היחס המשפיל שהעניק הנשיא דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו בבית הלבן לא עורר שום תגובה או הסתייגות בזירה הפוליטית הפנימית בארצות הברית, לא בצד הרפובליקני ולא בצד הדמוקרטי. אף פוליטיקאי בכיר באחת משתי המפלגות לא מצא לנכון להגיב בצורה ביקורתית כלפי טראמפ או אוהדת כלפי נתניהו בעקבות האירוח הבזוי שהנשיא טראמפ הכין לו בלשכה הסגלגלה.
רפובליקנים בכירים חוששים להתבטא בפומבי באופן שאיננו מבהיר את נאמנותם הנרצעת לטראמפ. גם בקרב בכירים בצמרת המפלגה הדמוקרטית, ההתנהגות המשפילה של טראמפ כלפי נתניהו לא עוררה שום אכפתיות.
האדישות המופגנת בזירה הפוליטית בארצות הברית להשפלה שספג ראש ממשלה של מדינה ידידותית מידי הנשיא טראמפ היא תוצאה ישירה של מדיניותו של נתניהו והתנהגותו ביחסים בין ישראל לארצות הברית, שאינן סתם שגויות, אלא מופרכות. נראה כי בעיני נתניהו, הפוליטיקה בארצות הברית היא חד־מפלגתית, והיא רפובליקנית.
אם נבחר נשיא דמוקרטי זה לא נעים אבל זה זמני. בעוד שמבחינתו נשיא רפובליקני הוא ידיד ישראל בוודאות, נשיא דמוקרטי הוא במקרה הטוב בעייתי מבחינת ישראל, ובמקרה הפחות טוב גורם לצרות ולכן כדאי לשמור ממנו מרחק. נתניהו ערער את התמיכה הדו־מפלגתית בישראל, שהייתה מסורת רבת־שנים, עיקרון מקודש בפוליטיקה האמריקאית.
השקפת עולמו ההזויה של נתניהו לגבי היחסים בין ישראל לארצות הברית באה לידי ביטוי בשנים האחרונות, בעת כהונתם של ביידן ושל טראמפ. ביידן היה נחמד, אבל אלוהים ישמור, הוא היה דמוקרטי. הוא אומנם סייע לישראל לאחר מתקפת הפתע ב־7 באוקטובר, ולא רק במשלוחי ענק של נשק ואמצעי לוחמה, אלא גם בסיוע פיננסי מיוחד בסכום של 14 מיליארד דולר. אבל לא רצה להיפגש עם נתניהו בבית הלבן. נו, טוב, מה אפשר כבר לדרוש ולצפות מנשיא דמוקרטי?
מי שסייע לנתניהו בערעור התמיכה הדו־מפלגתית המסורתית בישראל היה השגריר שנתניהו שיגר לוושינגטון בכהונתו הקודמת כראש ממשלה, רון דרמר. בכמעט שמונה שנות שהותו בוושינגטון, דרמר עמל לביצור היחסים בין ישראל להנהגת המפלגה הרפובליקנית, תוך הזנחה מופגנת של היחסים עם ההנהגה הדמוקרטית. דרמר הצליח מעל ומעבר לציפיות שלו ושל נתניהו. עכשיו, עם נשיא רפובליקני, חווה נתניהו על בשרו עלבון והשפלה והוא לא יודע, ולא רוצה לדעת, מה עוד מצפה לו ממנו.