ביום השבת התכנסה בבירה המנהלית החדשה הסמוכה לקהיר ועידת פסגה אותה יזם נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי בהשתתפותם של מנהיגי העולם הערבי ושרים בכירים מרחבי העולם ובהם ראש ממשלת איטליה, שרי החוץ של גרמניה וקנדה ומזכ"ל האו"ם. מטרת הוועידה הייתה לדון בדרכים למניעת הדרדרות ברצועת עזה.
גורמים בכירים ישראלים: "נתניהו קר רוח אבל בודד, לא סומך על אף אחד"
נורית קופר ויוכבד ליפשיץ שוחררו והגיעו לגבול מצרים, הבעלים נשארו בשבי
היוזמה לכנס את הועידה בעת הזאת הייתה, בין השאר, היענות מצדו של הנשיא להפגנות הרבות שהתקיימו ברחבי המדינה, מראה שלא נראה כמותו מאז ימי מהפכת האביב הערבי, אלא שהפעם מחו מרבית המפגינים, חלקם סטודנטים צעירים, כנגד הגרוש של תושבי הרצועה מבתיהם בהמלצת ישראל ואף השמיעו סיסמאות ברוח זו.
גם מקומה של ועידת הפסגה בבירה החדשה הסמוכה לקהיר אינו מקרי כלל ועיקר שכן, הנשיא המצרי ספג ביקורת קשה על הפרויקט האורבני המגלומני שעלותו הסתכמה בסכומי עתק שעה שמיליוני אזרחים מצרים נתונים במצוקה כלכלית. כינוסה של הועידה בקהיר החדשה הבהיר הן לאזרחים המצרים והן לבכירים הערביים כי העיר אינה רק בירתה של מצרים אלא בירת העולם הערבי שהכל עולים אליה לרגל. אך תמונת הניצחון מבחינתו של אל-סיסי הייתה עצם היותו היוזם של הועידה והמארח שלה, מה שמיצב אותו לא רק כנשיאה של מצרים אלא כמנהיגו של העולם הערבי הן בעיניהם של מנהיגי האזור והן בעיני מנהיגיה של אירופה.
לא רק ברמה הסימבולית שרתה ועידת הפסגה את הנשיא אל-סיסי אלא גם מבחינת המסרים שהשמיע במהלך הועידה. למעט משפט אחד שבו הצהיר כי מצרים מגנה הרג אזרחים והטלת טרור עליהם שבו התייחס הן לתושבי עוטף עזה שנטבחו בידי מחבלי החמאס והן לפלסטינים תושבי רצועת עזה הקדיש הנשיא את נאומו לביקורת חד צדדית ונוקבת על מדיניות ישראל נוכח הלחצים שהיא מפעילה על תושבי הרצועה ליטוש את בתיהם ולנדוד דרומה.
כמו כן, ביקר הנשיא את העולם העומד מנגד נוכח המשבר ההומניטרי הפוקד את רצועת עזה. היה זה מענה לתמיכה בישראל שהשמיעו כמה ממנהיגי העולם שנכחו בועידה ובהם שרת החוץ של קנדה שהצהירה כי לישראל הזכות להגן על עצמה וקראה לחמאס לשחרר לאלתר את החטופים המצויים ברשותה. גם שרת החוץ של גרמניה הצהירה כי ממשלת גרמניה מתייצבת לצידה של ישראל וכי בטחונה אינו נתון למשא ומתן. עוד קבעה שרת החוץ הגרמנייה כי מקור הסבל במזרח-התיכון הוא בחמאס ובפשעים המזוויעים שהוא מבצע, אך הבחינה בין הטרוריסטים של הארגון לבין הפלסטינים.
לאחר שהצהיר אל-סיסי באופן נחרץ וחד משמעי כי מצרים לא תקלוט את פליטי הרצועה בשטחה הוא טרח להבהיר כי מה שמנע את פתיחת מעבר רפיח הן ההפצצות הישראליות וחשף כי בשיחותיו עם הנשיא ביידן סוכם כי מעבר רפיח יפתח לסיוע הומניטארי ובכלל זה מזון, מים וציוד רפואי תוך תיאום מלא עם האו"ם וסוכנויות אונר"א ובפקוחה של מדינת ישראל. נכון לכתיבת שורות אלה המסדרון ההומניטארי פועל כסדרו ומשאיות עמוסות ציוד נכנסות אל הרצועה.
סכום זה מאפשר לאל-סיסי שלא להקריב את האינטרסים המצרים ולא לאפשר כניסתם של פליטים מהרצועה לשטחה של מצרים מחד גיסא ולהפגין סולידריות וחמלה כלפי תושבי הרצועה ולהצטייר קבל עם ועולם כמנהיג הומאני מאידך גיסא. ביממה האחרונה אף התפרסמה ידיעה בעתון אל-ערבי אל-ג'דיד על פיה הנשיא אל-סיסי נאות להקים מחנות עקורים בשטחי רפיח הפלסטינית ולפקח עליהם. על אף שאין אישור רשמי לידיעה זו הרי אם יממש הנשיא המצרי תוכנית מעין זו הוא הצטייר כמי שנאה דורש ונאה גם מקיים וככזה שנוטל על עצמו אחריות לגורלם של הפליטים הפלסטינים.
אל-סיסי חתם את נאומו כשהוא צופה פני עתיד ומדגיש כי יש לחתור לשרטוט מפת דרכים למציאת פתרון צודק לבעיה הפלסטינית על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני העמים. מן הראוי לציין כי גם שאר המנהיגים הערביים התבטאו בנאומיהם בועידה ברוח דומה שלא לאמר זהה לזו של הנשיא המצרי. כך עבדאללה מלך ירדן שאומנם גינה בחצי פה את פגיעתם של אזרחים משני הצדדים אך הדגיש את הצורך בהעברת סיוע הומניטארי באופן רצוף לרצועה שכן, כך טען, ישראל מרעיבה את תושבי הרצועה.
כמו כן הביע המלך הירדני התנגדות נמרצת לגירושם של הפלסטינים "זהו פשע מלחמה וקו אדום מבחינתנו", קבע המלך עבדאללה. מלחמת "חרבות ברזל" דחקה הצידה את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית אשר התבשל על אש גדולה עד לפרוץ המלחמה ומיקמה שוב את מצרים כמדינה המשמעותית והחשובה באזור ואת אל-סיסי כמבוגר האחראי מקרב מנהיגיו.
המסר שגיבשו משתתפי הועידה ואשר אותו השכילו לנסח בהצהרותיהם הנשיא אל-סיסי והמלך עבדאללה הוא כי אל להם לתושבי הרצועה להגר מבתיהם ולהפוך לפליטים, עליהם להיאחז באדמתם ולא ליטוש את בתיהם – ביטוי מובהק לעקרון הצומוד הפלסטיני- ההיאחזות בקרקע, ואלו האחיות הערביות תדאגנה לכל מחסורם.
במישור הבילטראלי הישראלי-מצרי אמורה הייתה עמדתה זו של מצרים לקרר את הסכם השלום שלא לומר להקפיא אותו, אם נוסיף לכך את תקרית הירי שארעה ב-8 באוקטובר באלכסנדריה, יממה לאחר הטבח ביישובי עוטף עזה, בה קפחו את חייהם שני תיירים ישראלים ותייר נוסף נפגע באופן בינוני כששוטר מצרי ירה לעבר קבוצת תיירים ישראלית, הרי היינו מצפים לתגובה ישראלית רשמית המוקיעה את התבטאויותיו של אל-סיסי ואת שתיקת הכבשים המצרית בכל הנוגע לתקרית הירי הקטלנית. אך נראה שהסכם השלום המצרי-ישראלי שצלח לא מעט משברים מאז נחתם יצלח קרוב לוודאי גם את המשבר הנוכחי.
ד"ר מירה צורף היא מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב