סערת הקזינו באילת שימשה את השר בנט, כמו גם את ראש הממשלה נתניהו, להוצאת קיטור זה נגד זה. היריבות בין השניים אינה חדשה. בנט יחפש כל דרך אפשרית להתנגד לנתניהו, שכזכור "שתה" לו מנדטים בבחירות האחרונות, וכן על מנת לבדל עצמו ממנו לקראת הבחירות הבאות. נתניהו, מצדו, סובל מנשיפותיו הביטחוניסטיות של בנט בעורפו ולא יהסס להכניס לו, גם אם בקטנה. אך האם במישור המהותי קיימת מחלוקת רעיונית עמוקה בסוגיית הקזינו בין הליכוד לבין הבית היהודי? 

אילת היא אחת: חצר אחורית. בשונה מחצרות אחוריות אחרות בישראל, היא מצוידת במתקני שעשועים. במאה הקודמת, מלבד היותה מוקד של נופשים, היא שימשה עיר מקלט לעבריינים או לבעלי חובות. היום היא בעיקר עיר שמגיעים אליה צעירים ומשפחות לנפוש ולפרוק עול, ליהנות משירותיה, להתעצבן על המחירים הגבוהים, ולבסוף לעזוב אותה להתבשל בלבה הרותחת של עצמה. בימי שגרה, בעיותיה הכלכליות והחברתיות אינן מעניינות איש, גם לא העובדים הזרים הרבים המציפים אותה. כי כמו שאומרים: "ה'כושי' עושה את שלו והעיקר שיישאר אי שם, מעבר להרי הטמפרטורות הגבוהות". אלא שבעיותיה של אילת מתחילות להיות מעניינות כאשר הפתרונות להן עולים בקנה אחד עם תפיסת עולם רחבה יותר של מפלגת השלטון. 

נתניהו. אינדיבידואליזם מוחלט. צילום: גטי
האמת, מפליא שרעיון הקזינו לא מומש עד כה. הרעיון משתלב עם המדיניות הניאו־ליברלית שנוכחת בישראל באופן די עוצמתי מאמצע שנות ה־80 ושקיבלה חיזוק משמעותי עם היבחרו של נתניהו לראשונה. כניאו־ליברל, נתניהו מאמין גדול במדיניות השוק החופשי, וככזה מדיניותו הביאה לשחיקת רשת ההגנה שהעניקה מדינת הרווחה הישראלית, ולהתגברות תהליכי הפרטה ומיקור חוץ של שירותים חברתיים. בפועל, מי שנהנית בעיקר מתהליכי הליברליזציה היא שכבת "המאיון העליון", שהכפילה את חלקה בעוגת ההכנסות בעוד שיעורי העוני תופחים. הרעיון של קזינו משתלב היטב עם הדרך הניאו־ליברלית. הוא אינו דורש השקעה בתשתיות או בהשכלה והוא לא ישנה את חלוקת העוגה. הקזינו הוא בבחינת "שעשועים להמונים", סימומם באשליית שווא. חלקם עלולים לאבד את הונם המועט ולהביא להרס משפחותיהם. גם כאן מי שתגרוף את ההון בסוף תהיה שכבה מועטה של משקיעים. 

בישראל, כמו באנגליה של תאצ'ר, או אמריקה של בוש הבן, הניאו־ליברליזם הולך יד ביד עם עמדות נציות, השמות דגש על מוטיבים לאומיים. הבית היהודי חולקת עמדות נציות עם אלו של הליכוד ואף מאתגרת אותן מימין. אלא שכמפלגה דתית, קיים פער מהותי בין ציבור בוחריה לציבור בוחרי הליכוד. מדובר בענייני צניעות ואיסור הלכתי, אך גם מעבר לכך: הגרעין הקשה של בוחרי הבית היהודי אינו מחזיק בעמדות המקדשות אינדיבידואליות מוחלטת. זהו ציבור המאמין ברעיון הערבות ההדדית, גם במישור הכלכלי. אם ההתנגדות של בנט לרעיון הקזינו היא אכן עקרונית, הרי  שעליו ללכת שני צעדים נוספים: לצאת בגלוי נגד החסות שנותנת המדינה להימורים באמצעות מפעל הפיס, ולהרחיב את מדיניות הרווחה הנהוגה בהתנחלויות לכלל מדינת ישראל. אם הוא רוצה לבדל עצמו מהליכוד ולגרוף הון פוליטי משמעותי, יהיה זה הימור מושכל מבחינתו.