כדי להתמודד עם מגיפת הקורונה בישראל נוקטת המדינה, באמצעות משרד הבריאות כזרוע ביצוע עיקרית, מהלכי לחימה ואמצעים למניעת התפשטות הנגיף. האם "במלחמה כמו במלחמה" כל מהלך כשר כדי להשיג ניצחון? התשובה היא שכשם שמלחמת מגן נגד צר ואויב עשויה להצדיק מהלכים רבים, לעתים קיצוניים, אף מלחמת מגן במגיפה שאינה יודעת גבולות, עשויה להצדיק מהלכים רבים וקיצוניים. בכלל זה גם מהלכים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות.
כשרות המהלכים שהציבור נדרש לציית להם, גם חרף פגיעה בפרטיות, מותנית בהתגבשות שלושה תנאים; עיגון בדין, תכלית ראויה ומידתיות. מאבק מאורגן ויעיל בקורונה הוא לעת הזאת צורך קיומי חיוני. משרד הבריאות צריך להיות ראש החץ המוליך את המאבק. המשרד, כ"רשות", כפוף לעקרון החוקיות שמשמעותו היא שהמשרד אינו יכול לעשות דבר שאין לו עיגון חוקי.
המסגרת החוקית של פעולות והנחיות משרד הבריאות נעוצה בפקודת בריאות העם שהותקנה בתקופת המנדט הבריטי. הפקודה מאפשרת, בנסיבות של התפרצות מחלה מידבקת, לגורמי משרד הבריאות לנקוט מהלכים שונים שיורדים לשורש החירות הפרטית (חובות דיווח, בידוד, מניעת התקהלויות, הגבלות על הכניסה לישראל ועוד).
הכוח שהדין מקנה לגורמי משרד הבריאות איננו בלתי מוגבל. ההגבלה נובעת מכך שכנגד האינטרס הציבורי החיוני של הגנה על בריאות הציבור ניצבת הזכות החוקתית של הפרט להגנה על חירויותיו הפרטיות. הפגיעה בחירויות הפרט תהיה אפשרית אם זו תיעשה במהלכים שקולים ומדודים: שקולים מבחינת הבסיס העובדתי שלהם, יעילותם והתועלת הגלומה בהם להשגת שליטה על המחלה, מדודים מבחינת היקפם. שלא תהיה חדירה והתערבות בחירויות הפרט מעבר לצורך. תהיה הקפדה על מניעת שימוש במידע לכל מטרה שאינה לתכלית הגנת בריאות הציבור. הכלל של הקדמת מחשבה למעשה נמהר - יפה כעת כבכל עת.
הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי תל אביב וכיום באוניברסיטת אריאל בשומרון ויועץ מיוחד למשרד AYR