אני מחכה לרגע שבו חלק מהתקשורת הישראלית וכתביה יתחילו להאשים את נתניהו בפשעי מלחמה ורצח ויצטרפו בכך למקהלה הקולנית של כל אלו בעולמנו השואפים לראות בחורבנה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. עד לביקור נתניהו בפריז חשבתי שהשנאה האווילית לנתניהו מיצתה את עצמה ונרגעה, אך ככל הנראה לא ירדתי לעומקה של השנאה התהומית לראש ממשלת ישראל, שמקננת בקרב חלקים לא קטנים בתקשורת שלנו ואצל פוליטיקאים יריבים.
בביקור בפריז הם ירדו ממש לשאול תחתיות של שנאה. עדיין הם לא מייחסים את הפיגועים בפריז למוסד הישראלי, כפי שעושים כבר הטורקים, אך דומני שמאז שהוכרז עלהבחירות הואשם ראש ממשלתנו בכל הפשעים האפשריים: ישראל שתחת הנהגתו צוירה כמקום ההולך ומשתווה לצפון קוריאה, וככזה שאינו שונה ממדינה ענייה ומפגרת באפריקה.
"נתניהו חיסל את שלטון החוק", "אין ביטחון אישי", "צעירים יורדים ומפעלים נסגרים, אין זכויות אדם", "ישראל היא כבר מזמן לא דמוקרטית", "היא גזענית, מפלה, מצורעת, בבדידות מוחלטת בעולם, מדינת אפרטהייד", ועוד מאות (בלי הגזמה) תיאורי זוועה על המדינה וראשה. אכן, ממש כמו התיאור של הנביא ישעיהו (פרק א') על ישראל הרעה והמושחתת שגופה "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה".
על מנת לצייר תמונה מאוזנת, לפחות במקצת הדברים, אני רוצה להביא לקורא כמה ממצאים מתוך חוברת "מדד הדמוקרטיה הישראלית" משנת 2014 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שאינו ידוע כחסיד גדול של ראש הממשלה. אז במדינה "האיומה", 85.5 אחוז מכלל היהודים גאים להיות ישראלים (בהשוואה ל- 83.3 אחוז בשנת 2013), ואילו מבין הערבים, 65 אחוז מרגישים גאווה להיות ישראלים (בהשוואה ל-49.8 אחוז ב 2013). כן, זאת לא טעות.
ועכשיו לתובנות מעניינות נוספות. הסקר השווה בדוח הנוכחי בין ישראל למדינות מפותחות בשבעה מדדים בינלאומיים בתחומי משטר וזכויות, בשמונה מדדים בנושאי חברה וכלכלה ובמדד אחד בנושא הקונפליקט הפנימי והחיצוני. המסקנות (בתמצות):
בתחום של משטר וזכויות: ישראל מקבלת ציונים גבוהים (שירות ציבורי איכותי); ציונים בינוניים (בחופש העיתונות, ברמת חופש הביטוי ובחופש ההתאגדות) וציונים נמוכים (בחופש המחאה, ברמת הביטחון האישי ובמעורבות אזרחית).
בתחום של חברה וכלכלה: ישראל מקבלת ציון גבוה יחסית (בתחום השוויון בין המינים, חופש כלכלי, רמת בריאות וחינוך, כלכלה ניאו ליברלית, איכות מדיניות כלכלית), ציון בינוני (ברמת שחיתות פוליטית ותחושת ביטחון) וציון נמוך (באי שוויון בין עניים לעשירים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים).
בתחום של רמת הקונפליקט: ישראל מקבלת ציון נמוך, וזה מאוד טבעי לנוכח פיגועי הטרור והמתח מול הפלסטינים ושאר האויבים.
האם תמונה מאוזנת זאת יכולה לשנות את השנאה המכלה של אנשי תקשורת ופוליטיקאים לראש הממשלה וגורמת להוצאת דיבה על המדינה? ספק רב ביותר. אבל בדוח מדד הדמוקרטיה, התקשורת תופסת את המקום האחרון באמון הציבור. ניתן לנחש שהוא בעתיד רק ימשיך לרדת! זה באמת לא טוב לדמוקרטיה, אך כל האשמה היא בתקשורת עצמה.