מלחמת חרבות ברזל: אחרי השסע החברתי הגדול ביותר שידעה במדינה בשנה החולפת בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית, במהלכה נלחמנו ונאבקנו אחד בשנייה ברחובות, זה צו השעה לאחד כוחות למען מטרה אחת. על כל אזרחי ישראל לצאת לאלתר לרחובות להפגין יחד עם משפחות החטופים להפסקה מיידית של הסיוע ההומניטרי בעזה, רק כך נוכל להפעיל לחץ להשבת החטופים.
איילנד למשפחות החטופים: זה המהלך היחיד שימוטט את סינוואר
בן גביר לא האריך את כהונת נציבת שב"ס, שהגיבה: "שר חסר אחריות"
הפגנה נגד הממשלה ונגד הדרישה של ארה"ב לסיוע הומניטרי שהוא למונח מהונדס פוליטי למשמעות האמיתית שלו, תחמושת ואורך נשימה לחמאס, גם ארה"ב מבינה את זה, ומטרותיה זהות לשלנו, השבת החטופים ומיטוט ארגון הטרור חמאס, ועם הסיוע המוענק להם, והלחץ הבינלאומי לסיום המלחמה, לא נראה כי נשיג את התוצאות שהם אנו מייחלים.
חמאס הקשיחה עמדות מאז ההפוגה הקודמת וסירבה להצעה המצרית האחרונה לחידוש המו"מ בעסקת החטופים, בין היתר בעקבות הלחץ הבינלאומי להביא לסיום הלחימה, מה שיגרום לישראל להגביר בימים הקרובים את עצימות הקרבות והלחץ על צמרת הנהגת חמאס, על מנת לקדם אפשרות לשחרור החטופים.
אלא שיש פתרון נוסף, משמעותי יותר מכל מבצע צבאי אחר בשטח, והוא הפסקה לאלתר של הסיוע ההומניטרי לרצועה ועצירה מוחלטת של אספקה המגיעה לידיו של סינוואר.
אלוף במיל' גיורא איילנד הפתיע היום עם מהלך מתוחכם ויוצא דופן כשנפגש עם משפחות החטופים והציע להם להפעיל לחץ על הממשלה ועל הממשל האמריקאי להפסיק את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, עד שיושג הסכם פשרה.
יבואו המצקצקים ויטענו בצדק איך ארה"ב תטיל וטו באו"ם, אם לא נאפשר סיוע הומניטרי ואיילנד מסביר כי על פי החוק הבינלאומי, ניתן להטיל מצור על רצועת עזה, כי עזה הפכה למדינה כבר לפני 15 שנה, ובשבעה באוקטובר מדינת עזה ולא מפלגת חמאס, תקפה את ישראל.
הוא הוסיף ואמר שמדינת ישראל היחידה בהיסטוריה שנותנת למדינת אויב דלק בזמן מלחמה". וקבע "ישראל חייבת להכריז היום שאם לא תושג עסקה תוך 48 שעות, תופסק באחת כל האספקה לעזה".
למי שעוד לא נפל האסימון, איילנד מנסה להחליף את הדיסקט ולהטמיע מסרים הסברתיים חדשים בתפיסה ובחשיבה, לא רק בארץ גם בעולם כולו, שחמאס הוא ארגון טרור שאינו מבודל מאזרחי עזה, ולכן האלוף במיל' מציע להתייחס לעזה כאל מדינה בה שולט החמאס.
אחרי האובדן הכואב וההשפלה הגדולה של השבעה באוקטובר חמאס ממשיך להשיג את מבוקשו, והוא מעמיק את הקרע בעם, שרי הממשלה מחפשים קורבן ומבקרים את הרמטכ"ל, קבינט המלחמה מפולג, האזרחים מבקרים את הממשלה, משפחות החטופים יוצאים לרחובות מדי שבת וצועקים "עכשיו", ולמרות שלכולנו מטרה משותפת אחת, נראה שדי איבדנו את הדרך, ומדי יום אנחנו מאבדים את היקרים לנו מכל חיילנו שמקפחים את חייהם בקרבות הקשים, כשהביקורת האחרונה שעל סדר היום, החיילים נמצאים בסיכון מוגבר רק כדי לרצות את ארה"ב.
אם אנחנו רוצים להשיב הביתה את החטופים חיים, רק השבת המצור, הפסקת הדלק המזון והמים לרצועה יניבו תוצאות מהירות, נראה שזאת ההזדמנות האחרונה שלנו להשבת החטופים.
נותרנו עם דילמה אחת, איך נוכל לסרב לדרישות ארה"ב, אם היינו כולנו מתאחדים יחד ויוצאים לרחובות להפגין, ממשל ביידן, או בכינויו, הדוב המחבק, לא יוכלו להישאר אדישים לזעקת העם כולו.