בחודש מרץ, כאשר נגיף קורונה פרץ לחיינו, אף אחד בעולם האקדמי לא באמת חשב שגם שנת הלימודים הבאה תיפתח במתכונת של למידה מרחוק. באקדמיה הגיבו מהר למציאות שנחתה לפני כחצי שנה ובתוך שבוע עשו את ההתאמות הנדרשות עד לפתיחת סמסטר מקוון. במהלך הדרך הרבו לדבר על מצבם הקשה של הסטודנטים בעקבות המצב.
אוכלוסייה צעירה שמתקשה גם בימי שגרה מבחינה כלכלית, הפכה להיות מהנפגעים הבולטים של המשבר הכלכלי שנוצר. לזה יש להוסיף את השלכות הלמידה מרחוק על הריכוז, המוטיבציה, המצב הנפשי וההישגים של הסטודנטים.
בלי להמעיט מההשפעה השלילית של מציאות הקורונה על מאות אלפי סטודנטים בישראל, אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה בתפקידם של המורים והמרצים בישראל ובעולם כולו. הם אולי לא נפגעו כלכלית באופן ישיר מהנגיף, אך הם בהחלט נדרשו להמציא את עצמם טכנולוגית ופדגוגית במצב החדש, ועליהם מוטלת האחריות הכבדה להמשיך את ההכשרה האקדמית והמקצועית של דור הסטודנטים הנוכחי ואלו שיבואו אחריו. המרצים נדרשו לפתח מיומנויות טכנולוגיות חדשות, לייצר מערכי שיעור חדשים ומותאמים ללמידה מקוונת ואולי יותר מכל, לפתח חוסן נפשי, מדי יום, אל מול עשרות ואפילו מאות מסכים כבויים.
תפקידו של המרצה בישראל כבר עבר מהפכה בשנים האחרונות, וממוקדי הפצת ידע בלבד, המרצים נדרשו להיות מעורבים ויצירתיים יותר על מנת להנחיל בקרב הסטודנטים כישורים נוספים שיאפשרו להם להתפתח בשוק העבודה לטווח הארוך. התהליך הזה חייב את המערכת האקדמית כולה לבחון מחדש את משמעות ההוראה ושיטות ההוראה האקדמית.
התפיסה שאין זה מתאים ללמד בשיטה של "דחיסת ידע", בהרצאות פרונטליות ארוכות ובהערכת ההישגים באמצעים שבדקו בעיקר שינון וזכירה של מה שנאמר בשיעור ונכתב במצגות - הפכה לנחלתם של רבים באקדמיה. מבחינה זו, הצורך הדחוף להתאמה למציאות של הוראה ולמידה מרחוק עורר את הצורך לשנות את תהליך ההוראה־למידה.
אם שיעור פרונטלי שנמשך שעתיים עוד היה יכול להתקיים בעבר עם מרצה וירטואוז בעל כושר רטורי וכריזמה אישית – בזום זה לא יכול לעבוד. נוצר צורך לחלק את השיעור לקטעים "שניתן לעכל", כאשר בעקבות כל קטע כזה חייבת לבוא הפעלה מסוג כזה או אחר שתהפוך את הסטודנטים מקהל פסיבי למשתתפים פעילים ותורמים.
אם יש מי שחושב שעוד חצי שנה ואפילו שנה, המצב יחזור לקדמותו, בכפוף להתמודדות מוצלחת עם הנגיף, הוא משלה את עצמו. הלימודים המקוונים נמצאים איתנו כאן כדי להישאר, הם לא יישארו במתכונת מלאה, אך ניכר שהם יהוו חלק אינטגרלי מההכשרה האקדמית בישראל, וכך גם השיטות הפדגוגיות שמתפתחות ומוטמעות בתקופה זו. לכן גם הסגל האקדמי לא יכול להרשות לעצמו לחכות שהסערה תחלוף. מי שלא יסתגל לשינוי, לא יתאים את עצמו למציאות החדשה ויפתח את הכישורים המתאימים לכך, לא יוכל להמשיך ולהכשיר סטודנטים ברמה ראויה.
למרות שאוהבים לומר שגלגלי האקדמיה נעים באטיות, היא הוכיחה את היכולת שלה להתמודד עם נגיף קורונה בטווח הקצר. אולם האתגר האמיתי עוד לפנינו. את האתגרים הטכנולוגיים נצלח בקלות בהתחשב בעידן שבו אנו חיים, אבל האתגרים הפדגוגיים והנפשיים - הם אלו שיהיו תנאי לשמירה על איכות הוראה גבוהה. הצלחה במשימה זו מהווה תנאי הכרחי לשמירה על הרלוונטיות של האקדמיה, שהיום אולי נראית רלוונטית יותר מתמיד, בעקבות שיא במספר הנרשמים למוסדות האקדמיים, אך לא לעולם חוסן.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הדסה בירושלים