ב־17 וחצי שנותיו כראש ממשלה שירתו תחת בנימין נתניהו עשרות רבות מאוד של בכירי מערכת ביטחון למיניהם. רמטכ״לים, ראשי שב״כ, ראשי מוסד, ראשי אמ״ן, ראשי מל״ל ובכירים בדרגות אלוף בארגונים ובאגפים השונים.
כמי שעוקב אחר מעלליו של האיש, אני יודע לקבוע כאן שכמעט כל אלה, משהו בין 100 ל־200 בכירים במערכת הביטחון, מסכימים עם הדיאגנוזה המצמררת שסיפק אתמול ראש השב״כ רונן בר לתפקודו, מניעיו ומעלליו של האיש שמנסה להפוך את ישראל לדיקטטורה.
זוכרים את ״תסתכל לי בעיניים, ביבי״, של שר הביטחון יצחק מרדכי ב־1999? את עמי אילון וישראל חסון סביב אירועי פתיחת מנהרת הכותל והמו״מ עם יאסר ערפאת? אפשר לספור אותם: יצחק מרדכי, אמנון ליפקין־שחק, שאול מופז, משה יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ, גדי איזנקוט. שרי הביטחון נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. והרשימה עוד ארוכה, מגוונת ועמוסת שמות ומעללים. המשותף כמעט לכולם: הם מכירים את התופעות שרונן בר תיאר אתמול. הם מאמינים לרונן בר. לכל מילה. הם יודעים מי כאן השקרן.
הלאה: ראשי המוסד: מאיר דגן, תמיר פרדו, אפרים הלוי, דני יתום, שבתי שביט - ועוד בכירים רבים מאוד ומגוונים מאוד, שיודעים לספר על ההתנהלות של נתניהו, על סדר העדיפויות שלו, על העובדה שמיעט לקבל אחריות והרבה להטיל אותה על אחרים. אפשר לצרף להם את אודי לוי, ראש יחידת צלצל, ואת עדותו המטלטלת באשר לכספי הטרור וקטאר.
ראשי השב״כ: אותו כנ״ל. דיסקין, אילון, גילון, יורם כהן, נדב ארגמן, בכירים כישראל חסון ורבים נוספים. גם הסגנים והאלופים וראשי הפיקודים והמחוזות, וחלק ניכר מהמפכ״לים וראשי אגף החקירות. עם גדול ורב שנחשף לביביזם במלוא כיעורו, ומכיר את האמת מבפנים. כמעט כל עשרות האנשים הללו ידעו להגדיר, בזמן אמת או בדיעבד, את נתניהו כסכנה ממשית לביטחון המדינה. למרבה הצער, רק חלק קטן מהם הסכים להגיד את זה און דה רקורד.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
פסקת הסיום בתצהיר הגלוי של בר אתמול הייתה זו: ״בסיטואציה שנוצרה, ומתוך דאגה עמוקה למדינה וליכולת התפקוד של שב״כ, חובתי כלפי כל מי שיבואו אחריי שתישמר יכולתם למלא את תפקידם, תוך הקפדה שהכלים ישמשו למטרות שלשמן נועדו בלבד, ולטובת הצגת קו ברור בין אמון, הנדרש במערכת דמוקרטית, לבין נאמנות, שמאפשרת משטרים אחרים״.
בואו ננסה להיכנס לראש שלו: רונן בר לא נלחם עבור עצמו. מבחינתו היה עדיף לוּ פרש מתפקידו מזמן. הוא קיבל אחריות מלאה על כשל 7 באוקטובר. האחריות הזו תרדוף אותו כל חייו. העובדה שישרת בתפקיד ראש שב"כ עד יוני או אוגוסט או ינואר חסרת כל חשיבות. הוא מראשוני הדורשים ועדת חקירה ממלכתית. גם זה היה בעוכריו.
המלחמה של בר היא עבורנו. זו נשמעת קלישאה, אבל זה מדויק. האיש הזה, שהיה לוחם בסיירת מטכ״ל ולוחם ביחידה המבצעית של השב״כ באינספור קרבות, מבצעים בעורף האויב ומעצרים בלב הקסבות המסוכנות ביותר - מפחד. הסכנה הנוכחית שניצבת מולו היא לא משהו שראש שב״כ מתכונן אליו.
רונן בר נמצא שם, בתוך החדר. הוא יודע שנתניהו מנסה להשתלט על השב״כ ולהפוך אותו למשטרה חשאית. בתצהירו לבג״ץ אתמול הגיש בר כתב אישום (מגובה בראיות, זכ״ד מפגישות, פרוטוקולים, דיונים ועדויות) נגד נתניהו. מה שחשוב לבר הוא לעשות ״הרמת מסך״ לניסיון ההשתלטות על השב״כ, כדי לטרפד אותו לא רק עכשיו, אלא גם הלאה, קדימה.
נדרשת כאן פסיקה היסטורית, מהדהדת, של בג״ץ, שתקבע שאי אפשר להדיח ראש שב״כ בגלל טענה מזויפת וחסרת תוכן של ״אובדן אמון״ ובלא הליך סדור. נדרשת כאן פסיקה שתוודא שאי אפשר יהיה לגייס את יכולות השב״כ למטרות פוליטיות של השליט. נדרשת כאן פסיקה שלא תאפשר לנתניהו למנות לתפקיד הכל כך רגיש הזה מישהו משלוחיו, שיגיד לו "כן" על הדרישות המטורפות, העברייניות והדיקטטוריות שיגיש לו בעתיד.
אמיתות לפרצוף.
נתניהו, שעושה הכל כדי לברוח מוועדת חקירה ממלכתית, קיבל עכשיו, באמצעות התצהיר הזה, לא מעט אמיתות לתוך הפרצוף. כל אחת ואחת מהאמיתות האלו מבעיתה כשלעצמה, וחושפת מה שנכתב כאן כבר שנים ארוכות: נתניהו מנסה לחסל את הממלכתיות הישראלית ולהחליף אותה במונרכיה. במקום נאמנות לממלכה – נאמנות למלך. הוא כבר שאל מועמד לראשות המוסד אם יהיה נאמן לו אישית, וכששמע בתשובה היסוס, מינה אחר. אבל עכשיו הוא מוצא מולו את רונן בר.
המטרה של בר פשוטה: הוא נלחם בימים אלה על עצמאותו של השב״כ, על עצמאותו של ראש השב״כ הבא ועל יכולתם של שומרי סף דוגמת ראש השב״כ לעמוד בפרץ ולהגיד לראש הממשלה: לא. אנחנו לא נעקוב אחרי פעילי מחאה, כי מחאה נגד ממשלה היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית. אנחנו לא נחתום על חוות דעת מפוברקת ״בלנקו״, כדי לאפשר לך להימלט מאימת הדין. אנחנו לא נתחייב לציית לך ולא לבג״ץ במקרה של משבר חוקתי. אנחנו ארגון ממלכתי, לא משפחתי.
קשה להאמין שיש אנשים שמתלבטים למי להאמין כאן. ללוחם שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, או לשקרן פתולוגי, שנתפס כבר באינספור שקרים (המופרך והטרי ביותר שבהם היה אתמול בבית המשפט המחוזי, כשאמר שמילצ׳ן הכריח את משפחת נתניהו לקבל מתנות. ״אנחנו לא אוהבים לקבל״, אמר). לא אני – שר האוצר של נתניהו כבר כינה אותו ״שקרן בן שקרן״. אין בעולם מנהיג ראוי לשמו שלא מקבל, בסקירת האישיות של נתניהו טרם פגישה איתו, את הדיאגנוזה המוכרת כל כך, המשותפת לעולם כולו: מדובר בשקרן.
התצהיר של בר הוא תצהיר בשבועה. אם יוכח שהוא מכיל דברי שקר, בר חשוף לעונשים על פי חוק. עכשיו בואו נמתין ונראה אם נתניהו יגיש תצהיר נגדי. תחת אותם כללים. נתניהו קיבל גם את החלק החסוי של התצהיר, שהוא בעצם רוב המסמך. יש שם לא מעט אסמכתאות. חלקן מוכר לנתניהו. חלקן לא.
השאלה היא מה יעשו שופטי בג״ץ. האם יבקשו לחקור את בר על תצהירו? האם יבקשו תגובה מנתניהו, גם אם לא יגיש תצהיר? בג״ץ לא יוכל להתחמק מהאחריות הכבדה שהוטלה עליו בפרשה הזו: לשרטט את גבולות הכוח המשחית ולבצר את מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית ומזכויות המחאה, הפרט והאדם בה.
במסגרת התצהיר ניצל בר את העובדה שמדובר במסמך מחייב בשבועה כדי להזים בזעם את תיאוריות הקונספירציה, השפלות במיוחד, שמטיחים נתניהו ושלוחיו בו ובשב"כ. הוא הודה שוב בכשלים של שב״כ בליל 7 באוקטובר, בעובדה שהסימנים המעידים שנחשפו לא היו שלמים ולא הובילו למסקנה הנכונה, אבל הוסיף: ״הפעולות שננקטו על ידי השב״כ בלילה לא הובילו את המערכת הביטחונית לסיכול המתקפה הרצחנית שתוכננה בקפידה שנים רבות, ותחקיר יסודי ומקיף בוצע בשב״כ כדי שאסון זה לא יחזור. ואולם, המתקפה לא 'תואמה על ידינו', צוותינו לא 'נשלחו כדי לחלץ עובדי שב״כ', ובלילה לא הוסתר דבר, לא מהמערכת הביטחונית ולא מראש הממשלה. ההפך הוא הנכון. מכאן אני יכול רק להסיק שזהו ניסיון להסיט את השיח, הדורש ליבון, מבירור הסיבות המדיניות־ביטחוניות אשר הובילו לטבח״.
בפסקה הזו מסתתרת המפלצתיות. ראש ממשלת ישראל הוא זה שהוביל את תיאוריות הקונספירציה האלו, שהפכו את ראש השב״כ לבוגד ואת אנשיו לקושרים, מורדים או בוגדים. את ההבלים האלו הפיץ נתניהו עצמו והפיצו גם אנשיו השונים, ממכונת הרעל ועד הכנסת. בימים אחרים הזוועה הזו הייתה נותרת נחלתם של גורמים הזויים ומוקצים בשולי החברה. בימים אלה היא כמעט מיינסטרים – עד שרונן בר נאלץ להעיד בשבועה כדי להזים אותה.
לסיכום, אין אדם ישר או שפוי שלא יודע שדבריו של בר מדויקים, נכוחים ואמיתיים. אין אדם ישר או שפוי שלא יודע שהמוטיבציה להדיח את בר כאן ועכשיו מגיעה ממניעים זרים מצטברים: סירובו להיות חותמת גומי לדחיית עדותו של ראש הממשלה, והחקירות סביב הלשכה בפרשת גניבת המסמכים וקטארגייט. אלא שרונן בר החליט לצאת למלחמה. לא על חפותו, לא על שמו הטוב ולא על תפקידו. על המדינה. על הדמוקרטיה. עלינו. כולנו צריכים להתייצב מאחוריו.
