"מאמי בא לי להיות במשרד", כך אמר החסון, ביום הראשון של הטיול לפאפוס, עם עצירת ביניים בלרנקה, כשעוד לא הבין שהבכי הקטן של אחד הילדים, יהיה שאגה של שנינו בהמשך, כשנבין בדיעבד שפתחנו גנון מתרחב (להלן הגנון של ליאור ולירון) כאשר הצטרפו אליו הסבים (אבא שלי ושל החסון) וחברות שלהן.

טיסה שהתארכה יתר על המידה, גרמה לטיול להרגיש כמו פאקינג יציאת מצרים פעמיים עם משה (שהוא אצלנו על תקן הסבא), שלא היכה בסלע כנראה חזק מספיק ולא הרעיד את הדלפק עם הצעקות על האיחורים הבלתי נגמרים של חברת התעופה הישראלית ועל כן המים היחידים שיצאו בטיסה היו של אגלי הזיעה שלי מהתחתונים לכיוון מעלה שנפגשו בצומת נקודת חן, עם חצ'קון של גיל ההתבגרות שיצא בגב מרוב עצבים.

כמה שאנסה לסכם את החוויה, לא אוכל להעביר את מנעד התחושות שהסתובבנו איתן שנעו בין הרצון שהכל יהיה מתועד ומצולם, כי סך הכל מצחיק כשאתה עם פינה-קולדה בבריכה ב-11 בבוקר, לבין ההבנה שהילדים הכי קטנים כאן הם בעצם הסבים וחברותיהן, וכאמור גחמותיהן.

חלק לא מבוטל מהזמן זזנו על ציר הדואליות הקוטבי של מה לעזאזל עבר לנו בראש כשהצענו לאבות ולחברות שלהם לבוא (כי מסתבר שיש הלך רוח מקובל בתקופה מסוימת בחיים שהתמהיל הוא עסקת חבילה בלי יכולת ביטול. גברים במהות הם יצורים נזקקים ועל כן לא היה מצב שנהנה מטיול עם הסבים בלבד עם הנכדים סוליקו), לבין הצחוקים כשאתה קצת שתוי ואכול יתר על המידה (שלום ולהתראות להכל כלול, שהוסיף גם חומות שומנים למוח וטישטש את החשיבה כמו ג'וינט טוב), לבין הידיעה שמאוד חשוב להיות איתם, ואני והחסון מעל לכל צמאים לזמן איכות עם אבותינו, וזאת מבלי לדבר על העובדה שמי יודע מה יהיה מחר, ואתה גם נורא רוצה שהם יתקרבו לנכדים למרות שהם לעתים פחות בקטע.

אני באופן אישי ראיתי לפרקים שכל סט הערכים שגדלתי עליו מתהפך מול עיניי ולראשונה ממרומי גיל 40, הבנתי למה ההורים שלי התגרשו בגיל 70, וכמה חבל שהם לא עשו זאת קודם.

ובכל זאת אם החלטתם לטוס עם ההורים לחו"ל, להלן מספר עצות זהב, שנכתבו ביזע, ובעוד יזע:

ראשית - ערכו תיאום ציפיות. הסבירו מה אתם שואפים. פרטו מה בא לכם/מה פחות מגניב בעיניכם. דברים שייראו ויאמרו בארץ ירגישו פחות מוטרפים בחו"ל. זה הזמן לאוורר רגשות, לשים את הלא נעים בצד ולהיות מוכנים להכל. כן, גם לאמירות "לא באתי לעשות בייביסיטר", למרות ששנים חפרו לכם שתגדילו את המשפחה ושהם מתחייבים לעזור.

שנית - תתעדו הכל בוידאו/ בסטילס/ ברוורס/ כתבו לעצמכם פניני חוכמה. זכרו שיש רגעים שהם פרייסלס, למשל כשהאבות שלנו הוציאו תעודת אזרח ותיק ואמרו "I am in pension" כדי לקבל הנחה בגן החיות המקומי, רק הם שכחו שקפריסאים פחות קוראים עברית והנחות לא תופסות מרחוק וגם לא קודי קופון.

דבר נוסף - תעצימו את האח הבכור, שהיה לעתים יותר בוגר בטיול מהמבוגרים בעשור השמיני והתשיעי לחייהם. תקשיבו לו, תעזרו בו. ברגעים שהוא לא שטוף הורמונים מגיל ההתבגרות, הוא מתקתק את הכל, גם אתכם ואת שגעונותיכם.

נקודה משמעותית נוספת - קחו את כל העצות על מיוט. בכלל אם תצליחו לשים אוזנייה מדומיינת באוזניים ותזמזמו לעצמכם שיר בראש, בזמן שכולם נותנים לכם "חומרים למחשבה", מבלי ליישם שמינית ממה שאמרו בעצמם, תצלחו כל מחשבה ותנשמו כל הברה. זכרו שבסוף יש כוונה טובה גם מאחורי הערות פולניות שבאות ללא הבדל דת, גזע, מוצא ומין.

שדרגו את החוויה עם חבר מהארץ שבמקרה נמצא ביעד שלכם ותפגשו גם אם לא התראתם שנים. זה יהיה כיף, מרגש, יוסיף צבע אחר וירגיש כעוגן פתאום.

זכרו שאחרי כל נסיעה משפחתית דביקה צריך נסיעה זוגית מתוקה, ובכלל כל אישה צריכה כמה ימים עם מחשבותיה, בצימר מבודד בגפה, כדי שיהיה לה אוויר לנשימה.