בעוד שבועיים, כתב לי מכר מעזה, לא יהיה כאן אוכל. הוא מתעב את חמאס ורוצה שייעלמו מהמפה, וגם משוחח איתי בסבלנות ובנימוס, אבל את עובדות החיים קשה להסתיר. צה"ל שבר לו את הבית וסילק אותו לרפיח. אחד כמוהו, שהתקיים עד 7 באוקטובר 2023 מהכנסה נמוכה של 2,000 שקל בחודש, והתקשה לחיות אבל איכשהו הסתדר, נאבק כיום כדי לקנות שק קמח. קשה מאוד להשיגו ברצועה, וקשה עוד יותר לאסוף את הסכומים הדרושים לרוכשו. הידעתם כי קפה שמרתיחים על להבת עצים טעמו שונה מקפה שהורתח בגז? לא ניסיתי. ככה הוא מספר.
ברצועה יש גז בקושי, וגם מים להשיג זה לא דבר פשוט. ביתו בעיר עזה נפגע בחלקו, ואין בו חשמל. אבל הוא נשאר בו ויהי מה, אף על פי שצה"ל דרש מתושבי השכונה לעזוב דרומה שנית. הוא איש פת"ח, מקבל מהרשות קצת יותר מ־1,000 שקל בחודש. שליש מהסכום הזה הולך לבנק כדמי טרחה. 30% עמלה. כולם בעזה דופקים את כולם. ישראלים את הפלסטינים, ופלסטינים את אחיהם. כך נראית מלחמת קיום.
ביקשתי שיכתוב עוד. הוא סיפר כי עדיין נותרו בחנויות קופסאות שימורים שהובאו במשאיות הסיוע בזמן הפסקת האש. הן הולכות ואוזלות, והמחירים שלהן בשמיים. בעבר נמכרו שימורי בשר ב־2 שקלים, היום ב־13. שימורי פול נמכרו בשקל אחד, היום דורשים על קופסה אחת 8 שקלים. ליטר שמן נמכר ב־50 שקל. ק"ג סוכר נמכר בעבר ב־7 שקלים, כיום מחירו 50 שקל.
ירקות יש בקושי, כי באזורים החקלאיים פעלו מחבלים ונכרו מנהרות. צה"ל תקף אותן, ופגע גם ביבולים. ק"ג עגבניות ומלפפונים נמכר היום ב־18 שקל. תפוחי אדמה אין למצוא. חצילים נמכרים ב־28 שקל לק"ג. בבתי המרקחת המדפים ריקים, וחולים משיגים תרופות בקושי. סיגריה אחת נמכרת ב־100 שקל. מצית גם הוא מצרך נדיר. אחד נמכר ב־50 שקל. רק לפני שנה וחצי נמכר ב־50 אגורות.
"לרוב הציבור אין כסף, הוא לא קונה את המוצרים הללו", סיפר ידידנו העזתי, "הוא מסתפק במזון זול יותר, כמו פסטה למשל. יש גם בתי תמחוי שמבשלים עבור הציבור הרחב במימון תורמים. מגישים בהם מרק עדשים או תבשילי שעועית, והם גדושים".
כבר חודשיים שמזון או מוצרי יסוד אינם נכנסים לרצועה, מאז שסגרה ישראל את מעברי הגבול. במחסני חמאס אומנם נשמר מלאי כלשהו של מוצרי יסוד, אבל הם אינם חולקים אותו עם הציבור. "בעוד כשבועיים", מעריך הידיד, לא נוכל לקנות דבר. המחירים יעלו עוד יותר, והמחסור יחריף".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אפשר להבין, אם כך, מדוע קילל אבו מאזן את חמאס בעסיסיות רבה בשבתו מול המצלמות. "בני כלבים", אמר להם בנאומו שלשום ברמאללה, והאיץ בהם לשחרר את החטופים ולשים קץ למלחמה. אבו מאזן, מיד אחרי ישראל, הוא המתעלל החריף ביותר בחמאס. בשנים שלפני 7 באוקטובר קיצץ להם בתקציבים שהעביר לרצועה וסירב בתוקף להתפייס עימם. כמה ימים אחרי הטבח מיהר לגנותם. לאורך המלחמה לא חסך את ביקורתו גם מישראל, על ממדי ההרג והחורבן שזרעה ברצועה, אבל כך מצפים ממנו הבריות. מה שפחות מובן מאליו הוא סירובו להושיט לחמאס את החבל שכה נזקקו לו, אפילו בשעה הזו, שבה הם מדממים מול ישראל ושרועים למרגלותיה.
ממשלת ישראל היא אכן המחסום העיקרי בפני פתרון בעזה, אבל ברמאללה יש לה עוזר. מסיבותיו שלו, הקשורות ליחסי הרשות עם חמאס, הוא דוחה כל הסדר שיאפשר להם להחזיק בנשק. שיניחו לרובים ויהפכו למפלגה, דרש מהם באותו נאום. בחמאס מסרבים לעשות כמצוותו. הוא בתגובה תקע מקלות בגלגלי התוכנית המצרית. קהיר חותרת להקים שלטון פלסטיני משותף של חמאס והרשות.
אלפי נשים נהרגו
כלי תקשורת בישראל מיהרו לצטט את אבו מאזן השבוע כאשר קילל את חמאס ודרש מהם להפוך למפלגה. אין דבר העשוי לרפא את מלחמותינו, מלחמות היהודים, כמו מלחמות הערבים בינם לבין עצמם. אבל בחמאס לא התרגשו. משהו חשוד, הגיב בציניות בכיר חמאס באסם נעים. שוב ושוב חוזר אבו מאזן ומטיל על הציבור הפלסטיני את האחריות למותם של רבים כל כך. הרמז היה ברור. די לשמש משת"פ של הישראלים.
בחלקים הפחות מסוקרים של נאומו השמיע אבו מאזן גם דברים שאינם נעימים לאוזן הישראלית. הוא אמר כי שליש מבתי המגורים ברצועה נפגעו בדרך זו או אחרת. 18 אלף ילדים ובני נוער נהרגו, וכן 12 אלף נשים. במחנה הפליטים ג'נין אילץ צה"ל תושבים להתפנות מבתיהם. 21 אלף גורשו בדרך זו ממעונם.
הנהגת חמאס והזרוע הצבאית שלה נמצאות בימים אלה בשעתן הקשה ביותר מאז שהוקמה התנועה לפני 38 שנה. הן נלחמות בקושי, נכתשות באש צה"ל, שנואות על הממשלות הערביות ומושפלות בידי הרשות. גם זעמו של הרחוב הערבי איננו מה שהיה פעם. התורמים המסורתיים של התנועה בטורקיה, במדינות המפרץ ובמזרח אסיה מתקשים להעביר לה את הכסף במצבה הנוכחי של הרצועה. כל זאת, ותקיפות צה"ל אינן פוסקות. מדי יממה מדווחים מעזה על עשרות הרוגים. חלקם מחבלים, אבל גם אזרחים רבים שנקלעו לקו האש.
באין תקומה, נאחזת הנהגת חמאס בחטופים כמוצאת שלל רב. זה קלף ההצלה היחידי שנותר בידה. יחד עם מצרים וקטאר ניסחו החמאסניקים הצעה חדשה לישראל. הודנה בת חמש שנים, תמורת שחרור כלל החטופים. המלחמה תיפסק, וברצועה יחל ראשיתו של תהליך שיקום. ירושלים נחרה בבוז. חמש שנים שבהן תשוקם היכולת הצבאית שאבדה להם במלחמה.
הלחץ הצבאי הכבד נועד להכריע את חמאס ולשבור את רוחה. נגיד שמתישהו זה יעלה יפה – אל תבנו על זה - אבל החטופים הם שמשלמים בינתיים את המחיר. אם לא בגופם, אזי בנפשם הרצוצה, שסופגת עוד ועוד צלקות. חשבנו כי לאדישות יש תחתית, והנה באים הימים הללו ומספרים לנו על קיומה של תחתית כפולה. שנה וחצי אחרי שנלקחו בכוח לרצועה וחוו מראות זוועה, במקום שישובו הביתה, חטופינו הם כחפץ ללא דורש. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הודה השבוע בסוד הגלוי, שבני הערובה הישראלים אינם המטרה הראשונה במעלה עבור הממשלה. גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שפעל לשחרר את חבריהם לפני שלושה חודשים, איננו כתובת לעת עתה. המו"מ קפא, ואין סימן שיתחדש בקרוב במלוא המרץ.
אדישות מתגלה גם מצידה השני של הגדר. ברצועה פנימה לאיש לא אכפת מסבלה של האוכלוסייה. 2 מיליון אזרחים ננטשים שם מדי יום לגורלם, אולי בקרוב אף ירעבו ללחם. המכר שלי כבר מזמן אינו שואל היכן הקהילה הבינלאומית ואיפה כל אבירי הצדק. הוא עסוק בחיפוש אחר שק קמח. וסיגריה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
tguvot@maariv.co.il
