1. הם לא מתכוונים לעצור
אם נדמה את ישראל לגוף האדם, הרי שבתחילת הכאוס הנוכחי הגוף סבל מזיהום מקומי. דלקת שהתפשטה. חום, שהפך לחום גבוה. אחר כך העניינים החלו להתדרדר. הזיהום התפשט. נמק אחז בכמה איברים. האנטיביוטיקה לא הועילה. הרופאים ניסו לעשות משהו, אבל לשווא. זה לא היה זיהום חיצוני ולא נגיף שחמק מאיזו מעבדה וחדר לתוכנו. זה היה תהליך אוטואימוני. מערכת החיסון שלנו תקפה את עצמה והחלה להתמוטט.
בחודשים האחרונים המצב התדרדר והפך לקריסת מערכות. בהתחלה נזקקנו לחוסם עורקים, אחר כך לכריתת חירום, אחר כך לניתוח גדול, מציל חיים. היום כבר ברור שצריך החייאה. או נס. או גם וגם. ההתקפה המופרעת של הביביזם על המדינה נכנסת לשלביה הסופיים. הם לא מתכוונים לקחת שבויים והם לא מתכוונים לעצור. הביטחון העצמי בשמיים, ואפילו השמיים אינם הגבול.
את ההשראה הם מקבלים מהנעשה מעבר לים, באמריקה. הם רוצים להיות כמו טראמפ, רק מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. מה שאנחנו רואים כאן, מסביב, זו טראמפיאדה. אלא שבניגוד לארה"ב של אמריקה, שיכולה להרשות לעצמה טראומה מהסוג הזה, המקרה שלנו שונה. אין לנו מערכות הגנה מתאימות. אין לנו חוקה. אין לנו שני אוקיינוסים שאופפים אותנו משני הכיוונים. אין לנו נושאות מטוסים, ואין לנו הגבלת קדנציות, ואין לנו מערכת ותיקה של איזונים ובלמים או הכלכלה הגדולה והחזקה בעולם. כל מה שיש לנו, זה אותנו. האנשים שאמורים לצאת ולהילחם להצלת הדמוקרטיה שלהם וערכי היסוד שעליהם הוקמה מדינתם. אגב, זה לא מעט.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בזמן האחרון מתרחשים כאן בקצב יומי אירועים שלא קרו מעולם. וזה עובר בשקט. ראש הממשלה כינה השבוע את בנו הגולה, שלא לומר יורד מהארץ, "ציוני נלהב". אותו ציוני נלהב, ממקום גלותו במיאמי שטופת השמש, קרא לא מזמן לתומכי אביו לצאת ולהפגין מול מטה השב"כ. זה נשמע בדיוני, סוג של הזיית אביב מופרכת, אבל זה קרה באמת. לקריאה נענו חמישה מפגינים שהתייצבו עם מגפון מול מטה השב"כ וקראו לרונן בר להתפטר.
צריך להוסיף שאת הקריאה להמונים להפגין מול השב"כ השמיע הטפיל הנ"ל ממקום גלותו כשהוא מוקף בשלושה מאבטחי שב"כ. מדובר באותו שב"כ, אגב. בימים שבהם בני גילו נקראים לסבב רביעי או חמישי במילואים, "הציוני הנלהב" מנסה לפרק את שירות הביטחון הכללי בעודו מאובטח על ידיו בעלות של מיליונים, אף שאין לה כל הצדקה. וזה עובר בשקט.
כמעט לא עובר יום בלי שתונחת התקפה אלימה, ארסית ובוטה כלשהי מטעמה של מכונת הרעל על ראשו של מי מאלה שמסכנים אותה. עכשיו, זוהי המשמרת של רונן בר. אני מתפלל שיחזיק מעמד. שלא יישבר. אסור לו לפרוש לפני שחקירת קטארגייט תושלם. אסור לו לפרוש בלחץ הנוכחי, גם ברמה העקרונית.
כניעתו לערב־רב שמקיף אותו עכשיו תתפרש כחולשה נוספת של המערכת. זה יגביר להם את התיאבון, הבולמוסי גם ככה. הם יעברו הלאה. זה מה שהם עושים מאז 7 באוקטובר. מסתערים על כולם, אחד אחד, כל מטרה בזמנה. מפנים את השטח. סוגרים חשבון.
כל זה, במטרה פשוטה: לגונן על מי שבאמת אחראי. על מי שרוחו המרחפת היא שבראה את קונספציית "הכלת חמאס". מי שמימן את חמאס עם הכסף הקטארי. מי ששחרר את יחיא סינוואר ועוד 1,026 רוצחים. מי שסירב לחסל את צמרת חמאס שש פעמים. מי שלא הסכים לצאת למבצע בעזה ולהפיל את חמאס למרות כל ההזדמנויות שהיו לו לעשות את זה. מי שלא הקשיב לאזהרות, זלזל בנורות האדומות, לא קרא את הכתובת על הקיר, אבל כן קרא את הפתק של סינוואר: "קח סיכון מחושב".
הוא לקח סיכון לא מחושב. כשחשבון הדמים הוגש, הוא מסרב לשלם אותו. הוא יוצא לסבב אלים של גבייה אצל כל מי שכיהנו תחתיו בתפקידים כלשהם, במטרה לסגור את החוב בלי שהוא עצמו יצטרך להכניס יד לכיס. בדיוק כפי שהוא נוהג כל חייו.
הם מנרמלים הכל. גם כשמתברר שאנשי ראש הממשלה מנצחים על גניבת מסמכים סודיים ביותר שפרסומם מסכן מקורות מודיעיניים ונכסים אסטרטגיים, ומדליפים אותם ל"בילד", זה עובר בשקט. הם הופכים את זה לקרדום שבו ימשיכו לקבור את המדינה. עכשיו מתברר שלשכת ראש הממשלה הפעילה סוכנים בתוך השב"כ. לא רק השר עמיחי שיקלי. גם הלשכה.
הם הצליחו לפורר את שירות הביטחון הכללי, הם הצליחו לפרק גם אותו. הארגון הזה נלחם יום־יום, שעה־שעה, דקה־דקה, על חיינו. סביב השעון. בג'נין וטול כרם, בח'אן יונס ורפיח, במחנות הפליטים ובקסבות ובערים ובעיירות ובאוטובוסים ובכל מקום.
אתם מתארים לעצמכם מה הנזק שנגרם ליכולתו של השב"כ לגייס סוכנים ולהפעיל סוכנים ולייצר מודיעין שמקורו ביומינט (סוכנים אנושיים) עכשיו, אחרי שמתברר שהחומרים הכמוסים ביותר שאותם סוכנים מביאים, נגנבים ומוצגים לעין כל?
עוד לפני השב"כ, זה קרה באמ"ן. חוליה שפעלה בתוך אמ"ן ושירתה את לשכת בנימין נתניהו גנבה חומרים ממאגר המודיעין הסודי ביותר והרגיש ביותר שיש למדינת ישראל, העבירה אותו ללשכה, שהעבירה אותו ל"בילד", כל זאת אף על פי שהוא נפסל בצנזורה.
אחרי שה"בילד" פרסם את החומר וספג ביקורת על מידת אמינותו, הגרמנים ביקשו הוכחה גולמית. הם ביקשו את חומר הגלם. את המסמכים המקוריים, בערבית. ביקשו, וקיבלו. לנתניהו יש קשר רב־שנים עם ראשי ה"בילד". זה כנראה הועיל. הנגד ארי רוזנפלד התבקש על ידי אנשי נתניהו לגנוב גם את המסמך הגולמי, וסיפק את הסחורה. המסמך הועבר באותו מסלול עברייני, שלא לומר בוגדני, לידי כלי תקשורת זר.
המסמכים הללו, שפורסמו מאחורי גבה של הצנזורה, גרמו נזק עצום לביטחון המדינה וסיכנו חיי לוחמים וחטופים. ומה נסגר עם זה? מה שנסגר עם זה שהם מחוקקים עכשיו חוק שיהפוך את כל זה לחוקי, באמתלה השקרית ש"מסתירים חומרים מראש הממשלה".
מיותר להזכיר כאן שאי אפשר להסתיר חומרים מראש הממשלה. למזכירו לענייני מודיעין, קצין בדרגת אל"ם שמוצב בלשכת ראש הממשלה, יש הרשאה להיכנס בכל רגע נתון באמצעות זיהוי וקוד אישי למאגר המודיעין הגולמי הגדול של אמ"ן, של המוסד ושל השב"כ, ולשלוף משם מה שהוא רוצה. ולכן, אין בחוק המופקר והמטורלל החדש שלהם, שנועד להכשיר בדיעבד את השרץ, שום צורך או תועלת. יש בו רק דבר אחד: כאוס והשמדה של ליבת הסוד הישראלית.
2. לנרמל את הכל
בתחום הפלילים, מה שקורה כאן מוגדר כ"חיסול חשבונות בעולם התחתון". בתחום הלאומי, זהו פשוט אסון. הוקמה כאן קואליציה שמטרתה חיסול חשבונות. לא שיקום המדינה, לא הבראת הכלכלה, לא שיקום המעמד הבינלאומי, לא ביצור הביטחון. חיסול חשבונות. זה האירוע.
בואו נתחיל מאיתמר בן גביר. אחד מראשי השב"כ האחרונים אמר לי פעם ש"הכל באשמתנו". כששאלתי למה, הוא הוסיף שהשב"כ היה זה שפסל בזמנו את בן גביר מגיוס לצה"ל. באותם ימים (ההולכים ומתרחקים) צה"ל לא גייס לשורותיו את האנרכיסטים והמסוכנים מבין נערי הגבעות, כדי למנוע מאידיאולוגיה כהניסטית לחלחל לתוך שורות הצבא. אז בן גביר נשאר בחוץ (נגד רצונו). "עכשיו הוא נוקם בנו", הוסיף אותו ראש שב"כ, "הוא לא סולח על זה, בבחינת מי שלא רצה אותו רמטכ"ל, יקבל אותו שר ביטחון, או השר לביטחון לאומי".
נעבור לבצלאל סמוטריץ'. הנ"ל הוגדר בידי השב"כ כטרוריסט. אני שמעתי את זה במו אוזניי מיצחק אילן, סגן ראש השב"כ וגדול חוקרי השב"כ מאז ומעולם. אילן כבר לא איתנו. לו היה כאן, הם היו הופכים גם אותו לשמאלן. ולא היה עוזר לו כלום. גם לא העובדה שהוא היה איש ימין אידיאולוגי מובהק, שקרא לכיבוש מיידי ומוחלט של עזה בריאיון שהעניק לי לפני כמה שנים.
אז סמוטריץ', שבילה לא מעט זמן במעצר באותם ימים ונחשד בכוונה לבצע פיגוע בנתיבי איילון, פורע עכשיו את החשבון מול השב"כ. שני אלה, סמוטריץ' ובן גביר, לקחו את רעיונות הכהניזם, תרבתו אותם, בייתו אותם, התאימו אותם ללשון החוק הנוכחי והעבירו אותם בדרך עוקפת היישר למרכז הממשלה. הגורם היחיד שמנע מזה לקרות עד לא מזמן, היה נתניהו. מאיפה אני יודע? נתניהו עצמו אמר את זה. בין היתר, באותו ריאיון ליונית לוי ("בן גביר לא יהיה שר בממשלתי"). נתניהו התהפך. במאמציו להימלט מאימת הדין, הוא נרמל את הכהניזם. אם כדי לחמוק מהמשפט הוא צריך להתחפש לכהנא, לו יהי. יחד איתו, הוא גורר מדינה שלמה.
הלאה: החרדים? הם לא בענייני נקמה. הם בענייני שליטה. הם צריכים דבר פשוט: להמשיך את הפטור הגורף משירות לתלמידי הישיבות ולהמשיך את החיבור המהיר והאבסולוטי לעטיני השפע ולקופת המדינה. אם צריך בעבור זה למשכן את המצפון, את הערכים ואת ביטחון המדינה, לו יהי. הם שולטים בוועדת הכספים כבר 15 שנה, הם שולטים במשרד הפנים, הם שולטים במשרד הבריאות, הם שולטים במשרד הדתות, הם מנהלים את החשבונות והכספים שזורמים למדינה בזכות הכוחות הנאורים, היצרניים, המדעיים, הטכנולוגיים והציוניים שבה. כל עוד זה נמשך, מבחינתם הכל מותר.
על אריה דרעי אין מה להרחיב את הדיבור. האיש הורשע, ישב בכלא, חזר, הורשע שוב והורחק מהממשלה. נקמת אריה קטן לא ברא השטן. מי שמכיר את האיש מתחילת ימיו, יודע מהי דעתו האמיתית על בנימין נתניהו. אבל זה לא רלוונטי. נתניהו הוא רק כלי. הוא החמור שעליו דרעי ירכב כל הדרך, רק אלוקים יודע לאן. בינתיים, תנו לו ליהנות בנסיעה עצמה. זה יהיה תמיד במחלקה ראשונה עם כל הכיבודים האפשריים.
אם תחפשו, תמצאו שגם הליכוד עמוס בנוקמים. מדודי אמסלם, שהובל באזיקים לבית המשפט והומלץ לכתב אישום בפרשת החבורה הירושלמית, ומאז נשבע לפרק את המערכות שהעזו לחקור אותו, דרך משה סעדה, שלא הצליח להיות ראש מח"ש אז הכריז מלחמה על מח"ש ומשרד המשפטים, וחנוך מילביצקי, שהוענש על ידי לשכת עורכי הדין והחליט לסגור אותה, והרשימה הזו יכולה להימשך לנצח.
משובצים בה גם מקרים אישיים מיוחדים כמו טלי גוטליב, זו שעשתה קריירה מהגנה על אנסים ולא ממש הצליחה להיות שופטת, ושלמה קרעי, שהקשר בינו לבין הליכוד האמיתי רופף יותר מהקשר בין יאיר נתניהו ל"ציוני אמיתי". קרעי הוא נציגו בכנסת של הרב מאיר מאזוז (נאחל לו כאן בריאות שלמה), לא של מנחם בגין.
לפעמים אני שואל את עצמי אם ישראל מוגנת דיה מהתקפה בסדר גודל כזה. אם המוסדות האיתנים שנבנו כאן על ידי האבות המייסדים, יצליחו לשרוד את הבליסטראות שמונחתות עליהם עכשיו. אני מביט באבי דיכטר ולא יודע מה לענות על השאלה הזו. האיש היה ראש השב"כ. הוא היה ראש שב"כ טוב למדי. היה לו עמוד שדרה ערכי, באינתיפאדה השנייה הוא נשא נאום מכונן והודה שהשב"כ כשל מלספק לאזרחי ישראל הגנה מספקת והיה מהדוחפים הראשיים להקמת גדר ההפרדה והדברת האינתיפאדה.
מה קרה לו? הוא רואה את המראות, הוא שומע את הקולות, והוא מחריש. או ממלמל משהו לא מחייב וממשיך הלאה. הוא יודע שאין "דיפ סטייט", הוא יודע מה ההתקפה המופרעת על השב"כ עלולה לגרום (או כבר גרמה), הוא יודע לזהות התפרקות כשזו מתרחשת לנגד עיניו, והוא שותק. מה, הוא באמת מאמין שיש לו סיכוי להיות ראש הממשלה הבא? זה מה שהוא יספר לנכדים ולנינים שלו, בבוא היום, אם נזכה להגיע אליו?
דיכטר כמטאפורה. בקואליציה הזו יש דיכטרים רבים. אנשים שהיו כאן כשהיה כאן ליכוד אחר. אנשים שמכירים את בגין, את שמיר, את תורת ז'בוטינסקי. אנשים שיודעים להבדיל בין לאומיות ללאומנות, בין פטריוטיות לשרלטנות. והם דוממים.
3. עונה בחזרה
אתמול (חמישי) קצת שעמם למכונת הרעל, אז היא הסתערה על גדי איזנקוט. הוא העז לעלות לשידור ולהגיד שכל מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה ספינים של לשכת ראש הממשלה כדי להסיט את תשומת הלב מהדבר האמיתי. אז "הליכוד" הגיב (אל תתבלבלו, אין ליכוד, זה הכל ביבי) וטען ש"מי שמנהל מבצעי תודעה נגד מדינת ישראל הוא איזנקוט לצד יתר מחנה השמאל, שחתרו מתחילת המלחמה – ועדיין חותרים – לכניעה מוחלטת מול חמאס בעזה והציר האיראני כולו".
כן, זה אמיתי. אחרי שנחשף שבלשכת ראש הממשלה עבדו יועצים בכירים ומקורבים שבעצם ניהלו מבצעי תודעה בשכר עבור ממשלת קטאר, תוך כדי מלחמה בחמאס, שמימנה ממשלת קטאר, הם הופכים את זה על איזנקוט, שקבר את בנו גל ועוד שלושה בני משפחה קרובים במלחמה הזו, שעליה חתומה הממשלה הזו, שעליה חתום ראש הממשלה הזה.
"ביבי יודע", אמר לי אתמול איזנקוט, "שיצא לי לעבור על פרוטוקולים מהתקופה המשותפת שלנו כשהייתי סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל, ואני יודע מה נאמר בזמן אמת בין 2014 ל־2018, על הצורך להשמיד את חמאס, כפי שאני דרשתי, מול הרצון והמדיניות שלו לטפח חמאס מורתע ומוחלש. הרי כל סיפור תוכנית 'מכת ברק' שנולדה והוכנה אצלי, נועד להשמדת חמאס, ומי שבזבז את זה לריק זה נתניהו. אני מקווה שיום אחד תהיה ועדת חקירה. כל עוד הוא שם, לא תקום ועדה כזו, כי הוא יודע מה יהיו המסקנות שלה".
איזנקוט מדמה את מה שקורה כאן למשחק הילדים ההוא: "אתה מכיר את זה, המשחק עם הקרוקודילים והפטיש, שכל רגע קופץ למעלה ראש אחר ואתה צריך להכות בו עם הפטיש, ואתה כל הזמן מחפש את הבא שיקפוץ, אז זה מה שקורה והכל מסך עשן. עד לא מזמן הוא קרא לכולם סוכנים אמריקאים, ועכשיו הוא הפך להיות מריונטה אמריקאית. גם בנושא איראן, זה הכל האמריקאים, אנחנו נמלה על גבו של הפיל. וגם בסיפור עזה, הכל זה סטיב וויטקוף והאמריקאים ותוכנית ההגירה וכל זה. הוא בונה רק על טראמפ, בלי לעשות שום דבר כדי לנסות לייצר מציאות".
"בתחום החטופים, הוא מנסה לספר סיפורים, אבל זה לא יעזור לו. יש החלטה של הממשלה שלו, שמבוססת על התוכנית שלו ממאי בשנה שעברה, והוא בורח מזה. הוא יוצר מוץ וערפל כדי שלא נזכור או נשכח, וזה מצליח לו. ביבי הגדול וביבי הקטן, שזה רון דרמר, פשוט עובדים בזה. הקבינט לא קיים, השרים לא יודעים כלום, לא בקיאים במצב, לא שולטים, והקבינט לא כשיר למשימתו. הקבינט, על פי חוק, אמור למנות 11 אנשים. זה לא קבוצת כדורגל, זה קבינט מדיני־ביטחוני. זו רשימת קלון שנרדמה לא רק ב־7 באוקטובר, אלא כל השנה שקדמה לו. הם נרדמו כשקם האוהל של חיזבאללה, הם נרדמו בפיגוע במגידו, בפיגוע בפארק הירקון, בכל ההתרעות של אמ"ן, של הרמטכ"ל, אפילו שלנו".
"זו ממשלה בלי מצפן אסטרטגי. האמריקאים עומדים לצאת מסוריה, זו בעיה אסטרטגית חמורה, ייווצר כאן ואקום שהטורקים שואפים להיכנס אליו, האיראנים יכולים לחדור לדרום סוריה – והם כאן מתעסקים בשטויות. נתניהו מסתכל על כל זה כמו שופט במשחק פינג פונג. אף מטרה ממטרות המלחמה לא הוגשמה, אחרי שנה וחצי. למרות שאת כל זה אמרנו לו עוד כשהיינו בקבינט. ולא רק המלחמה. תחזור לנאום שהוא נאם כשהממשלה הושבעה. הוא הציג שם ארבע מטרות: שיקום הכלכלה, השלמת מעגל השלום עם סעודיה, המשילות והמלחמה בפשע, והסרת האיום האיראני. מה מזה הוגשם? כלום ושום דבר".
אתה מדבר על מוץ ועל ערפל, אמרתי לאיזנקוט, מה הוא בעצם מנסה לטשטש?
"תשמע, אם תשאל את יואב סגלוביץ', שהיה חוקר בכיר, הוא יגיד לך שהריצה שלו מדוכן הנאשמים במשפטו לתת עדות בפרשת קטארגייט, מסבירה את גודל הדאגה שלו מהסיפור הזה. הוא מבין שיש כאן 'ברוך' גדול. את קטארגייט צריך לחקור מהיסוד. ולא, אני לא מתכוון רק ליונתן אוריך ואלי פלדשטיין. זה סיפור גדול בהרבה, ומה שרואים זה רק קצה הקרחון.
"זה מתחיל ב־2018 ו־2019. הם, כרגיל, מנסים להפיל את זה על כל האחרים. אומרים שאני אישרתי את הכסף הקטארי. מה קרה בשטח? בשטח מי ששלח את יוסי כהן לקטאר זה נתניהו. כשנדרשתי לחוות דעתי, אמרתי שאם תהיה דרך לוודא שהכסף מגיע למשפחות הנזקקות, אנחנו לא מתנגדים. היה דיון גדול ב־7 בנובמבר, בעקבות עבודת מטה של המל"ל של מאיר בן שבת והמוסד של יוסי כהן. היה ויכוח. ליברמן התנגד לכסף הקטארי. השב"כ התנגד. אני בחנתי את זה עניינית. וכך נקבע שנייצר פיקוח על הכסף. מוחמד אל־עמדי מקטאר יקבל את הכסף בנתב"ג, יכניס את המזוודות לרצועה, הכסף יחולק ב־8 נקודות חלוקה, הכל יצולם ויפוקח, כל מי שמקבל את הכסף ישאיר חותמת בטביעת אצבע".
מה קרה בשטח? שאלתי. "בשטח הפרוצדורה הזו עבדה פעם או פעמיים. בחודש השלישי או הרביעי התברר שזה לא קורה. איבדנו שליטה. התברר שמוחמד דף נתן הנחיה להחרים מחצית מהכסף מהנזקקים למימון הטרור. כעבור כמה שבועות השב"כ הוציא על זה נייר מסודר. הוא הונח בפני נתניהו, שלא הגיב. כעבור כמה שבועות אמ"ן הצטרף עם מידע ונייר מסודר. שהונח בפני נתניהו. שלא הגיב. ואני שואל את עצמי למה הם לא עצרו את זה? זה לא הגיוני. ולא רק שזה נמשך, יוסי כהן והרצי הלוי עוד נסעו אחר כך לקטאר כדי לשכנע אותם להכפיל את הסכום, בשמו של נתניהו. שזה מטורף. ועכשיו, כשזה התפוצץ על כולנו, הוא בורח גם מזה".
הוא שינה את פני המזרח התיכון, אמרתי לאיזנקוט, הוא החליש מאוד את איראן, חמאס חטף את הקשה במכותיו, חיזבאללה כנ"ל, מוחמד דף ויחיא סינוואר וחסן נסראללה כבר לא איתנו. "זה נכון", אמר איזנקוט, "אלה הישגים יפים מאוד, וצה"ל והשב"כ והמוסד ראויים כאן לכל שבח, אבל אנחנו שנה וחצי מתחילת המלחמה, יש לנו יתרון אדיר בעוצמות ויכולות, הפעלנו את כל הכוח של צה"ל בעזה, ויש עוד 59 חטופים, וחמאס חזר לכוח של 30 אלף מחבלים.
"אז אומרים לנו שצה"ל השתלט על 30% מהרצועה ולא מספרים ש־20% מהרצועה זה הפרימטר ו־10% זה המסדרונות. ושר הביטחון מפרסם הודעה ואומר ש'המדיניות היא של הצבא, אנחנו רק נותנים גיבוי'. זה טירוף מערכות. הם ממשיכים עם המניפולציות שלהם, על בסיס יומי, כדי לערבב את הציבור. נתניהו חוזר ואומר שלא 'יעצור את המלחמה', כאילו שמישהו כאן חושב שצריך לעצור אותה. ההבדל הוא בהבנה שאת המלחמה בחמאס צריך להמשיך כל הזמן, בכל הדרכים. זה לא זבנג וגמרנו. בריאיון הראשון שלי אחרי שהשתחררתי אמרתי שצריך לשאוף לחיסול מוחלט של חמאס. נתניהו באותו זמן שאף לחיזוק של חמאס. זו הקונספציה והיא כולה שלו, נטו. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה זריעה מחדש של הנרטיב, ברוורס. לאחר מעשה. בזה, הוא הכי טוב".
4. היום לפני
כמעט לא עובר יום שבו לא קופצת לנו תזכורת בנוסח "היום לפני", שמרשיעה את נתניהו בכל האסונות שקרו כאן (ותודה לשבי גטניו מ"העין השביעית"). הנה הדוגמאות הטריות ביותר. ביום שני השבוע "חגגנו" שלוש שנים לפרסום הריאיון המכונן ב"ידיעות אחרונות" עם איש אמונו ומקורבו של נתניהו, היועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת. האיש סיפר על ה"רומן" הלוהט שהתקיים, בניצוחו, בין נתניהו למנהיג חמאס יחיא סינוואר. "זה היה אחד הרגעים היפים בתהליך", אמר, "אנחנו מקבלים את פנייתו של יחיא סינוואר, והוא כותב בעצמו, בכתב ידו, באותיות גדולות, בעברית: 'סיכון מחושב'. בן שבת נשאל למי יועד הפתק. אליו? אל נתניהו? 'אל נתניהו', השיב".
ביום רביעי חגגנו ארבע שנים לכותרת הזו ("ישראל היום"): "הליכוד מגביר את הלחץ על סמוטריץ'. רע"ם העבירה את דרישותיה, ובליכוד טוענים: 'אפשר לחיות עם זה'. הליכוד במגעים עם רע"ם על כניסה לממשלה או תמיכה מבחוץ". למי ששכח: נתניהו קיים סדרת פגישות עם מנסור עבאס במטרה להקים ממשלה איתו, או בתמיכתו.
הופעל מערך אדיר של שופרות ל"הכשרת" הנושא. ינון מגל, שמעון ריקלין, כולם שינסו מותניים והטו שכם כדי לאפשר את זה. גויסו גם רבנים, ביניהם הרב חיים דרוקמן, שפגש את עבאס והתרשם עמוקות. מי שמנע את זה היה בצלאל סמוטריץ'. כשנפתלי בנט עשה את זה כעבור כמה שבועות, השיקה מכונת הרעל את הקמפיין האלים ביותר, הארסי ביותר, השקרי ביותר והמחפיר ביותר שהושק כאן, עד אז, נגד עצם הרעיון של ממשלה עם "האחים המוסלמים"!
כמובן שמאז ועד היום התגמד אפילו הקמפיין ההוא, אל מול הזוועות שניתכו וניתכות על הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, על צה"ל, על השב"כ, על רונן בר, על היועמ"שית, על נשיא העליון יצחק עמית ועל כל מי שלא מתיישר עם ברית הבריונים: נתניהו, קטאר וכל מה שביניהם.
היה יעיל יותר, הגון יותר ונכון יותר אם הממשלה הייתה הולכת בדרך הישר: מבטלת את החוק שהוציא את הכהניזם אל מחוץ לחוק ומכניסה את תורת כהנא לקואליציה בדרך המלך. אגב, פעם קראו לזה "תורת המלך". העיתונאי דביר עמר מערוץ 7 פרסם אתמול תמונה מחברון שבה נראה דוכן של "האמת היהודית" שבו נמכרים עשרות מספריו של הרב מאיר כהנא. ואכן, זו האמת (אם כי, לא היהודית). בואו נגיד אותה בקול רם. ישראל מונהגת על ידי כהניסטים. חלקם באו עם האידיאולוגיה הזו מהבית, חלקם אימצו אותה כדי להישאר בבית.
תזכורת: הכהניזם הוא אידיאולוגיה ימנית קיצונית לאומנית וגזענית, שאינה חוקית בישראל. הארגון שמחויב לוודא שאידיאולוגיות מהסוג הזה לא יחדרו או יחלחלו לתוך המערכת השלטונית, הפוליטית, הכלכלית וכו' בישראל, הוא שירות ביטחון כללי. וכך נוצר כאן הפרדוקס, שלא לומר המפגש, שהוא בעצם התנגשות בין הקואליציה, שנחדרה כבר מזמן על ידי הכהניזם, לבין השב"כ.
הם בונים על הבורות של הציבור ושל חלק מהעיתונאים. "אכיפה בררנית", הם צורחים. למה חוקרים את אירוע ההדלפה מהשב"כ ולא חוקרים את כל ההדלפות מתחילת המלחמה. ולא עוזרים ההסברים. ולא עוזרות העובדות. ולא עוזר כלום. העובדה היא שמתחילת המלחמה נפתחו 20 חקירות על "דלף סוד" רק במקרים שחייבו את זה.
אחד מהם, למשל, קשור בעובדת שב"כ שהדליפה פרטים על מבצע לחילוץ חטופים (מבצע ארנון) לכמה מחבריה וסיכנה בכך את עצם המבצע ואת חיי הלוחמים והחטופים. היא ישבה במעצר ארוך, נמנע ממנה מפגש עם עורכי הדין והיא עדיין במעצר בית. וכך צריך לחקור כשמתברר שבתוך שירות הביטחון הכללי יש חפרפרת שגונבת חומרים ומוציאה החוצה.
זו אינה הדלפה רגילה. זה לא דומה לשר שמדליף מהקבינט או ח"כ שמדליף מוועדת החוץ והביטחון. את הדברים האלה לא חוקרים כאן, כמעט אף פעם. אבל כשהשב"כ מבין שיש בשורותיו עובד שמוציא חומרים החוצה, אירוע חסר תקדים בכל קנה מידה, אין מצב שזה לא ייחקר. זה חייב להיחקר. ואת זה הם מנסים להפוך לפוליטי.
ואם כבר אכיפה בררנית, מי ריצו עד היום עונשים על הדלפות? ענת קם, שהדליפה הדלפה "שמאלנית" לעיתון "הארץ". הפרקליטה ליאורה גלט־ברקוביץ, שאותרה והודחה אחרי הדלפה על חקירת אריאל שרון. אני יכול להעיד כאן על חקירה שהתקיימה פעם בעקבות פרסום שלי על דברים שנאמרו לשר הביטחון עמיר פרץ במסגרת ישיבת מו"ג (מבצעים וגיחות). באופן חריג, הוחלט לבצע חקירה כי ישיבת מו"ג היא דבר שאסור לו לדלוף. זה עניין חשאי בתכלית שמעולם לא דלף. בדיוק כמו המסמך השב"כי הפנימי ההוא שהתניע את החקירה הנוכחית.
האם כל זה משנה למכונת הרעל? משפיע עליה? מציב בפניה גבולות כלשהם? לא. מפעיליה אדישים, והרעלנים עצמם נטולי יכולת שיפוט או עמדה אישית כלשהי. מה נעשה אם משהו ישתבש? נאשים את ה"דיפ סטייט". מה הסיפור של הדיפ סטייט? סיפור פשוט: מכיוון שהימין לא מצליח להגשים את מדיניותו באופן קבוע, הוא זקוק לתירוץ. למי שאפשר יהיה לזרוק עליו את האשמה. כל השנים היה תירוץ כזה, היה קורבן כזה: השותף השמאלני הקבוע בממשלות נתניהו. זה יכול היה להיות אהוד ברק, או ציפי לבני, או יאיר לפיד, או אבי גבאי, או בני גנץ, או מי שתגידו.
הבעיה התעוררה בממשלה הנוכחית. ימין על מלא־מלא. וגם היא, לא רק שלא מגשימה שום מטרת ימין הגיונית, היא מובילה אותנו מדחי אל דחי, מאסון למפלה, ממכה לחבורה. אז ממציאים "דיפ סטייט". טוענים ש"יש אנשים שלא מתחלפים ומנהלים לנו את החיים", ומקווים לשכנע את הציבור.
ובכן, היחיד שלא מתחלף זה נתניהו. הממסד כולו מנוהל על ידי אנשים שנתניהו מינה. הם יכולים לכנות את המדליף מהשב"כ "גיבור ישראל שבילה 20 שנה על הגנתנו", ובאותה נשימה את ראש השב"כ, שבילה רוב חייו ביחידה המבצעית של השירות כ"פקיד". מה התפקיד שלנו? התפקיד שלנו הוא לא לתת לזה לקרות. להילחם על האמת. על העובדות. על הערכים. על המדינה. הם לא ינצחו אותנו. ככה פשוט.
