בפתח ישיבת הממשלה היום (ראשון) אמר ראש הממשלה מר נתניהו: "השקט היחסי לא צריך להשלות אף אחד". מה זה שקט יחסי? איך אפשר למדוד שקט יחסי?



ב-48 השעות האחרונות שני אירועי חבלה, האחד כנגד אזרח שירד עם חבר למעיין ליד הישוב דולב הסתיים ברצח ופציעה קלה של האזרח השני, ודיווחים שנמשכים ממש בשניות אלו על לוחם שנדקר בשער שכם, לוחם מג"ב שמצבו אנוש, הוא הספיק לירות בדוקר שגם מצבו אנוש. מה זה שקט יחסי? במהלך החודשים האחרונים כל הזמן ישנם דיווחים על עשרות בקבוקי תבערה שמושלכים, לפעמים זה מצליח לפעמים לא (חס וחלילה שלא יצליח, בקבוק תבערה ברכב יכול לגרום לאסון נוראי), וישנן תלונות באופן לא פוסק על פגיעות באזרחים פלסטינים מצד כוחות הביטחון. אז איפה נמדד השקט היחסי? אפשר בכלל להגיד את המילה שקט ברצף האירועים האלו? איזה שקט?



'שקט יחסי' זה מכבסת מילים, אם משקיף מהצד היה בודק את הדברים הוא לא היה מוצא דקה אחת של שקט כי אין יחסי, כשמישהו נפגע אז זה יחסי כלפי מי? כלפי משפחתו זה האסון הכי גדול שקרה. אז יחסי למי ולמה? אז יבוא איזה חכם ויגיד 'זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע וכו''. מאחר שגם לא מסתמן פיתרון בשטח, לא מצד הפלסטינים ולא מצד הישראלים, וכל אחד מתבצר בעמדותיו ויכול להיות שהמצב הנוכחי אפילו נוח לכל אחד מהצדדים, כל אחד מסיבותיו הוא, אז סביר להניח שזה יימשך.



הייתה הצתה של מקום מאוד חשוב ומקודש לנוצרים, איזה גאונים שחשבו שהם מצילים את העולם היהודי הציתו את הכנסייה ומחר עלול איזה נוצרי דפוק בראש כמו אותו פסיכופת אמריקאי שהחליט לעשות מלחמת גזעים בארה"ב, לעשות איזה פיגוע כזה בגלל ששרפו את הכנסייה. היה איזה דפוק בשם ד"ר גולדשטיין שהחליט שצריך לעשות שליחות קודש וחיסל 29 מתפללים במערת המכפלה, אין סוף לדברים האלה ובסופו של יום מה נשאר? משפחות שכולות או משפחות שיקיריהן נפצעו קשה, חברים, שכנים בוכים, מבכים ודואגים. כל זה בקטע הפרטי אבל יש פה גם קטע לאומי, זה לא נפסק העסק הזה. יום אחד זה מתרחש בבית קפה, יום אחד ברכבת הקלה, יום אחד כשיוצאים לטייל בטבע. איך אפשר לדעת מאיפה זה בא? אתה עומד בתור לרכבת או בטרמפיאדה ופתאום מכונית באה ומעיפה אותך לקיבינימט, אתה לא יודע מאיפה זה יבוא אף פעם.



 

אני עושה נקודה ואני הולך רגע לאירוע אחר שהוא מתחבר גם עם המון עצב: אוהד שמש שימש כלוחם ב'צוק איתן', אחד הסיפורים היותר מופלאים על בן אדם מופלא שנהרג בגיל צעיר. בחור שבגיל 12 כבר החל לעזור לקשישים ואחר כך הקים בית חם לילדים וכולו בגיל העשרה, כשהוא שמע על אסון הטבע בהאיטי הוא טס להאיטי לטפל בנפגעים. בשירותו הצבאי הוא היה לוחם במודיעין ונהרג בעת פעילות. אני התוודעתי לסיפור הזה והוא ריגש אותי בצורה לא תאומן ואני חוזר לסיפור הזה כי אתמול בערוץ שהולך ומצטייר כערוץ הטלוויזיה הטוב ביותר - הערוץ הראשון, הייתה כתבה ארוכה על אוהד שמש. לאחר המקרה יצא לי לדבר עם אביו של אוהד רבות כשכתבתי על בנו ודיברתי עליו ברדיו רבות כי הוא נראה לי הישראלי היפה, הישראלי שצריך לשמש דוגמא לאור כל ההתלהמויות והבהמיות שמתגלות בחברה הישראלית אם זה מצידם של שרים, אם זה מצידם של אמנים, אם זה מצידם של ספורטאים ואם זה מצידם של סתם עמך ישראל.

הדמות של אוהד שמש היא דמות מופת בעיניי, בן אדם שכל מה שהיה בראשו היה נתינה ולא חשוב למי והוא נהרג. הכתבה שהייתה אתמול בערוץ הראשון (כתבה של מיכל רבינוביץ') הייתה עם צילומים מרגשים ושיחות מרגשות עם חבריו ועם הוריו של אוהד. אני שלא ממהר להזיל דמעות פשוט מצאתי את עצמי יושב ועושה כן. עכשיו רוצים ההורים להמשיך את מפעל חייו של אוהד באמצעות מתנ"ס שבו ילדים שאין להם יוכלו לבוא לאכול ולספוג תרבות. שני אנשים מופלאים ההורים, לא פלא שיצא להם ילד כזה.

כידוע לכם אני לא נותן פה טלפונים לתרומות וכדומה אבל אני עושה זאת באופן חריג במקרה הזה. אם תיכנסו לאינטרנט ותרשמו 'אוהד שמש' אני מניח שתגיעו למופלאות של האיש שהלך לעולמו ולמופלאות של הוריו. אני אתן לכם את הטלפון שדרכו תוכלו לתרום בכדי לעזור להמשך מפעל החיים שלו שכולו נתינה טהורה למען ילדים שאין להם ולמען כל מי שנזקק לחום, עזרה ואהבה. מספר הטלפון לצורך תרומות אם תרצו: 054-6383239.