פרסום תוצאות מבחני פיז"ה חשף תמונה עגומה של הישגי התלמידים דוברי הערבית, והצביע על פערים עמוקים ביניהם לבין התלמידים דוברי העברית. הפערים במבחני הקריאה עומדים על 144 נקודות, במתמטיקה על 111 נקודות ובמדעים על 116 נקודות. פערים אלה הורידו את הממוצע הארצי משמעותית, והציבו את ישראל במקום ה־33 הכללי מתוך 37 מדינות ה־OECD.
מהתוצאות עולה עוד כי הפערים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית הם הגדולים ביותר מבין 78 המדינות שנבדקו, ובהשוואה רב־שנתית ניתן לזהות כי הם הולכים ומתרחבים. בנוסף, נחשף כי יותר ממחצית התלמידים דוברי הערבית (53%) סווגו כמתקשים בכל שלושת התחומים, לעומת 12% בלבד בקרב דוברי העברית.
במשרד החינוך ציינו כי קיימת אכזבה עמוקה מהתוצאות של תלמידי המגזר, למרות המאמצים הרבים שנעשו לצמצום הפערים - כך לפחות לפי שר החינוך הרב רפי פרץ, שהצהיר כי התוצאות מחייבות את המשרד ב"בדק בית". מנכ''ל משרדו שמואל אבואב ציין כי המצב "מחייב שינוי כיוון", והתחייב כי "צוות העבודה יהפוך כל אבן ויבחן את תוכניות הלימודים ואת יעילות הקצאת המשאבים".
לדעתי, ההפתעה הגדולה היא לא התוצאות, אלא תגובותיהם של אנשי משרד החינוך. הרי הכתובת הייתה על הקיר. לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל הייתה אפליה בין המגזרים מבחינת הקצאת תקציבים, והיא עדיין קיימת, במיוחד בבתי הספר העל־יסודיים. הפערים בתוצאות מבחן פיז"ה, כמו גם במבחני הבגרות והמיצ''ב לאורך השנים, משקפים התנהלות עגומה ואפליה סיסטמתית של התלמידים הערבים בישראל.
זהו כמובן רק קצה הקרחון של האפליה והקיפוח של המגזר הערבי. אומנם הצהרת שר החינוך בדבר הענקת שוויון הזדמנויות לכל ילדה וילד חשובה, אך אין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר. כדי להשיג שוויון אמיתי, על המדינה לשנות את המדיניות כלפי אוכלוסיית המיעוטים ולהעניק חינוך שווה לכל אזרחיה.
אך גם צעד חיוני זה לא יוביל לשינוי מהותי, וגם תהליכי העבודה של מערכת החינוך חייבים לעבור שינוי מעמיק ומרחיק לכת. השיטה הנהוגה לבחירת אנשי ניהול במערכת החינוך הערבית חייבת להשתנות מן היסוד. מינוי מנהלים צריך להיקבע על ידי ועדות מקצועיות המורכבות מסקטורים שונים, ולא על ידי ועדת מכרזים המורכבת בעיקר מאנשי מקצוע המשתייכים למערכת החינוכית.
בשיטה הנהוגה כיום ישנה השפעה עצומה לדרג הפוליטי, בעיקר המוניציפלי, על מינוים של מנהלים חדשים. פעמים רבות מתמנים מנהלים לא מקצועיים בשל השתייכות פוליטית, עדתית, שבטית או משפחתית. אותם מינויים עלולים להשפיע לרעה על רמת המוטיבציה והאחריות של מורי בית הספר. בנוסף, המצב עלול להשפיע לרעה על הישגי התלמידים, הן במבחנים הפנימיים והן במבחנים הבינלאומיים, לצד השפעה לרעה על האקלים החינוכי הבית־ספרי.
ניתן יהיה לדבר על צמצום פערים רק כאשר משרד החינוך ישנה את שיטת מינוי המנהלים במוסדות, ומצד שני יקצה תקציבים שווים למגזר דוברי הערבית, תוך כדי עריכת בקרת ביצוע רחבה.
מהתוצאות עולה עוד כי הפערים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית הם הגדולים ביותר מבין 78 המדינות שנבדקו, ובהשוואה רב־שנתית ניתן לזהות כי הם הולכים ומתרחבים. בנוסף, נחשף כי יותר ממחצית התלמידים דוברי הערבית (53%) סווגו כמתקשים בכל שלושת התחומים, לעומת 12% בלבד בקרב דוברי העברית.
במשרד החינוך ציינו כי קיימת אכזבה עמוקה מהתוצאות של תלמידי המגזר, למרות המאמצים הרבים שנעשו לצמצום הפערים - כך לפחות לפי שר החינוך הרב רפי פרץ, שהצהיר כי התוצאות מחייבות את המשרד ב"בדק בית". מנכ''ל משרדו שמואל אבואב ציין כי המצב "מחייב שינוי כיוון", והתחייב כי "צוות העבודה יהפוך כל אבן ויבחן את תוכניות הלימודים ואת יעילות הקצאת המשאבים".
לדעתי, ההפתעה הגדולה היא לא התוצאות, אלא תגובותיהם של אנשי משרד החינוך. הרי הכתובת הייתה על הקיר. לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל הייתה אפליה בין המגזרים מבחינת הקצאת תקציבים, והיא עדיין קיימת, במיוחד בבתי הספר העל־יסודיים. הפערים בתוצאות מבחן פיז"ה, כמו גם במבחני הבגרות והמיצ''ב לאורך השנים, משקפים התנהלות עגומה ואפליה סיסטמתית של התלמידים הערבים בישראל.
זהו כמובן רק קצה הקרחון של האפליה והקיפוח של המגזר הערבי. אומנם הצהרת שר החינוך בדבר הענקת שוויון הזדמנויות לכל ילדה וילד חשובה, אך אין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר. כדי להשיג שוויון אמיתי, על המדינה לשנות את המדיניות כלפי אוכלוסיית המיעוטים ולהעניק חינוך שווה לכל אזרחיה.
אך גם צעד חיוני זה לא יוביל לשינוי מהותי, וגם תהליכי העבודה של מערכת החינוך חייבים לעבור שינוי מעמיק ומרחיק לכת. השיטה הנהוגה לבחירת אנשי ניהול במערכת החינוך הערבית חייבת להשתנות מן היסוד. מינוי מנהלים צריך להיקבע על ידי ועדות מקצועיות המורכבות מסקטורים שונים, ולא על ידי ועדת מכרזים המורכבת בעיקר מאנשי מקצוע המשתייכים למערכת החינוכית.
בשיטה הנהוגה כיום ישנה השפעה עצומה לדרג הפוליטי, בעיקר המוניציפלי, על מינוים של מנהלים חדשים. פעמים רבות מתמנים מנהלים לא מקצועיים בשל השתייכות פוליטית, עדתית, שבטית או משפחתית. אותם מינויים עלולים להשפיע לרעה על רמת המוטיבציה והאחריות של מורי בית הספר. בנוסף, המצב עלול להשפיע לרעה על הישגי התלמידים, הן במבחנים הפנימיים והן במבחנים הבינלאומיים, לצד השפעה לרעה על האקלים החינוכי הבית־ספרי.
ניתן יהיה לדבר על צמצום פערים רק כאשר משרד החינוך ישנה את שיטת מינוי המנהלים במוסדות, ומצד שני יקצה תקציבים שווים למגזר דוברי הערבית, תוך כדי עריכת בקרת ביצוע רחבה.
הכותב הוא מרצה בחוג לחינוך של האקדמית גליל מערבי