יותר ויותר מדינות, חברות וארגונים דוחקים את ישראל לעמדת הבריון השכונתי שחטף בומבה, מחזיר בריבית עושק, ועושה שימוש בילדותו העשוקה כדי לעשוק את שכניו. אם נרצה ואם נמאן, ה"הסברה" של אירועי העוטף לא עבדה כמצופה ואין לנו כיום רישיון בר־תוקף להמשיך בלחימה. בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג נערמות תביעות מסוגים שונים, והכל נערכים לקראת אפשרות של אסון הומניטרי בעזה או מהומות דמים בהר הבית שיונחו לפתחנו.
האם נתניהו טרק את הדלת בפני השאיפה בארה"ב להישג אדיר במזה"ת? | אנה ברסקי
"ישראל דוחה תכתיבים בינלאומיים": נתניהו במסר לארה"ב
האמת היא שלהסברה שלנו לא היה סיכוי מול המראות, עיי ההריסות, שני מיליון פליטים ועקורים, מספרים מזעזעים של 30 אלף הרוגים, מחציתם ילדים, וחסימות משאיות סיועי חירום. ועדיין אין לנו האומץ להביט במראה ובמראות ולהסיק את המסקנה הנכונה. זאת אומרת, לא רק להביט אלא גם להזדעזע, לא רק להזדעזע אלא גם לעשות את המעשה הנכון – ולהתחפף מהחרא הזה כמה שיותר מהר.
למעשה נלכדנו. יותר מדי חיסול ומיטוט כובלים אותנו למהלכים שממילא יחזירו אותנו למשבצת הראשונה, אלא אם נתעשת. בינתיים זה לא קורה. ממשלת הימין מובלת על ידי הטריומווירט בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' – ומובילה את המדינה תהומה.
מי שנטל על עצמו להחזירנו למסלול של מדינות תקניות היא ארה"ב ובנות בריתה. לג'ו ביידן יש סיבות משלו להצילנו מעצמנו. בעיקר משום שאנחנו משרתים אינטרס אמריקאי כחלק מנדבך אסטרטגי במערך הגלובלי של ארה"ב במזה"ת, וההסתבכות בעזה, בגדה ובצפון מערערת אותו.
היותנו שותף אינטימי שעשוי להצטייר כמבצע פשעי מלחמה עלול לפגוע בביידן, במפלגתו ובארה"ב. הנשיא האמריקאי אמר: "התגובה של ישראל ברצועת עזה היא מוגזמת". וביבי בשלו. שבוע אחר כך אמר ביידן "יותר מדי פלסטינים חפים מפשע נהרגו בעזה, בהם אלפי ילדים". וביבי בשלו. הביידנים מבינים מה ומי מנענע את העריסה, ולפני שבועיים נחסמו חשבונותיהם של ארבעה מתנחלים מהזן האלים. הרמז ברור, וברור שהאקט הוא רק הווינקר העולמי שמאותת את הכיוון: שאר נותני החסות של פשיעת הציונות הדתית בדרך. ועדיין נתניהו בשלו.
מכאן ואילך מתחיל תהליך הסרת הכפפות. זה חייב להיעשות בשום שכל. לא דוחקים מטורף, בייחוד אם הוא המטורף שלנו, לפינת המציאות ובבת אחת. לכן אספקת האמל"ח תימשך לטובת תחזוקת הנדבך האסטרטגי, ובאותה נשימה ינוהל מאבק פוליטי בממשלת נתניהו, שמאיימת להיגרר למלחמה אזורית.
כמו במקרה של עיראק של סדאם ואיראן של האייתוללות בואכה קוריאה הצפונית, האמריקאים בונים חזית בינלאומית. כאלף פקידי ממשל מארה"ב, האיחוד האירופי ובריטניה חתמו על מכתב פומבי שמבקר את התמיכה של ממשלותיהם בישראל. תמיכה שלטענתם מחלישה ומערערת את מעמדן של המדינות. גרמניה הצטרפה והיא שוקלת סנקציות על ישראל.
ונתניהו? לא מגיב. מבחינת שולחיו – בן גביר וסמוטריץ' – מדובר באנטישמיות. נתניהו מסרב לאפשר לעולם לנהל את שיקום עזה על פי מתווה ביידן ועל פי רוחו של מחנה השמאל־מרכז בישראל. הסיבה: כניסת הרשות הפלסטינית לרצועה תחשוף את הציונות הדתית־לאומנית ומפעל ההתיישבות לסכנת איחוד הגדה והרצועה והקמת מדינה פלסטינית.
במקום בסיס להסדר ולהרגעת האזור, נתניהו, בלחץ בן גביר וסמוטריץ', מדבר על שליטה צבאית ברצועה. להזכירנו: "פתרון" מעין זה נוסה בדרום לבנון ובגוש קטיף, שהפכו למטווחי ברווזים ומטענים ממולכדים עד שחפרנו די קברים כדי להגיע למסקנה הנכונה והסתלקנו משם.
אני מניח שצה"ל, בדרכו, יצפצף על ההנחיה הפומבית ויניח לחיים עצמם, כפי שקורה בימים האלה בצפון הרצועה, להתארגן איכשהו עד שתגיע התמיכה ההומניטרית שנתניהו מעכב אותה. בינתיים צה"ל מצמצם את החיכוך, אבל לא ניתן להימנע לחלוטין מאבידות.
מדיניות פרא משיחית
השבוע שוגר רמז נוסף מצד ארה"ב והמדינות המעורבות, והוא עבה כאלת בייסבול. היה זה כשארה"ב הגישה למועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה הקוראת להפסקת אש זמנית ומתנגדת למבצע צבאי ברפיח. בהפינגטון פוסט, אתר חדשות מהימן, כלומר שמאלני, פורסם תחקיר על מהלכים בממשל האמריקאי שנועדו לחקור אפשרות של פשעי מלחמה שבוצעו על יד ישראל בעזה. רק לפני כמה שבועות דחה ג'ון קירבי, דובר הבית הלבן, את השאלות על אפשרות מעין זו: "ארה"ב תומכת בזכותה של ישראל להגיב על התוקפנות כנגדה ואין כל צורך בחקירות מעין אלו", אמר.
השבוע אישרו פקידים בסטייט דיפרטמנט כי "המשרד אכן בודק אירועים שחורגים מחוקי המלחמה וחוקי ארה"ב". במקביל, בפגישה סגורה של המועצה לביטחון לאומי (NSC) דובר על חקירה לצורך הערכה אם הפרה ישראל את חוקי הלחימה הבינלאומיים. הצו הנשיאותי נגד ארבעה מתנחלים פורעי חוק בגדה והגדרתם כטרוריסטים הוא הצעד הראשון. ההמשך אמור לטפל גם במי ששלח אותם או חיפה עליהם.
ואם כבר בדיני מלחמה עסקינן, אזי דרך המלך מובילה למצב שבו כל המתנחלים בגדה יוכרזו כמפירי חוק. ממילא "המפעל ההתיישבותי" בגדה מוכר על ידי החוק הבינלאומי כפשע מלחמה. המסקנות מההגדרה הזו אמורות להתחבר לשורה של פעילויות חרם וסנקציות נגד ישראל שקורות בזו אחר זו בלא מעט ארצות.
לבור התחתיות האפל והמדמם הזה נפלנו בגלל מדיניות הימין לדורותיו. כן, כמעט כולם, גם שמאלנים, שירתו את המדיניות הזאת. כלומר כולנו היינו שם, במשמרת שלנו, בשם היחד הלאומי. מכאן ואילך חייבים לפרק את היחד שבשמו נוהלה כאן מדיניות פרא משיחית ואלימה.
"יהיה יהיר מאוד להגיד שזה (הטבח בעזה) לא היה קורה במשמרת שלי", אמרה טליה לנקרי, אל"ם (במיל') שכיהנה כסגנית ראש המל"ל וכיום לוחמת אולפנים. "גם אני אמרתי באולפנים לפני המלחמה שחמאס מורתע, אבל גם שאלתי למה אנחנו לא תוקפים את חמאס וממשיכים להתעסק עם הפושטקים של יהודה ושומרון".
היסטורית, רכבת ישראל שיצאה ביחד אמיתי מהתחנה ב־1948 הגיעה לתחנה הסופית ב־2024. מכאן ואילך היא אמורה או לנוע על פסים הגיוניים או לרדת מהפסים. גם אם הפסים ההגיוניים האלה לא ייפגשו (הניסיון להפגיש אותם גרם לתאונה הנוכחית), הם לפחות יקדמו את הרכבת הזאת לתחנות הבאות באורח שפוי יותר.
הבעיה היא איך חוזרים לשפיות, אז למקרה שמישהו שכח: התחושות של הציבור במדינה דמוקרטית הן המפתח לניהול המדינה ולהכרעות לאומיות. אם הרמדאן לא יחזיר אותנו ללחימה בעצימות גבוהה בכל החזיתות, ניתן להניח שהציבור מוכן לקנות כל תמונת ניצחון מקומית כסיבה לחילופי חטופים ואסירים ורגיעה בכלל.
אם הרמדאן יהפוך לתבערה מקומית שתאיים או חס וחלילה תבעיר חזיתות נוספות, יעלה המרי האזרחי מדרגה נוספת. הפעם תכיל החזית הפנימית את מאבק החטופים ואת המאבק נגד מדיניות הממשלה בכלל, כולל שחיתות והמעבר הבוטה לדיקטטורה. את סבב המלחמה הנוכחי נעבור "ביחד" צה"לי מחוסר ברירה. סבב המחאה ברחובות הוא שיקבע לאן אנחנו הולכים.