המתיחות בין רוסיה לברית נאט"ו הגיעה השבוע לשיא נוסף, בעקבות ההחלטה של ליטא לא לאפשר מעבר של סחורות רוסיות שנכללות ברשימת הסנקציות דרך שטחה למובלעת קלינינגרד.
במקביל נפתחה שלשום במדריד פסגת נאט"ו, שעיקר עניינה הוא הפלישה הרוסית לאוקראינה והאיומים של רוסיה על שכנותיה, תוך הכרזה של נאט"ו על תגבור כוחותיה ונוכחותה באגף המזרחי של אירופה, עם דגש מיוחד על המדינות הבלטיות. כל זה קורה על רקע המכה הכלכלית הקשה שספגה השבוע רוסיה כאשר הוכרזה כמדינה "חדלת פירעון", בעקבות אי־תשלום חוב של כ־100 מיליון דולר על איגרות חוב.
בחודש הבא יציינו באירופה חצי שנה לפלישה הרוסית לאוקראינה, שעדין לא רואים את סופה, פלישה שהופכת למלחמת התשה ללא הפסקה, שבה נוטלים חלק כ־190 אלף לוחמים רוסים, ומולם ניצבים כ־250 אלף לוחמים אוקראינים, שנעזרים בכמיליון אנשי מילואים ומיליציות שונות בשירות הצבא שמגינים בחירוף נפש על מולדתם.
בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה כתבתי כאן טור תחת הכותרת "תנו לפוטין לנצח", שבו נכתב שעדיף במקרה זה להיות חכם ולא צודק ולתת לפוטין את מבוקשו, למנוע בשלב הזה את הרצון של אוקראינה להצטרף לנאט"ו, ויתור שימנע מפוטין לפלוש לאוקראינה, פלישה שעלולה להיות הרת אסון, כיוון שפוטין עלול להיות מאוד לא צפוי, בעיקר כשמנסים להוכיח לו שלא מתרגשים מאיומיו - טור שזכה לתגובות חריפות.
למרות הסנקציות וההשלכות הכבדות מאוד על רוסיה ובעיקר על כלכלתה פוטין נותר אותו פוטין: לא סולח, לא נרתע ולא מוותר, דבק בעמדותיו. כפי ששיערתי לפני כחצי שנה התגובה הרוסית הייתה קשה מאוד.
הגחמה האמריקאית, לכופף את פוטין ולהוכיח לו שלא מתרגשים ממנו, באה ממקום של אגו, מה שהכניס את פוטין לאמביציה שלא ניתן לעצור אותה. כשבנאט"ו מדברים על תגבור כוחות במזרח אירופה ובעוד שוודיה ופינלנד מכריזות על כוונתן להצטרף לנאט"ו למורת רוחו של פוטין, הוא מאיץ בצבא הרוסי לבצע עוד מתקפה גדולה לפני בוא החורף, להשלמת כיבוש חבל צפון דונבס, לכתר בתוכו את הכוחות האוקראיניים, ובמקביל לכבוש את החוף הצפוני של הים השחור עד למולדובה.
חומר למחשבה: איך הייתה נראית היום אוקראינה ואיך היה נראה היום העולם אילו היו נותנים אז לפוטין לנצח ניצחון קטן?