הפחד ואי הוודאות הם האויב הכי גדול של המשקיעים, וזו הסיבה ששוקי המניות עוברים ירידות, שהן מהחדות ביותר מאז המשבר ב-2008. זה מפחיד, זה אכזרי, זה דרמטי, אבל בסך הכל ההיסטוריה בשווקים חוזרת על עצמה כל כל פעם מחדש, אם כי בצורות אחרות. אני בוגר של כמה וכמה משברים בשווקים, ובכל פעם אנחנו שומעים את אותן נבואות אפוקליפטיות שהסוף הגיע, שהמערכת הכלכלית והעסקית על סף פירוק - נבואות על פשיטות רגל המוניות ומיתון שלא רואים את סופו.
שווקים הרי בנויים, בין היתר, לא רק על נתונים כלכליים, אלא גם על אלמנטים פסיכולוגיים – פחד, תקווה וייאוש. את אלו שהצטרפו רק לפני זמן קצר לאחת החגיגות הגדולות של השווקים בהיסטוריה של העולם הפיננסי, זה כמובן לא מנחם ולא יכול לנחם. זו דרכם של השווקים מאז ומעולם: את התשואה שאתה משיג בחודשים ארוכים או אף שנים, השווקים מוחקים בכמה ימים. אבל, צריך לזכור דבר אחד בסיסי, לאלו שיש להם אורך רוח ובעלי אופק לטווח ארוך: מי שנצמד למדדי המניות לאורך ההיסטוריה הרוויח הון תועפות, יהיו התנודות בדרך חריפות כלפי מטה אשר יהיו - על כך אין עוררין ויש אין ספור מחקרים - וגם הנפילות של השבוע האחרון בשווקים מסביב לעולם לא ישנו את האמת הבסיסית הזו.
צריך להבין את מה שקרה בשווקים בעשור האחרון: בוול-סטריט השוק השורי החל במרץ 2009 ונמשך עד לפני שפרץ משבר הקורונה. מדובר בשוק השורי השני באורכו בהיסטוריה של ארה"ב. 11 שנה של עליות כמעט רצופות, עליות מסחררות של פי 5 ואף יותר במדדים מסוימים. מניות ענקיות הטק כמו גוגל, פייסבוק, אפל, אמזון ועוד המריאו בשיעורים הרבה יותר גבוהים. הייתה חגיגת ענק בשווקים, ובאיזשהו מקום השוק "חיפש" תירוץ למימושים ומצא אותו בקורונה – במלוא העוצמה.
כמובן שאי הוודאות והפחד נתמכים גם בחדשות כלכליות שליליות: כשאתה מטיל סגר ומגבלות על עשרות מיליוני איש, אתה בהכרח משתק חלק גדול של הפעילות הכלכלית. אפשר לראות זאת בדיווחים של חברות בתחומים רגישים כמו תעופה ותיירות – דיווחים על ירידה בהכנסות, בהזמנות וכמובן במעבר להפסדים. הנזק הכלכלי טווח הקצר ברור מאוד לעין. אי הוודאות היא לנזק הכלכלי ארוך הטווח, הן לפגיעה הצפוייה לשרשראות האספקה העולמיות. כשהרבה אינפורמציה שלילית מסתובבת לה, ולאף אחד אין תשובה טובה למה קורה או יקרה, אי הוודאות והפחד הזה משתקף היטב בבריחה גדולה משוקי המניות. דווקא בגלל שקשה להעריך את הפגיעה הכלכלית ארוכת הטווח שנגיף הקורונה גורם, תחושת הפחד רק מעצימה את עצמה ונוצר כדור שלג בשווקים.
הרבה אינפורמציה מסתובבת לה כיום בתחום המאבק בנגיף, ולא הרבה ממנה הוא טוב - ולכן, לאף אחד אין תשובה טובה למה קורה או יקרה. אי הוודאות הזו משתקפת בבריחה גדולה וטבעית משוקי המניות. דווקא בגלל שקשה להעריך את הפגיעה הכלכלית שהנגף הזה גורם, תחושת הפחד והפאניקה רק מעצימה את עצמה.
אם אנחנו נכנסים לטריטוריה של מיתון, המשמעות של מיתון היא גם ירידה בגביית מסים וירידה בהכנסות המדינה כך שהאפקט הקצר טווח יכול להתבטא גם בעלייה בגירעון. לשמחתה של ישראל, היא נכנסת למשבר הזה, קצר או ארוך ככל שיהיו, במצב כלכלי מצויין. אפילו הגירעון, שנשק כבר ל-4% ירד לקצת מעל ל-3% בזכות התקציב אחד חלקי 12, שמגביל את הוצאות הממשלה דה-פקטו – לפחות תוצאה חיובית מאי קיום ממשלה קבועה.
הזמן הוא פקטור קריטי והגרף של השווקים, אפשר להניח, ינוע במקביל לגרף של הנדבקים. ככל שהוא יעלה, גם תחושת הפחד והתנודתיות החדה בשווקים תימשך, אבל דווקא פה אפשר לשאוב אופטימיות. העובדה שסין, דרום קוריאה, סינגפור ועוד מדינות ממושמעות במזרח הרחוק הצליחו לבלום את הנגיף - באמצעות בדיקות נרחבות ו/או בידודים מקומיים - ולהפוך את גרף הנדבקים, היא מקור לאופטימיות.
ההיסטוריה המחקרית בהתנהגות השווקים מלמדת כמה דברים. הראשון, הניסיון של משקיעים לתזמן את השוק נועד בדרך כלל לכישלון; השני, שום מגמה לא נמשכת לנצח נצחים; השלישי, השווקים השווריים הגדולים ביותר בהיסטוריה צמחו בדיוק מהנקודה שבה כל הכותרות השחורות עיטרו את כל העיתונים. המסקנה היא שמשקיעים חייבים לקרוא עיתונים בגלל סיבה אחת פשוטה: לבדוק לאיזה כיוון צועד ההמון – ואז לפנות לכיוון השני.