אינטרסים שונים, משקעי עבר, היעדר מנהיגות ברורה שתוביל מהלכים צבאיים ופוליטיים וחוסר יכולת להתאחד מול המדינה האסלאמית והטרור. כל אלה יחד הם גורמים מרכזיים לחולשת המערב מול ההשתוללות של הטרור האסלאמי הרדיקלי, שדאע"ש הוא רק חלק ממנו.
למרות ההצהרות והמהלכים הצבאיים הבלתי יעילים, המערב נתפס במערומיו מול ארגונים שניתן היה להכניעם לו רק מנהיגי העולם החופשי רצו בכך. אלא שבינתיים, החשש מהמחיר לפעולה מתואמת מחד, ומאידך האידיאולוגיה הפציפיסטית של ממשל אובמה, הותירו את הזירה הבינלאומית לרוסיה בהנהגת פוטין. ופוטין אכן פועל. החלטתו של נשיא רוסיה להתערב צבאית בנעשה בסוריה שברה את שוויון הנפש של מדינות המערב בהביטן אל המתרחש באזורנו, מתוך אמונה שארגוני הטרור יעצרו בפני גבולותיו של המערב השבע. פוטין זיהה את חולשת המערב, וארצות הברית בראשו, את ההזדמנות להגשים מאוויים ואינטרסים גיאופוליטיים במזרח התיכון, והורה לפעול צבאית. אין לי כוונה לנבא את העתיד, אך על פי דפוסי הפעולה של פוטין מהעבר, ניתן להסיק שפניה של רוסיה לעימות ארוך, שבסופו היא תשיג, לדעתה, את מטרותיה. בין אם פוטין יצליח בהימורו או לא, ברור שמדינות המערב נגררות אחריו.
למרבה האירוניה, מתקפות הטרור בצרפת ובקליפורניה מסייעות לפוטין להצדיק את התערבותו בנעשה בסוריה. פוטין כבר רמז שאוזלת היד של המערב לפעול בצורה נחרצת נגד האסלאם הרדיקלי היא שהובילה למעשי הטרור הקשים במקומות אלו. כך הוא קונה אחיזה מדינית בדעת הקהל באירופה ובעולם כמי שבא לגאול את כולם מהטרור הפנטי.
וזו בדיוק נקודת ההשקה בין פוטין לבין המפלגות הימניות הקיצוניות באירופה, השואפות גם הן להכרעת האסלאם, במיוחד על ידי גירוש המהגרים המוסלמים מאדמת אירופה. אפילו המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ, נפל לתוך מלכודת הדבש של פוטין, בעצם קריאתו לעצור את כניסתם של מוסלמים לאמריקה. עבור פוטין, זוהי הוכחה לנחיצות עצירת הטרור בביתו, קרי בסוריה ובעיראק, ומניעת זליגתו אל המערב באמצעות ההגירה ההמונית.
וזו בדיוק נקודת ההשקה בין פוטין לבין המפלגות הימניות הקיצוניות באירופה, השואפות גם הן להכרעת האסלאם, במיוחד על ידי גירוש המהגרים המוסלמים מאדמת אירופה. אפילו המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ, נפל לתוך מלכודת הדבש של פוטין, בעצם קריאתו לעצור את כניסתם של מוסלמים לאמריקה. עבור פוטין, זוהי הוכחה לנחיצות עצירת הטרור בביתו, קרי בסוריה ובעיראק, ומניעת זליגתו אל המערב באמצעות ההגירה ההמונית.
מי שיעמיק את קריאתו וילמד מהי האווירה במדינות אירופה המזרחית והבלקן ביחס למהגרים המוסלמים יבין עד כמה השנאה היוקדת למוסלמים הפכה למציאות. במצב זה, הגישה הפייסנית משהו של אובמה ומנהיגי המערב לא תסייע להידוק הקשרים. מתקפות האוויר של ארצות הברית וכמה משותפותיה הן נלעגות, אפילו מעליבות את מנהיגיהן. ייאמר בריש גלי: דברי ההרגעה של אובמה, שדאע"ש חוטף הפצצות קשות ושדינו יוכרע, אינם אלא הזיות. וזו בדיוק דוגמה הממחישה מדוע בקלות כה רבה פוטין לקח את מושכות ההובלה של המאבק על ידי הכנסת כוחות רבים לאזור.
בינתיים, הגמגום המערבי עשוי להשיג את מטרתה המרכזית של מוסקבה בסוריה: השארת אסד בשלטון, ובכך להשליט את השפעתה על האזור כולו. אם כך יקרה, האינטרסים של המערב והעולם החופשי יועמדו בסכנה גדולה. זאת ועוד, ככל שהעולם עסוק עתה באסלאם הרדיקלי ובחשש מהטרור, כך הוא מקל מאוד את הסנקציות שהוטלו על רוסיה בגלל מה שהיא חוללה באוקראינה, בגיאורגיה ובחצי האי קרים.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי