מקומי) ותשתיות לייצורם שנתפסו ברצועה במהלך מלחמת חרבות ברזל, שרובם הוברחו בעיקר דרך מערכת המנהרות המסועפת בציר פילדלפי.
מערכת הקשרים המורכבת של חמאס בזירה האזורית והבינלאומית מהווה גורם מכפיל סיכון משמעותי. מחד גיסא, לתנועה קשרים הדוקים עם גורמים מצריים, הן מהעולם הפלילי והן מקרב מנגנוני הביטחון, המאפשרים תנועה יחסית חופשית מעל ומתחת לציר. מאידך גיסא, הקשר האסטרטגי העמוק עם איראן ושאר מרכיבי חזית ההתנגדות מספק תמריץ משמעותי להעברת חטופים לשליטתה, במיוחד כאשר הלחץ הצבאי על חמאס בעזה הולך גובר.
מנקודת המבט האיראנית, החזקת חטופים ישראלים על אדמתה, או על ידי שלוחיה מחוץ לרצועה, תעניק לה יתרונות אסטרטגיים משמעותיים. ראשית, היא תספק לטהרן מנוף לחץ חסר תקדים על ישראל, שיאפשר לה להגביל את חופש הפעולה הישראלי נגד תוכנית הגרעין ופעילותה האזורית.
שנית, איראן תוכל להפעיל לחץ פסיכולוגי מתמשך על החברה הישראלית, בדומה לפרשת רון ארד, תוך ניצול הרגישות הגבוהה של הציבור הישראלי לנושא החטופים והמחאה הציבורית סביב סוגיה זו. כמו כן המצב יאפשר לאיראן ללבות מתיחות בין ישראל למצרים סביב סוגיית ההברחות, ובכך לפגוע במערכת היחסים האסטרטגית בין המדינות.
המורכבות המבצעית, המודיעינית והמדינית תגבר משמעותית ברגע שחטופים יועברו מחוץ לגבולות עזה. היכולת להפעיל לחץ צבאי ישיר תפחת באופן דרמטי, ולמשוואה יתווספו עוד שחקנים, מדינתיים ולא מדינתיים, לניהול המו"מ המורכב ממילא. נוסף על כך היכולת לאתר את החטופים ולעקוב אחריהם תהפוך למשימה כמעט בלתי אפשרית, במיוחד אם יועברו דרך מספר מדינות וגורמים בדרכם לאיראן או לאחת ממדינות או ארגוני החסות שלה. המאמצים המודיעיניים והמדיניים יחייבו השקעת משאבים עצומה, ללא ערובה להצלחה.
לנוכח כל זאת, שמירת השליטה הישראלית הרציפה בפילדלפי קריטית למניעת תרחיש אסטרטגי מסוכן זה. אובדן השליטה בציר, ולו לזמן מוגבל כחלק מתנאי המו"מ (חמאס עלול לנצל את חלון הזמנים להברחת חטופים מחוץ לרצועה בהיעדר נוכחות ישראלית אפקטיבית ורציפה בציר), עלול להוביל למצב בלתי הפיך, שבו חטופים ישראלים יהפכו לקלף מיקוח בידי המשטר האיראני, או שלוחיו, עם השלכות מרחיקות לכת על הביטחון הלאומי של ישראל לטווח הארוך.
לחכות לטראמפ
מעורבות אמריקאית אפקטיבית, שתתגבש במהלך ממשל דונלד טראמפ החל מינואר 2025, יכולה לשמש כגורם מאזן ומייצב בכמה מישורים מרכזיים. ראשית, ארה"ב יכולה לשמש גורם מתווך ומפקח במיסוד מסגרת תיאום ביטחונית אפקטיבית בין ישראל למצרים, רצוי במסגרת יוזמת שלום אזורית ובמעורבות מדינות סוניות מתונות, ובראשן איחוד האמירויות וסעודיה. שנית, מעורבות אמריקאית פעילה יכולה לספק ערבויות לכך שהצד המצרי לא יעצום עין או ישתף פעולה עם פעילות הברחה מעל ומתחת לציר.
במישור האסטרטגי הרחב יותר, שיתוף פעולה אמריקאי ואזורי חיוני להחלשת האחיזה האיראנית באזור ולניתוק זיקתה למתרחש ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה, כשהדבר יכול להתבצע באמצעות הפעלת לחץ כלכלי וצבאי על טהרן. נקודה משמעותית היא שחמאס (כמו גם חיזבאללה) יתקשה לתפקד כלכלית וצבאית ללא הסיוע האיראני הכספי, הצבאי והמדיני.
לחצים בינלאומיים על ישראל בנוגע להמשך שליטתה בציר עשויים לפחות משמעותית במהלך כהונת טראמפ, ולכן יש חשיבות מיוחדת למיסוד ההסדרים הביטחוניים בציר דווקא בתקופה זו. המעורבות האמריקאית צריכה לכלול גם סיוע בהקמת מערך הגנה והתראה רב־שכבתי, לרבות תיאום מבצעי, מודיעיני ומדיני הדוק של כל הגורמים הפועלים באזור. כל זאת תוך שמירה על האיזון העדין בין הצרכים הביטחוניים לבין המענה ההומניטרי הנדרש לאוכלוסייה ברצועה.
מעבר לשיקולים מדיניים־אסטרטגיים פרקטיים, המשך השליטה בציר פילדלפי חשוב למניעת הישנות אירועים דוגמת טבח 7 באוקטובר גם באזורים אחרים. לכן נדרשת תודעת הרתעה, קרי צריבת זיכרון היסטורי (גביית מחיר קרקעי, גם בצפון הרצועה) למען יִרְאוּ וְיִירָאוּ. הניסיון המר מהסכמי אוסלו ומההתנתקות מלמד שכל ויתור טריטוריאלי, ללא שליטה ביטחונית מלאה ואפקטיבית, מנוצל בידי ארגוני החבלה לבנייתן מחדש של תשתיות טרור ותכנון התקפות על ישראל.
הכותב הוא סא"ל (במיל'), לשעבר רע"ן איראן וחוקר בזירת טרור בחטיבת המחקר באמ"ן