בימים האחרונים התבשרנו כי בהובלת הגורמים הפרוגרסיביים והאנטי־ישראליים במפלגה הדמוקרטית לא אושר תקציב של מיליארד דולר להתחמשות במיירטי כיפת ברזל.
זה היה אירוע חסר תקדים ביחסים בין המדינות. מעולם לא עוכב סיוע ביטחוני לישראל בגלל התנגדות הקונגרס ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באמצעי להגנה על אזרחי ישראל מהרקטות של חמאס וחיזבאללה.
אומנם בסופו של דבר, בחמישי האחרון אושר התקציב בבית הנבחרים האמריקאי, אולם פרשת העיכוב מעלה שאלות כבדות לגבי העתיד אם המגמות הללו בתוך המפלגה הדמוקרטית יימשכו.
בארצות הברית, ובעיקר באוניברסיטאות המובילות שבה, גדל דור שעובר אינדוקטרינציה פרוגרסיבית מקיפה שחלק ממאפייניה הוא עוינות לישראל. דור זה משתקף יותר ויותר בקרב ההנהגה הצעירה והפופולרית של המפלגה הדמוקרטית, וייתכן מאוד שתופעה זו תלך ותתרחב בעשורים הקרובים.
הניסיון לייחס שינויים אלה רק למדיניות נתניהו ויחסיו עם המפלגה הדמוקרטית הוא עצימת עיניים מול תהליכים שמתרחשים בתוך החברה האמריקאית המשוסעת; תהליכים שלנו, כישראלים, אין שום שליטה עליהם, אך ישפיעו דרמטית על עתידנו ועל טיב היחסים עם ארצות הברית בעתיד.
לישראל ניתנה התרעה אסטרטגית ארוכת טווח שהחלה עוד בממשל אובמה ומחייבת תהליך היגמלות מהתלות בסיוע הביטחוני האמריקאי, שהיה רלוונטי בשנות ה־70 של המאה הקודמת, אך איננו רלוונטי יותר היום. מדינת ישראל מעולם לא עשתה עבודת מטה מקיפה כדי לבחון את הכדאיות של השקעת תקציבים אלו מתוך תקציב המדינה וייצור אלפי מקומות עבודה בתעשיות הביטחוניות שלנו, טיפוח מהנדסים וטכנולוגיות מובילות והעצמת הייצוא הביטחוני.
מעבר ליתרונות כלכליים מפליגים, היגמלות מהסיוע הביטחוני תאפשר למדינה לבנות פסי ייצור כחול־לבן לכל החימושים הקריטיים ללא תלות חיצונית, ובמקביל לייצר הסכמים עם מדינות רבות, ובכך לגוון את מקורות הרכש ולהימנע מתלות במדינה אחת, חשובה וקרובה ככל שתהיה.
חשוב להדגיש ולומר, היחסים עם ארצות הברית הינם יחסים אסטרטגיים ממעלה ראשונה וחשוב לטפחם בהסכמים, בבריתות, בפיתוחים משותפים ובהשקעות משותפות בטכנולוגיות, אבל ללא תלות. ההיסטוריה של עם ישראל רוויה שגיאות קיומיות שנבעו משימת כל הביצים בסל אחד. מדינה חפצת חיים חייבת עצמאות מקסימלית בכל ההיבטים המהותיים של הביטחון הלאומי לצד בריתות מגוונות ורכש מגוון.
מדינה כמו ישראל יכולה לבחור להשקיע עשרות מיליארדי שקלים בהתעצמות התעשיות הביטחוניות שלנו ובכך להעשיר את קופת המדינה ממכירות, ייצוא ומס הכנסה ומע”מ, שבין כה חוזרים לקופת המדינה ממשכורות העובדים. מהלך זה גם יבסס את עצמאותנו וריבונותנו בארצנו. לריבונות זו אין מחיר.
היגמלות מהסיוע הביטחוני אינה יכולה לקרות ביום אחד, ולכן צריך לבנות תוכנית לעשור קדימה, ובתהליך הדרגתי להביא לשינוי הנדרש. ד
הכותב הוא מנכ"ל תנועת “הביטחוניסטים"