פלונטר השכר: התסבוכת שיוצר חוק הבנקאים מתחילה לגבות מחיר כבד

נתחיל בשר האוצר משה כחלון, שנגרר אחרי שלי יחימוביץ' וסיבך את העניינים בלי שהתכוון לכך. בשבוע שעבר פנה כחלון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, והבהיר שבנושא השכר לא הייתה כוונה לפגוע בזכויות העבר בפנסיה.

שר האוצר פנה לחשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, והורה לה לפנות למנהלי הבנקים ולהבהיר את עמדתו. ערב החג היא שיגרה מסרונים לבכירי הבנקים ברוח דברי כחלון, אבל אלה עדיין לא נרגעו. עם כל הכבוד לליכט או לדברי ההרגעה הרפים של המפקחת על הבנקים, חדוה בר, אי הבהירות נותרת בעינה. יש צורך דחוף בתיקון החקיקה - ולא, העתירה לבג"ץ עם חוות הדעת של ליכט בדרך. 

ולמרות זאת אף אחד לא יפעיל ראש גדול. שר האוצר לא ילך לקנוסה ויתבזה בוועדת הכספים ועוד יחטוף מקלחת צוננים מחברי האופוזיציה. ליכט יסתפק בחוות הדעת המשפטית שלו והמפקחת בר תמלמל משהו כדי לצאת ידי חובה. בינתיים יחימוביץ' מבזה כל בנקאי שפורש וממליצה לו להתבייש.

כדי שהח"כים יבינו את עומק הבעיה, אסביר את שעומד להתרחש בתוך שבועיים־שלושה, אם לא יחול שינוי אמיתי. 

בנק לאומי צריך להתחיל לחפש בנקאים בלשכת העבודה. לפני שבועיים הוא איבד את ראש החטיבה הפיננסית, רון פאינרו, שנמלט מהבנק למקלט הנוח של ניהול לאומי קארד (הנמצאת ככל הנראה מחוץ לזירת פיגוע השכר). בשבוע שעבר איבד הבנק את המשנה למנכ"ל והאחראי על שוקי ההון והפעילות הבינלאומית, פרופ' דני צידון. בכירים נוספים ששמותיהם שמורים במערכת יושבים על הגדר, ממתינים להתפתחויות ונמצאים בהיכון עם ידית כיסא המפלט. אחריהם ילכו הביתה עוד עשרות בכירים.

בביקור לפני שבועיים בלונדון שמעה המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח זמירות לא נעימות ממשקיעים בינלאומיים. "מה עובר עליכם", נשאלה. וכך, מי שפנטז שמשקיעים זרים יקנו את חברות כרטיסי האשראי מוזמן לחשוב פעם נוספת.

בבנק הפועלים המצב גרוע בהרבה, כי בניגוד לרוסק־עמינח הנשארת בלאומי, המנכ"ל ציון קינן כבר החליט ללכת הביתה. על הגדר יושבים יותר ממאה ראשי אגפים וחטיבות וחברי הנהלה שממתינים להתפתחויות.

המועמד המועדף להחלפת קינן הוא ממלא מקומו, אריק פינטו. ועדת האיתור למנכ"ל תסגור את רשימת המועמדים ביום רביעי הבא, אולם פינטו הספיק להבהיר לכל המעוניין - ובכלל זה גם למפקחת על הבנקים - שאם זכויות העבר שלו ייפגעו הוא ייאלץ ללכת הביתה, עם כל הצער שבדבר.

מבחינת פינטו לא מדובר בכסף קטן, אלא במשהו כמו 10 מיליון שקל. עזיבתו תהיה מכה קשה ביותר לבנק, שכן הוא מכיר כיום יותר מכל מנהל אחר את הדנ"א של הפועלים. וכשילך, עלולים לחקות אותו עשרות מנהלים נוספים.

מה בכל זאת ישאיר את פינטו בבנק הפועלים? המפקחת חייבת לנטוש את הפוליטיקלי קורקט ולהבהיר שהיא תאפשר לו או לכל מנהל אחר להתפטר ולהגיש מחדש את המועמדות לוועדת האיתור. 

כללי המשחק השתנו, וחישוב מסלול מחדש הוא המינימום הנדרש לשמירת היציבות. אם זה לא יקרה, הבנקים יידרדרו לבינוניות. התוכניות לחלוקת בונוסים או אופציות ירדו לטמיון. מדוע שמנכ"ל יתאמץ או ייקח סיכונים? מבחינתו עדיף יהיה להסתפק בשכר הקבוע, גם אם מדובר בנטו של פחות מ־100 אלף שקל לחודש לאחר כל הניכויים.

בעלי המניות בבנקים מוזמנים לצלם את דוחות הרווח וההפסד ל־2015, כי הם עוד יתגעגעו אליהם מאוד. שרי אריסון מהפועלים כבר מתגעגעת לקינן.

הפעלת התקציב הדו־שנתי הופכת לתוכנית עבודה במשימה להמשך קיומה של ממשלת נתניהו הרביעית. ראש הממשלה מבין שרק תקציב כזה יבטיח את הישרדותו וינטרל את אחד האיומים האסטרטגיים להקדמת הבחירות.

העובדה שישראל היא מדינה שבה אופק היציבות נמדד משבוע לשבוע אינה רלוונטית. העובדה שרק בבחריין, שיכולה להסתדר מצוין גם בלי תקציב, יש תקציב דו־שנתי אינה מעניינת אף אחד. אם בנימין נתניהו היה מסוגל, אז גם תקציב לארבע שנות הכהונה היה לגיטימי.

לתפר הזה נכנס שר האוצר כחלון שמבין עם מי יש לו עסק. אקדים ואומר שתקציב דו־שנתי יאושר בסוף הדרך - לא רק בגלל ההתחייבות הקואליציונית - אלא גם משום שהוא משרת את האינטרסים של כחלון. שר האוצר חייב בדחיפות הישג משמעותי בתחום יוקר המחיה. זה יכול להיות במחירי הדיור, בעמלות הבנקים או בצמצום הפערים החברתיים. כפוליטיקאי משופשף הוא לא יאבד הזדמנות כזאת לשדרוג עוצמתו הפוליטית. מה הוא יכול לקבל? לדוגמה, ויתור על אחד המשרדים שבהם מחזיק נתניהו, כמו משרד הכלכלה (והתעשייה). 

בכל הופעה מסביר כחלון מצוין מדוע הוא נגד תקציב כזה, ולצורך העניין גייס את הדרג המקצועי ובראשו הממונה על התקציבים אמיר לוי. בשבוע שעבר פנה לוי ליו"ר ועדת הכספים משה גפני בבקשה לדון בנושא.

הפנייה בכתב נעשתה לפי תיקון 14 לחוק ההתייעלות הכלכלית 2015, שלפיו מחויב הממונה להגיש עד 1 במאי דיווח על התקציב הדו־שנתי. גפני סירב לכנס את הוועדה השבוע (חול המועד), והיא לא תכונס גם ב־1 במאי, שהוא המועד האחרון - בגלל המימונה.

האם אתה מודע לכך שאי כינוס הוועדה מנוגד לתקנות ולחוק, שאלתי את ח"כ גפני. 

"עמדתו של לוי בעניין התקציב נוגדת את עמדת ראש הממשלה, וזה סיפור מעניין כשלעצמו", הסביר, "התקציב זה עניין יותר מדי חשוב מכדי לדון בו בפגרה. הדיון יתקיים אחרי שובה של הכנסת לפעילות מלאה ב־23 במאי. שום דבר לא דחוף".

אבל מה בעניין חוקיות החריגה מהמועד המותר, שאלתי. 

"התייעצתי עם משפטני הכנסת והכל בסדר. הישיבה תהיה מעניינת מאוד. לא היה מקרה שבו הדרג המקצועי התנגד פומבית לעמדת ראש הממשלה עוד לפני הדיון", אמר.

קודם שפרש ברעש גדול מתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, הותיר דיוויד גילה מתחת לכיסאו מטען נפץ מתוחכם. באפריל 2014 החליט לפקח על מחירי המוצרים במונופולים. גילה קבע שמונופול שגבה "מחיר מופרז" ייקנס ב־24 מיליון שקל גם אם יתברר שהתמחור השגוי התגלה רק בדיעבד. מניעת גביית מחיר מופרז היא צעד צרכני חשוב. מטבע הגדרתו, מונופול אינו נחשב לייצור עסקי אהוד ובטח לא בישראל.

זה הזכיר לי את סיפור הבנקאים. גם הם לא אהודים ונתפסים כעושק מורשה של הציבור ולכן מותר לדרוס אותם (מטפורית) ולפקח על שכרם. אלא שעם כל הבעייתיות בשכר הבכירים, בחוק הוגדר במדויק מהו "שכר מופרז" (יותר מ־2.5 מיליון שקל לשנה). אבל איך אפשר לקבוע מה זה "מחיר מופרז" או "מחיר טורפני" בסגנון מדיניות המחירים האפסיים של גולן טלקום?

מאז כניסת ההוראות לתוקף התברר שבדיוק כמו במתווה הגז, פרופ' גילה נכנס לביצה פיננסית טובענית ושוב התברר שהוא אינו מחזיק במונופול על החוכמה.

האם רווח של 20% נחשב למוגזם, כיצד מודדים את המחיר או "מעמיסים" את עלויות הייצור למוצר ספציפי ואיך מסוגלים לפקח? אגב, למרות כל הבעייתיות שבדבר, קיים בישראל פיקוח על מחירי מוצרי יסוד. משרד הכלכלה מפקח על מחירי הלחם הבסיסי או הגבינה. הרגולטורים הרלוונטיים מפקחים על מחירי המים או החשמל. אגב, קוטג' אינו בפיקוח ולמרות זאת נראה את תנובה מעלה את המחיר מעל 6 שקלים. כך גם צריך היה להיות עם "מילקי" של שטראוס. אלה אינם "מוצרי צריכה בסיסיים".

בשנתיים האחרונות נבדקו 13 מקרים של גביית "מחירים מופרזים", החל מסכיני הגילוח ג'ילט, המשך ב"מילקי" של שטראוס וכלה בענפי הצעצועים והטואלטיקה. תוצאות הבדיקה היוו כישלון לתפארת: אפס כתבי אישום ושום מונופול לא נקנס. זמן עבודה יקר ואנרגיות של כלכלני הרשות בוזבזו. התוצאה אינה מפתיעה, מכיוון שרשות ההגבלים נכנסה לשדה מוקשים מיותר.

גילה הלך הביתה והוחלף בידי עו"ד מיכל הלפרין. האחרונה, למרות רוחו של קודמה, סבורה כי ההתעסקות בפיקוח על מונופולים מיותרת ובלתי אפשרית. במקום להתערב, מומלץ להפנות את משאבי הרשות לעידוד התחרות באמצעות ייבוא מקביל, הפחתת רגולציה ומכסים ופיקוח הדוק על תיאום מהלכים עסקיים.

זה אינו מונע מגילה את העוז לבקר את כוונת הלפרין לצאת לשימוע בעניין עד יוני 2016. הלפרין, בניגוד לגילה, מסתכלת על תפקידה לא רק דרך המשקפת הרגולטורית, אלא גם על התועלת הצרכנית המעשית. 

ריכוזיות ותחרותיות זה יופי, אבל האם גם המחיר יירד? מניעת שיתופי פעולה זה מצוין, אבל מה ייצא מכך לצרכן? אסור שהממונה החדשה תעצור בכך. היא מוזמנת לבדוק מדוע עשרות יזמים שביקשו לרכוש חברות לא הגיעו לממונה מחשש שיקבלו תשובה שלילית. היא חייבת לברר מדוע פסל גילה את

שיתוף הפעולה של רשת ישרוטל בתפעול מלון "הנסיכה" באילת ובעקבות כך מאות עובדים נשלחו הביתה.

הלפרין מוזמנת גם לבחון את הנזקים העצומים לתעשיות הביטחוניות בגלל מגבלות על שיתופי פעולה במכרזי ענק בחו"ל.

התעשייה האווירית, אלתא, רפאל, אלביט תעשיות או תע"ש איבדו מכרזים לטובת מתחרים בחו"ל לאחר שנמנעה מהם האפשרות לתיאום מקומי. מי ישלם את נזקי המדיניות השגויה הזאת? בטח לא דיוויד גילה.

מדי שנה בשנה, בדרך כלל בימי חול המועד, נוהג שמאי המכוניות לוי יצחק להפתיע אותי בתחום נוסף שאליו נכנס. השנה, וכצפוי בעולם האינטרנט, מדובר כמובן באפליקציה.

"בחול המועד פסח נסעו 3.5 מיליון מכוניות על הכבישים ומיליון נהגים קיטרו על תקלות ברכב וחוסר שביעות רצון. האפליקציה שבניתי, הניתנת להורדה חינם באפ־סטור, כוללת 18 שאלות על טיב הרכב בדירוג של עד 5 כוכבים. רכב שמקבל את מספר הכוכבים הגבוה ביותר, זוכה לתוספת ניקוד במחירון לוי יצחק.

"נהג שימלא את השאלון וימסור את האי־מייל, יזכה באפשרות לשאול כל שאלה בנושא רכב ויקבל תשובה מהירה. את פרטי התלונות והתקלות אעביר ליצרנים כדי לתקן את הליקויים. ייתכן שאפרסם את הממצאים ברבים", אומר לוי.

זה מזכיר שינוי של משרד התחבורה שייכנס לתוקף מיום ראשון הקרוב, אני תוהה. לוי: "מ־1 במאי ייכנסו לתוקף הנחיות שלפיהן כל מכונית תדורג לפי איכות המיגון - מ־1 עד 8. לכל דרגה יוצמד משולש אדום. סוג רכב עם הדירוג הגבוה ביותר יזכה להנחות במיסוי וביטוח".

"נושא הבטיחות קרוב ללבי", ממשיך יצחק, "בעברי הרחוק פרסמתי את תקנות התעבורה עבור משטרת ישראל. אם יפנה אלי איזה מוסד שירצה לפרסם הוראות בטיחות לנהגים, אשמח להפיץ אותן על חשבוני".

"הבום הגדול היה לפני הפסח, ובימי חול המועד שקט בכל הגזרות. קונים פחות וכמעט אין עסקאות מכירה. מספר התיירים השנה נמוך יחסית, ולכן גם בחברות הליסינג הפעילות מעטה. גם בדקנו את המודעות וגילינו שכמעט אין עסקאות".

"הקריטריון החשוב מבחינתי הוא חקר השוק ועדכון המחירון בהתאם. אנחנו עוקבים אחר הפרסומים באינטרנט ובעיתונות, מבקרים באופן תדיר בין סוחרי הרכב גם בצורה סמויה. אנשי מטלפנים למאות מוכרים כדי לדעת כמה זמן לקח להם למכור את האוטו. גם זה משפיע על המחיר.

"אנחנו מסתמכים על המידע שהתאסף אצלנו ב־46 השנים האחרונות. בשורה התחתונה, המחיר נקבע על סמך היצע וביקוש. אבל יש טרנדים שקשה להתעלם מהם. מצד אחד, מאות ישראלים קונים מכוניות מפוארות כמו פרארי, ב.מ.וו ומרצדס בסכומים של 800 אלף עד 1.25 מיליון שקל - ומבחינתם הכסף הוא רק מספר; מצד שני, נמכרות לצעירים עשרות אלפי מכוניות זולות כמו קיה או פיאט ב־50־70 אלף שקל".

"מספר חודשי העבודה הנדרשים לקניית רכב חדש נמצא בירידה בשנים האחרונות. בשלושה חודשי משכורת ניתן לקנות היום רכב קטן, אפילו חדש. שוק המשומשות מושפע ונעשה זול מחודש לחודש. לעתים קיים פער של 3%־4% בין מחיר המחירון לעסקה בפועל.

"בדגמים מסוימים יש השפעה גם למבצעים חד־פעמיים. יש חברות ליסינג המוציאות לשוק בבת אחת מאות מכוניות שהתפנו מסגירת מפעל הייטק. את כל זה תראה במחירון החודשי החדש שיפורסם ב־1 במאי.

"אנחנו לא סומכים רק על הדואר ולכן החלטנו שמנויים בכל רחבי הארץ יקבלו את המחירון דרך שליחים. סוכני הביטוח ובעלי מקצוע אחרים מתעקשים לקבל מחירון מודפס, והאינטרנט לא מעניין אותם".

"זה תחום חדש יחסית. אנחנו עושים סקר להערכת התכולה עבור חברות הביטוח. בכל חודש אנחנו מבקרים ב־1,000־1,500 דירות. הטיפ שלי הוא לבטח גם את הדירות מפני רעידות אדמה וגם את ערך הקרקע.

"המפקחת על הביטוח קבעה שערך הקרקע יוצמד לשווי הבניין. בדירה בבנייה רוויה שעולה 3 מיליון שקל, עלות הבנייה נאמדת ב־800 אלף שקל ואת הקרקע ניתן יהיה לבטח בלא יותר מ־1.6 מיליון שקל, כפול מעלות הבנייה.

"לפני הרבה שנים הגיע אלי מישהו שמתגרש מאשתו. אמרתי לו בצחוק 'מה אתה רוצה ממני, אני לא רב', והוא ביקש שאעריך את הרכוש המשותף. הסכמתי אבל התעקשתי ששני הצדדים יהיו נוכחים. מאז אני פעיל גם בתחום זה".

"אני מעריך עתיקות ויצירות אמנות, למרות שבאמנות קשה להכין מחירון. קניתי עכשיו שטיח מקורי שקשה לי להעריך את שוויו. אני מעריך גם תכשיטים ויהלומים. לשאלתך, אני מסוגל להעריך כל דבר שניתן להגדירו כספית. בזמנו פרסמתי מחירון דיוטי פרי, כולל מחירון של מוצרי אופנה ובשמים. גיליתי שיש כמה חנויות בפריז עם בשמים יותר זולים מהדיוטי פרי. אבל אני לא מוכן ולא מסוגל להיכנס למחירון מוצרי מזון שזה פופולרי היום, אבל ה'ליין' שונה לחלוטין".

"לא מזמן הערכנו חיפושית ישנה שמחירה במחירון 20 אלף שקל אבל לאור מצבה הייחודי הוערכה ב־150 אלף שקל. לחיפושית הוכנסו תוספות כמו מערכות שמע, חתכו את הגג והפכו אותו ל'קופה', הרחיבו את הכנפיים כדי להכניס צמיגים רחבים ועוד.

"בזמנו התבקשתי להעריך שווי של אורגן כנסייתי. מה אני מבין באורגנים? חיפשנו ומצאנו באחד הכפרים הערביים מישהו שהתמחה בבניית אורגנים והצלחנו להגיע לאומדן המחיר. 50 העובדים בלוי יצחק מסוגלים להעריך כל דבר, אם הם מתאמצים במיוחד".