כל הדברים הטובים שנאמרו ונכתבו על אודות הממונה על הטיפול בשבויים ונעדרים, ליאור לוטן, ועל תרומתו למדינה ולביטחונה בעבר, לא יצליחו למחוק את הרושם, שהוא הגיע למשפחת הנעדר אברה מנגיסטו בשבוע שעבר רק כדי לצמצם לאפס את אחריותו ואשמתו של נתניהו, ״שכל הזמן רק חוטף, חוטף, חוטף״, כדבריו בשיחה שהוקלטה.
כל ביקורת על ראש הממשלה, אמר, מרחיקה את האפשרות שאברה יחזור מעזה. כמה שהוא כעס על בני המשפחה שהתאפקו עשרה חודשים, משום שהחלו להטיל ספק באכפתיות של אבי האומה, נתניהו. לפחות אחר כך הוא התנצל.
נתניהו עצמו לא התנצל, אף שהיה המשלח (קל לדמיין אותו, הניר-חפץ לצדו, מורה ללוטן בנחרצות: שיפסיקו לדבר עלי. שלא ישאלו על המכתבים שלא קראתי ועל התשובות שלא שלחתי ועל איסור הפרסום ומה שעשיתי ולא עשיתי. נמאס לי לחטוף כל הזמן). וכמו תמיד, הפציע ראש הממשלה בבית המשפחה, רחום ואמפתי, ברגע הנכון, כשהסערה שנחשפה איימה לפגוע גם בו.
כי חלילה תיפגע תדמית הקוסם, שנבנתה בעמל רב על ידי הניר-חפצים (עשרה מנדטים אקסטרה. שכחתם? מיטוט אובמה והתרסקות איראן, אישור מתווה הגז, מיגור החמאס, שכחתם?). כך שההמונים ימשיכו להאמין שדי שהמנהיג הטפלוני, מזויף הזחיחות, יגיד ״אברה קדברה״ או ״ססמי, היפתח!״ - והכל יסתדר מיד.
כי זאת אסטרטגיית הנו-סטראטג׳י של נתניהו, שפועלת כשלא ניתן להקים עוד ועדה ולדחות עוד החלטה קשה, מעיר פרשננו לענייני ועדות-יוק: מה שלא רואים מכאן, בטח לא רואים משם - ומה שיותר רחוק, פחות שקוף. לעמעם, לערפל, להסוות. לא לדבר, וכשמוכרחים, לחזור על קלישאות האיום וההפחדה. לא לגלות דבר, גם לא לעמיתים ולתומכים, בסיעה, בממשלה, בקבינט, בוועדת החוץ והביטחון או לחבריו של ליברמן, ליורשים בכוח ולחורשים (מזימות) בכוח.
בין שזה מתווה הגז שיש לאשר מיד ובלי שאלות ובין שזה אתיופי אומלל שחצה את הגבול מרצונו, וחמאס, שלא כדרכו, לא לוקח עליו אחריות והמודיעין שלנו לא מפענח למה מתכוון חמאס ומדוע דווקא עכשיו, כשאנחנו הולכים להפריח את עזה עם שיקום והקמת ונמל, כדי לעצבן את אבו מאזן בהאג ואת אובמה בוושינגטון.
בין שזה מתווה הגז שיש לאשר מיד ובלי שאלות ובין שזה אתיופי אומלל שחצה את הגבול מרצונו, וחמאס, שלא כדרכו, לא לוקח עליו אחריות והמודיעין שלנו לא מפענח למה מתכוון חמאס ומדוע דווקא עכשיו, כשאנחנו הולכים להפריח את עזה עם שיקום והקמת ונמל, כדי לעצבן את אבו מאזן בהאג ואת אובמה בוושינגטון.
אין דרך אחרת למשילות מלאה, ארדו-פוטינית, בממשלת 61 מנדטים, אלא אם תחנך את הציבור ונבחריו לקבל הכל באורך-מורך-רוח סבלני, ואת התקשורת לא לשאול שאלות ולהסתפק בתשובות נירחפציות, ואת העמיתים בממשלה ובקבינט לא לבלבל את המוח למנהיג שנטל על שכמו חמישה מיניסטריונים במשרה מלאה, ולהגיד הן על כל מה שיציג לפניהם -וחלילה למי שיציג סימני שאלה או ירד לפרטים או יתלבט בהצבעה. גם היועץ המשפטי והמבקר, מוטב שיפסיקו לקפוץ עכשיו עם שטויות כמו ביבי טורס ומעונות שרה ואב הבית מני נפתלי, שהפך להומלס, ומחכה לנצח לצדק שייעשה.
He does it his crooked way, ונא הפנימו זאת. גם אתה, גלעד ארדן, עם אישיותך הנאמנה, הסופגת, הנעלבת ולא עולבת, המכילה ולא מתקוממת; כפוי תודה שכמותך, שהשמעת לאחרונה כמה אמירות רמזניות וספקניות סביב התנהלות מיסטר ביג, זה שהכתיר אותך כשר לביטחון הפנים. תירגע! ארצה! שקט! ככה. ילד טוב. עכשיו תהיו כולכם שטייניצים ואקוניסים ותרבצו בכוננות להצבעה הקרובה, שלא יחטפו לנו אותה שוב. ברור?