מצבה של קואליציית המחדל כיום הוא כדלקמן: אין לה צבא שיילחם עבור מטרותיה, אין לה כוח אדם מקצועי שיפרנס אותה, אין לה מערכות אקדמיות, אומנותיות, רפואיות ומשפטיות, ובעצם אין לה אחיזה בשום שטח חיוני לתפקוד המדינה כחברה נורמטיבית.
כיום יש לימין על מלא רוב פרלמנטרי, ואם תצלח מזימתם לבטל את הבחירות, תכונן פה ממשלת המשך שתורתם אמונתם ושחיתותם אומנותם. בהנחה ששלטון ביבי ושות' יתפוגג מתישהו מול רוב מוצק של אזרחי ישראל, יש טעם לעסוק כבר היום ביום שאחרי, ללא קשר להרכב הקואליציה הבאה.
הסיטואציה דהיום מחייבת מעבר חד מלספוק כפיים ולהיאנח "ככה אי אפשר להמשיך", למענה דרסטי שיתמודד עם שברי המאמץ הימני שריסק את החברה והמדינה. עד כדי כך החברה מרוסקת, מפולגת ועוינת, שהדרך היחידה להחלמה עוברת בהקמת מבנה אלטרנטיבי. כזה שיאפשר הן לשבטי הביביזם והן לשבטי הריאליזם לחיות אלו ליד אלו ברווחה זהותית. כן, המבנה אמור לעבוד אפילו לטובתם של מקיימי מצוות פטר חמור, מסחררי תרנגולות מעל הראש ומקריבי גדיים בהר הבית.
לפני כשבועיים המשטרה עצרה אחד מהם, את יו"ר תנועת חוזרים להר רפאל מוריס, כשהכין עצמו לטבוח גדי באחד מאותם טקסים פגאניים. זה לא אומר שהמשטרה היא שלנו ומכאן ואילך חוזרים לחיינו החוק והסדר. זה אומר שאפילו המשטרה שלהם פוחדת ששערי הגיהינום ייפתחו בירושלים. מה שלא מפריע להם לתכנן את בניית בית המקדש על חורבות אל־אקצא.
הדרך לשפיות עוברת בשינוי הקונסטרוקציה המדינתית הנוכחית. ממדינה שאוכלוסייתה חיה ביחד אבל לחוד בתא שטח אחד שהוא גבולות המדינה – למדינה של גבולות פנימיים למגזרים שונים. סוג של קנטונים תחת ממשלה פדרלית אחת.
לכאורה, זו מהפכה - למעשה, בשטח, בחיים האמיתיים, זה קורה כאילו מעצמו. אנשים בעלי זהות דומה מתכנסים באזורים גיאוגרפיים "שלהם". רמת העוינות הבין־מגזרית כיום היא בטמפרטורה של מלחמת אזרחים. קנטוניזציה אמורה לבלום אותה. וזה הזמן לא לבכות על יחד שנעלם, לא לחפור על מה קרה, אלא להסיק את המסקנה המתבקשת: גדרות גבוהות עושות שכנים טובים.
הצורך בהפרדה הפך למנוע צמיחה של ישויות נפרדות, והדרך לקנטוניזציה נסללת בהתאם לדמוגרפיה ולגיאוגרפיה. לכל ישות, עדה, שבט ומגזר תהיה שליטה ברמה מוניציפלית, ולממשלה תהיה שליטה פדרלית בנושאים המשותפים לכל אזרחי ישראל של היום. מדובר בבחירות מפלגתיות לממשלה, ומקומיות לממשל מקומי. הממשלה תשלוט במדינה יהודית כישות חוקית אחת בעלת סמכויות אכיפה מוסכמות, והממשל המקומי יתפקד כנציג הזהות, האחראי על צרכיו של הרוב בשטחו ובלא לפגוע בזכויות המיעוט.
בשלב זה ההסברים האלה הם רק משפטי המפתח מול הדלת הנעולה של המציאות, מה שמחייב עבודת מחקר שבלעדיה לא ניתן להמשיך למהלכים של שיווק הרעיון. מדובר כמובן בביצה שלא נולדה, ורק כדי להרגיע - אף אחד כאן לא המציא את הגלגל או את השיטה, ויש תקדימי היפרדות ברמות שונות - משווייץ ועד ארה"ב, מבלגיה ועד צ'כיה.
הפרד ומשול
מובילי הצעד הראשון והמשמעותי להקמת קנטונים היו המתנחלים שחיים בגדה במסגרת מועצת יש"ע שפועלת כאיש אחד, כלומר כקנטון עצמאי בכל הנוגע לאורחות חיי המתנחלים ולרווחתם. הקנטון ההתנחלותי טובע בדמים פלסטיניים ובדמים קואליציוניים, והוא מאתגר את מרכז השלטון המקומי שנשלט בידי הליכוד ומהווה ברז ממשלתי שמתעדף את מועצות הימין.
ככה? לפני כשבועיים החליטו כמה ראשי ערים ורשויות מהצד הדמוקרטי־ליברלי להתאחד מול ממשלה שפוגעת בזכויות תושביהם לחיות באורח דמוקרטי־ליברלי. הטריגר היה מכתב פומבי בחודש שעבר, שאמר: "אנו, ראשי הרשויות, נתייצב בכל מקרה לצד החוק ובית המשפט במדינת ישראל", תוך דרישה שראש הממשלה בנימין נתניהו יתחייב לכבד את החלטת בג"ץ שעצרה את פיטורי ראש השב"כ רונן בר עד תום הדיונים בעתירות בנושא. בין החותמים על המכתב אפשר למצוא את רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו; יונה יהב, ראש עיריית חיפה; גלית שאול, ראש מועצה אזורית עמק חפר; יריב פישר, ראש עיריית הרצליה; ועוד.
כאילו מה קשורה החלטת בג"ץ לתקציב עיריות ורשויות מקומיות? הכל קשור, וזה היופי שבתנועת המחאה. כל סיבה – ויש המון – היא חלק מהתביעה לפירוק הממשלה, שפעולותיה ומחדליה מייצרים את הצורך בהפרדה. ואם ראשי עיריות ורשויות סבורים שלבנות ארגון כוחני זו הדרך להתמודד עם המציאות במחוזותיהם ובמדינה בכלל – אז ברוכים הבאים.
על המכתב הפומבי חתמו בשלב הראשון כ־40 ראשי ערים, מועצות אזוריות ומועצות מקומיות מכל רחבי הארץ. השאיפה היא להגיע מאוחדים לקראת השבתת המשק, שזה רעיון בעייתי, והפלת הממשלה, שזה רעיון נפלא. לפחות לדעת הרוב במדינה.
מיד לאחר פרסום ההודעה החלה פעילות ברשויות מקומיות נוספות בדרישה להצטרף ליוזמה, ובתוך כמה שעות הצטרפו יותר מ־20 ראשי יישובים. בין החותמים החדשים: ראש עיריית רעננה חיים ברוידא, ראש עיריית אור עקיבא שמחה יוסיפוב ועוד.
הרעיון הוא להקים מועצה ארצית שתקדם שיתוף פעולה סביב עקרונות ליברליים־דמוקרטיים. מהגנה על חינוך פלורליסטי ועד שמירה על המרחב הציבורי. לא פחות חשוב מכך זה להיאבק יחד מול מאמצי הממשלה לצמצם את עקרונות הדמוקרטיה, בשילוב פעולה נמרצת לחלוקה שווה של הנטל.
במרכז השלטון המקומי יש יותר מ־200 רשויות - חלקן הגדול ימין, והדרך לרוב לא ברורה. מה שברור הוא הכוונה. לפרק את המונסטר הימני הממשלתי הנוכחי ללא מלחמת אחים. ישעיהו ליבוביץ' אמר ש"מלחמת אזרחים היא שלב הכרחי בהתבגרותה של אומה". פרופ' עודד ליפשיץ, היסטוריון, אמר ל־ynet כי "יכול להיות שתהיה מלחמת אזרחים, בטח, אבל גם זה יהיה שלב בתהליך מתמשך".
פרופ' ליפשיץ סיפר ש"רוב המלחמות בהיסטוריה שלנו היו בין אליטות לבין קבוצות שוליים. הדוגמה הכי יפה בעיניי היא של שיבת ציון. חוזרת האליטה היהודאית מבבל לירושלים עם דת שעברה הקצנה בגלות בבל. הם מביאים רשימות יוחסין, מתייחסים לכל מי שמסביבם בתור עם הארץ ומדירים אותם. סביבם חיים ממשיכי היהדות המתונה של ימי הבית הראשון. לא עוברות הרבה שנים, והאליטה הגזענית והקיצונית מתחילה להתייוון. ופתאום עם הארץ המתון של אתמול הופך להיות החשמונאים שבאים לטהר את ירושלים מהקיצונים שהפכו למתייוונים".
הסיפור של ליפשיץ לא ממש מתכתב עם המציאות של ימינו, מה גם שהוא מסתיים בחורבן הבית. מה שקורה כיום זה שלטון קואליציה שאמורה לנהל את המדינה, והיא מנהלת את שרידותו של נתניהו. יש פער אידיאולוגי בלתי ניתן לגישור בינה ובין האופוזיציה. כדי לשרוד, עוסקת הממשלה בהפרד ומשול, ועל הדרך יוצרת את הצורך בקנטונים.
יש לקואליציה רוב פרלמנטרי שמאפשר לה לתפקד כעלוקה על גבו של הציבור הדמוקרטי־ליברלי. אין לה תוקף מוסרי לשלוט. מוסר - למי שתוהה מה עניין מוסר לשלטון - הוא החומר שמונע ריקבון. ריקבון, למי שמתעניין, הוא החומר שממנו בנויה ממשלת נתניהו.
