תהייה שעולה בימים אלו היא כיצד אפשר לשדרג את העשייה העתידית, בהתבסס על הפקת הלקחים מהקורונה? אם בתחום החינוך עסקינן, סוגיית הקשר בין תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה מהותית לכל למידה, ולתלמידי התיכון הנבחנים בבחינות הבגרות בפרט.

השנה צומצם מספר בחינות הבגרות החיצוניות, הופחת היקף החומר במקצועות השונים ולצוותי החינוך ניתנה אוטונומיה להעריך את הלמידה בדרכים חלופיות. מדובר במהלך שחשוב לשמר גם לעתות שאינן חירום, כפי שנעשה במדינות בעולם המערבי, למשל פינלנד ואסטוניה. גם בארצות הברית עולים קולות חדשים המפנים ביקורת כלפי מבחנים סטנדרטיים בכלל ומבחני בגרות בפרט.

תרומת בחינות הבגרות, במתכונתן הנוכחית, ללמידה עמוקה המייצרת משמעויות – שנויה במחלוקת. בחינות הבגרות הפכו למטרה המרכזית, למהות הלמידה ולחזות הכל בתיכון. המספר הגדול של הבחינות, ההתמקדות בשינון חומר, היעדר התייחסות לפיתוח מיומנויות אינטלקטואליות וחברתיות וחוסר הביטוי לסגנונות למידה נוספים - מעוותים את מה שאנו מצפים שיתרחש בחינוך מיטבי. לבחינות הבגרות השפעה הרסנית על חדוות הלמידה, על המוטיבציה הפנימית של הלומדים ועל הסקרנות הטבעית של כל ילד וילדה. ומאידך, יש הטוענים שללא בחינות הבגרות, הרצינות של הלמידה בבית הספר התיכון תאבד.

עכשיו הזמן לנצל את השינויים שבוצעו בחסות הקורונה ולמנף את האמון והאוטונומיה שניתנו לצוותים החינוכיים בהוראה ובהערכת תלמידים. ברוח נייר העמדה שהוגש לפורום הנשיאים ולפורום הרקטורים באוניברסיטאות באפריל 2021, "בחינות הבגרות: הצעות לצמצומים ושינויים שיובילו לשיפור איכות הלמידה וההוראה בתיכון ויספקו הכנה טובה יותר ללימודים אקדמיים", על משרד החינוך לקיים לא יותר משלוש־ארבע בחינות חיצוניות, ובשאר המקצועות להתבסס על הערכה של הלמידה בבתי הספר, תוך התייחסות לעבודות חקר, לפרויקטים, למיזמים, לתלקיטים ועוד.

הדגש המרכזי בהערכה צריך לעבור מ"מה התלמידים יודעים" ל"מה הם יכולים לעשות עם ידע זה?" כגון גיבוש עמדה המבוססת על בחינת מידע מגוון, הבעת דעה באופן רהוט וברור בפני קהל יעד, שיתוף פעולה וביטוי מיטבי בעבודת צוות, חשיבה ביקורתית ועוד. משימות מסוג זה יפותחו על ידי הצוותים החינוכיים בבתי הספר, וידגישו את הרלוונטיות של הלמידה עבור התלמידים.

למי שדואג לאתיקה של ההערכה ולמידת האובייקטיביות שלה, אני מציעה את הערכת העמיתים, כלומר הערכת עבודות ומיזמים באמצעות מחוונים מוסכמים על ידי מורים מבתי ספר אחרים. כך המורים יישארו אף יותר מרכזיים בתהליך ההערכה של התלמידים ויקבלו מסר של חיזוק האמון של מערכת החינוך במקצועיותם.

מהלך כזה יתרום לשיקום האמון של תלמידי התיכון בלמידה משמעותית, בשלב קריטי שבו מתגבשות עמדות כלפי למידה בכלל ופעילות אקדמית בפרט. האם מערכת החינוך בשלה להפיק לקחים מהקורונה, כפי שנעשה בתחומים אחרים? ימים יגידו. 

הכותבת היא רקטור מכללת סמינר הקיבוצים ואחת החותמות על נייר העמדה.