קראתי ב"מעריב" את הכתבה של האלוף איציק תורג׳מן, ראש אגף טכנולוגיה ולוגסטיקה (אָטָ"ל), ובה הוא כותב עליי שנשארתי מאחור במלחמת יום הכיפורים 1973. שוב נוכחתי בפעם המי יודע עד כמה מילים שחוקות ולא מבוססות של האלוף איציק תורג׳מן באות לחפות על המחדלים החמורים כל כך שהצטברו בשנות כהונתו כראש אט״ל. הינה פירוט דבריי:

 1. לו היה ראש אט״ל, האלוף איציק תורג׳מן, עוקב אחריי ב"פייסבוק", קורא את מאמריי בעיתונות, מאזין לראיונות שרואיינתי בטלוויזיה ושומע את הרצאותיי, והיה באמת מקשיב לדבריי גם בדיון שבו השתתף איתי לפני חודשים מספר בקריה, וגם בדיוני המטכ״ל שבהם השתתף והצגתי את תפיסתי בהיותי נציב קבילות החיילים – היה מבין שתפיסת עולמי בהפעלת צבא היבשה היא שונה לחלוטין ממה שטען בכתבה שהתפרסמה ב"מעריב", ותפיסה זו אני מפרסם אותה כבר שנים.

אלוף איציק תורג'מן בביקורת על יצחק בריק: "נשאר תקוע ב-1973"

רבים מהאלופים שמשרתים היום בצה״ל והמוביל בהם האלוף איציק תורג׳מן מקשיבים רק לעצמם, ואינם כורים את אוזניהם ללמוד מאחרים שניסיונם הקרבי והפיקודי עולה עשרות מונים על ניסיונם. אין לימוד לקחים בצה"ל, ויש לא מעטים בארגון שאין אוזנם כרויה להקשיב וללמוד.
 
2. את תפיסתי אני מביע כבר שנים רבות, ועיקרה – שצבא היבשה במלחמה הרב־זירתית הבאה אינו מיועד לכבוש שטחים נרחבים, כפי שפעל צה״ל במלחמות העבר, אלא ייעודו המרכזי הוא להכות את האויב מכות כירורגיות ולתפוס שטחי מפתח בעומק מערכי האויב, שטחים שהשפעתם אסטרטגית על רצון האויב להמשיך במלחמה ולבקש הפסקת אש.

אני מצדד אפוא בתפיסת הרמטכ״ל כוכבי בגיבוש גדודים רב־ממדיים שתפקידם יהיה להשתלט על אותם שטחי מפתח. בצידם יש להשאיר די כוח יבשתי גם אם מצויד באמצעי לחימה ישנים יותר שתפקידו העיקרי יהיה – להגן על הגבולות מול אויבינו שבכוח (כגון חיזבאללה בלבנון, הסורים, החמאס מעזה, התמודדות מול אינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון). כמו כן צריך להיות כוח המוכן להתמודד גם עם מהומות קיצוניים ערבים ובדואים בליבת המדינה שסביר להניח שבמלחמה הרב־זירתית הבאה יתפרצו בכל הזירות האלה בו־זמנית. (לצערי, ההתקדמות עם הגדודים הרב־ממדיים עדיין רחוקה מאוד מבשלות).
 
3. באשר לתפקידו של האלוף איציק תורג׳מן, ראש אט״ל בשלוש השנים האחרונות, ברצוני לציין שמצבנו הלוגיסטי – אחריותו הישירה של ראש אט״ל – הוא מחדל שייזכר לדיראון עולם, מחדל שיעצור את הצבא מלכת במלחמה הרב־זירתית הבאה.

• המצב במחסני החירום הוא מתחת לכל ביקורת: יש חוסר משווע של נגדים בעלי מקצוע; חוסר משווע של כוח אדם כולל חיילים; אין אחזקה נאותה של אמצעי הלחימה והציוד שעלותם מיליארדי דולרים. יש לי קשר רציף עד עצם היום הזה עם נגדים ועם קצינים בצבא הקבע המשרתים ביָמָ״חים (יחידות מחסני חירום). מדבריהם עולה תמונה מזעזעת: מאחסנים טנקים ונגמ״שים באחסנה יבשה ללא ביקורת מתאימה עם חוסרים ואמצעים לא כשרים; יש חוסר משווע של בעלי מקצוע לבחון את התחמושת בבונקרים, לטפל בציוד הקשר, האופטיקה בנשק בציוד, ברכב וברֶקֶ״ם (רכב־קרב משוריין); משאיות ה"ריאו" הישנות (הן בנות שישים!) עומדות במחסני החירום לאלפיהן. רבות מאוד מהן אינן כשירות ולא ייתנו מענה לוגיסטי במלחמה הבאה.

לא זו אף זו, יש גנבות בלתי־פוסקות ממחסני החירום בפרט, ומבסיסי צה״ל בכלל: גונבים תחמושת מבונקרים ונשק וציוד הן מתוך הרק״ם הנתון באחסנה יבשה והן מהנשקיות; ההפקרות – ברמה החמורה ביותר. בעטיים של פערי כוח אדם מול המשימות נוצרה תרבות של שקר: הדיווחים לממונים אינם אמינים, והפיקוד הבכיר לרוב מנותק מהשטח.

• הופרטו מאות יחידות ליבה לוגיסטיות (רבות מהן היה אסור להפריט) שעברו מהצבא לחבָרות אזרחיות שרוב עובדיהן הם ערבים. הסבירות היא גבוהה מאוד שלא יגיעו לעבודה במלחמה הבאה; דוגמה לכך – במבצע ״שומר החומות״. מתוך 500 נהגים שזומנו הגיעו רק 40, מצב שפגע בהובלת כוחותינו, וגרם בין היתר לשיבוש מבצע ההונאה.

התוצאה מכך שהקיצוניים הערבים והבדואים ביישובי הערבים יחסמו את הדרכים ויאיימו שלא יצאו מבתיהם לעזור לצה״ל במלחמה. מדובר באלפי נהגי משאיות ובמובילים שאמורים להוביל רק״ם, תספוקת מזון, ציוד, תחמושת, דלק ועוד. מדובר במאות משאיות אזרחיות, מדובר במפעילי ציוד מכני הנדסי (כגון טרקטורים, דחפורים ומנופים); בעובדי מוסכּים לתיקון רכב, בבעלי מקצוע לתיקון ציוד צבאי ואמצעי לחימה שיתקלקלו או ייפגעו במלחמה.

כל אלה ועוד מוחזקים היום בידי עובדים ערבים באותן חברות. כל שמניתי ועוד יעמידו את צה״ל מלכת בשעותיה הראשונות של המלחמה הרב־זירתית הבאה, ולא יאפשרו לו להמשיך בלחימה על הגנת המדינה ובוודאי שלא יאפשרו לממש התקפה. אסון כזה שעלול להתרחש במלחמה הרב־זירתית הבאה לא חווה עם ישראל מעודו, ולראש אט״ל, האלוף תורג׳מן, אחריות ישירה לכך.

אלוף (במילואים) יצחק בריק לשעבר מפקד גיס, מפקד אוגדה סדירה 36 ברמת הגולן, סגן מפקד חילות היבשה ומפקד המכללות הצבאיות של צה״ל, תפקידים שביצע שנים רבות לאחר מלחמת יום הכיפורים.