בעקבות פרסום קטע מסרטון וידיאו שבו הוצג ח"כ עופר כסיף מוכה על ידי שוטר במהלך הפגנה, חברי כנסת מימין ומשמאל מיהרו לצאת נגד השוטר, ואפילו לא טרחו לבדוק את העובדות המלאות. כאחד שגם דיבר עם השוטר, שאותו לא הכרתי לפני כן, התמונה שמצטיירת היא של שוטר שהגיב לתקיפה פיזית שאותה חווה.
לאחר השיחה עם השוטר והתבוננות עמוקה בעוד סרטונים – מקצתם פורסמו ומקצתם לא - ובלי לשבש את החקירה של מח"ש, התמונה נראית לי שונה לחלוטין. המקרה של ח"כ כסיף אינו היחיד. ראינו סרטונים קטועים נוספים, כמו בתקופת הקורונה, שמציגים תמונה חלקית בלבד, והמשותף להם הוא הפיכת השוטר שבא לבצע את תפקידו - לקורבן.
מבחינתי, כל מי שמכה שוטר, צריך לשבור את ידו - ולא משנה מה תפקידו. גם על פי החוק, חבר כנסת לא ייעצר, אלא אם נתפס בשעה שביצע מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח, כך שגם על פי חוק על שוטרים להגיב כאשר משתמשים נגדם בכוח.
מדוע להלין על כך שבחברה הערבית, שיש בתוכה גורמים שבבסיסם אלימים יותר מאשר בחברות אחרות, משתמשים באלימות נגד שוטרים ואזרחים? הם לוקחים דוגמה ממקרים כמו זה של ח"כ כסיף, שבהחלט אינו מקרה יחיד. ברגע שלשוטר אין גיבוי, הוא עושה את עבודתו הרבה פחות טוב. כאמור, התרבות במגזר הערבי אלימה, ומי שרוצה לעצור את זה צריך להבין שהמחיר הוא שימוש בכוח, בהרבה כוח.
יש לשים מאחורי סורג ובריח עבריינים מפשיעה מאורגנת, והאזרחים מצפים, ובצדק, מהמשטרה לעצור את אותם עבריינים, אך אין דרך לעצור אותם ללא שימוש בכוח. חוסר הגיבוי הגורף שיש כלפי השוטרים ופעילות המשטרה, הן בחברה הערבית והן בכלל הציבור, עלול לפגוע בביטחון האישי של כולנו. כאשר כך מטפלים באותו שוטר שהתעמת עם חבר כנסת, מתחזקת תופעת הירידה בהרתעה המשטרתית.
כאשר אפשר להכות שוטר, הכל מותר. השוטר הופך להיות מורתע ומחר לא יפעיל כוח נגד שלום דומרני ונגד בדואים שמשתוללים בכבישים ונגד כנופיות חמושות בבאקה אל־גרבייה. הרי בלתי אפשרי לתפוס עבריין באמצעות נגינה על כינור.
אם ביום אחד ישנם חמישה אירועים מאוד חמורים של שימוש בחומר נפץ ושימוש בנשק חם, מדוע המשטרה לא מונעת את זה? התשובה היא שכדי שהמשטרה תתעמת מול עבריינים מקצועיים, יש להשתמש לעתים בכוח. אם הכללים לא ישתנו, נמצא את עצמנו בכאוס, והמשטרה, במקום העבריינים, היא שתהיה מורתעת.
כמי שכיהן כראש אגף המודיעין במשטרה, אני יכול להעיד שלמשטרה, כגוף מודיעיני, יש הרבה מאוד מידע על הפשיעה החמורה, על כנופיות הפשיעה וכן הלאה. למשטרה הרבה יותר קל לאסוף מודיעין על כל הכנופיות למיניהן, גם במגזר הערבי. בדרך כלל לא מדובר במוסרי מידע ממניעים אידיאולוגיים, אלא בכאלה שמשתפים פעולה הודות לטובות הנאה, כך שהבעיה היא לא בפן המודיעיני אלא במבצעי.
הרצון שלנו לשמור על זכויות הפרט של העבריין לפני זכויות הכלל של הציבור שומר החוק, מוביל אותנו לערעור שלומו של הציבור ולנפגעים בנפש ולנזקי רכוש כבדים, כמו שהיה בעת ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין. זה קרה ב־11 בדצמבר 2003, כאשר שלושה בני אדם נהרגו ו־33 נפצעו בפיצוץ מטען חבלה גדול בעסק להמרת כספים בפינת הרחובות אלנבי ויהודה הלוי בתל אביב. רוזנשטיין עצמו נפצע באורח קל ומאז אותו ניסיון חיסול נכנס לשימוש המונח "פיגוע פלילי".
משימה לאומית
במאבק חסר הפשרות בעבריינות יש לשים דגש גם על הפשיעה הבדואית הגואה, שכבר לא ניתן להתמודד איתה בכלים של פעם. כשפיקדתי על המחוז הדרומי במשטרה, רווחה שם תופעה של סחיטת דמי חסות. על מנת לבער את הנגע יזמנו מבצע שבו שוטרים התחפשו לשומרים בחברת שמירה והתעמתו עם עשרות בדואים שלקחו חלק באותה פשיעה. עשרות מהעבריינים הגיעו לבית החולים. היום דבר כזה לא היה עובר בשיח של הרשתות החברתיות, וחבל, כי כדי להתמודד עם פשיעה אלימה צריך להשתמש בכוח. אין דרך אחרת. ככל שהפשיעה אלימה יותר, יש להשתמש בכוח רב יותר.
כשאותם חברי כנסת ערבים מלינים על פעולות המשטרה, אפילו הם יודעים שאין דרך אחרת להילחם בפשיעה הגואה בקרב הערבים והבדואים. לכן שמחתי לשמוע שהוקמה במשטרה יחידת מסתערבים, שתעבוד במגזר הערבי תוך הפעלת אמצעים חכמים.
יש לציין כי כשהמשטרה לוקחת על עצמה משימה לאומית, היא יודעת לעשות את העבודה, לאורך שנים ארוכות. כך הוקמה בשנת 74' יחידת חילוץ בני ערובה, הימ"מ, שהיא כיום יחידת החילוץ הטובה בעולם. כשהטרור בירושלים הגיע לממדים מבהילים, הוקמה יחידת הגדעונים, שמאז נחשבת לסיירת מטכ"ל של המשטרה. כך גם לגבי מערכים נוספים שהוקמו במשטרה בהתאם לנסיבות, בהם מערכי החבלה, הזיהוי הפלילי והמסוקים.
כעת צריך לקחת כמשימה לאומית את המאבק בפשיעה החמורה, בדגש על הפשיעה במגזר הערבי. חייבים להשתמש בכל האמצעים, ולמשטרה, כאמור, יש הבסיס והניסיון כדי להתמודד עם משימות לאומיות. החלק הנוסף במאבק בפשיעה המשתוללת נוגע לחקיקה ולמערכות אכיפת החוק. כל מי שעוסק באכיפת החוק וחרד מהפשיעה, שהולכת ונעשית חמורה יותר, חייב לתת גיבוי מלא למשטרה ולשאר המערכות - הפרקליטות ובתי המשפט.
צריך להתייחס לארגוני הפשיעה כפי שמתייחסים לארגוני טרור. זה צריך לכלול גם שימוש מושכל ונקודתי במעקבים מנהליים ושימוש בכל האמצעים, כמו בהתמודדות מול טרור. הרי אין הבדל בין פיגוע לאומני לפיגוע פלילי. יש להשתמש באותם האמצעים וכמובן גם במערכת שיפוט שמתייחסת לעבריינים כאל מבצעי מעשי טרור.
ומילה לפוליטיקאים: לפני שאתם הולכים לקושש כמה קולות, תדעו שברגע שמכים שוטר, במידה רבה מכים גם את יכולת ההרתעה של משטרת ישראל. לכן מי שמרים יד על שוטר צריך לדעת שהיד הזו דינה להישבר, ומיד. אי אפשר לבנות ספינים על גבו של השוטר בלי להבין שזה יחזור כחרב פיפיות לאזרחים שומרי החוק. יש לתת את הגיבוי המקסימלי לאנשי המשטרה, וזה יוביל להצלחת המאבק במיגור הפשיעה.
הכותב הוא ניצב בדימוס במשטרת ישראל.