יותר משבוע חלף מאז גיחתו הלא מתוכננת של ראש הממשלה מבודפשט לוושינגטון ומפגישתו עם הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן. מאז – בסביבתו הקרובה של בנימין נתניהו שוררים הלכי רוח שונים, שלא לומר – סותרים.
במחנה האופטימיים מסתובבים תחת הסיסמה "לא משנה מה קורה בעומאן, ברומא או בכל נקודה אחרת ברחבי העולם – טראמפ היה איתנו, וטראמפ נשאר איתנו". המחנה השני, שנכון יותר להגדירו, כ"מחנה הריאליסטים" (ולא "הפסימיים") מסיק מבחירת הנשיא טראמפ בדרך הדיפלומטית מול איראן, מסקנות אחרות לגמרי. עוד מעט נרחיב על שניהם, אבל קודם - ההקשר הנדרש לקריאת המציאות.
האופטימיים שבין אנשי אמונו של רה"מ לא נותנים למציאות להסיטם מאמונתם העמוקה בנשיא ארצות הברית המכהן כמשיח צדקנו שירד ממרומי מגדל טראמפ בעיקר כדי להגשים את חלומותיהם ואת סדר יומם המדיני־ביטחוני.
אלה אותם האנשים שסימנו ימים בלוח השנה בקפידה כמעט דתית כמו בספירת העומר, מיום הבחירות בארצות הברית בחמישה בנובמבר 2024 – ועד ליום השבעתו של טראמפ לנשיא ב־20 בינואר 2025.
הייתה להם רשימה לא קצרה של משאלות שאותה הם הכינו לקראת בואו של טראמפ. הרבה סעיפים היו שם: מהחלת הריבונות ביהודה ושומרון, דרך כיבוש מלא של רצועת עזה - ועד להסכם שלום אזורי. לפעמים הסעיפים התחלפו, לפעמים משהו חדש נכנס ומשהו אחר ירד מהוויש ליסט הזה, אבל סעיף אחד תמיד נותר במקומו, בשורה הפותחת - איראן.
המגעים עם אנשי טראמפ בנושא הגרעין האיראני, בדגש על קידומה של הפעולה הצבאית, החלו והתקדמו מאחורי הקלעים עוד בדמדומי כהונתו של ג'ו ביידן בבית הלבן. נתניהו היה נחוש לפצות על כל ארבע השנים של מדיניות הדמוקרטים בסוגיה האיראנית, שמבחינתו הייתה פספוס אחד מתמשך.
לפני השבעה באוקטובר האמין ביידן בקידום הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית בתור הדרך היחידה להציב אלטרנטיבה אזורית לאיראן, הדוהרת לקראת השגת נשק גרעיני. אומנם די מהר, כבר ב־2022, איבד ביידן אמון בהסכם עם איראן, אך אלה לא היו חדשות טובות במיוחד עבור ישראל, מפני שבאופציה הצבאית הנשיא הדמוקרטי אפילו לא התחיל להאמין.
לאחר מתקפת הטילים האיראנית נגד ישראל באפריל אשתקד התחנן נתניהו בפני ביידן לתמוך בתקיפתם של מתקני הגרעין. ביידן הטיל וטו והבהיר כי אם ישראל בכל זאת תתקוף – היא תמצא עצמה לבד במערכה. ניסיונות נוספים לשכנע את ביידן, כולל בשבועות האחרונים של כהונתו, עלו בתוהו, בדיוק כמו הקודמים.
בנקודה הזאת נתניהו זנח כל שיח בנושא מול הדמוקרטים, שבלאו הכי הפסידו בבחירות, והתמקד במאמצי השכנוע של המנצחים. אנשיו נפגשו עם אנשי טראמפ, ניהלו איתם שיחות חשאיות פחות וחשאיות יותר – ואחרי כל מפגש שכזה פיזרו רמזים עמומים על "משהו גדול שקרב ובא".
סומכים על ח'מינאי
והיו לצידם גורמים אחרים. גם הם, חלקם, נמנים עם המעגלים הקרובים לנתניהו. מהרגע הראשון לא היו אנשי מחנה הריאליסטים שותפים לחגיגות המשיחיות של "כת מאמיני טראמפ". הם לא הפסיקו להזהיר מפני האשליה המסוכנת שעלולה יום אחד להתפוצץ לנו בפרצוף.
הם הזכירו, על סמך דוגמאות רבות, את אופיו ההפכפך של הנשיא האמריקאי והמליצו בכל הזדמנות לא להתלהב ממה שאוזני האופטימיים שומעות בשיחות עם אנשי הממשל החדש.
מאז אירועי השבוע שעבר, לאחר שנתניהו הוזמן לבית הלבן כדי לקבל מטראמפ אור אדום לתוכנית הצבאית בגזרת הגרעין האיראני, התוכנית שעד כה נתפסה בישראל כאופציה שנמצאת לחלוטין על השולחן, מסתובבים אנשי "מחנה המציאות" במצב רוח "אמרנו לכם".
"במקום להתלהב ולהשתגע מהציוצים האקסטרוגנטיים של טראמפ, היה צריך להקשיב לו ולאנשיו. הם הרי לא הסתירו זאת לרגע - טראמפ חזר לכהונה השנייה שלו כדי לסיים אותה עם פרס נובל לשלום ולא עם מלחמת העולם השלישית", אמר לי, בלא מעט כאב בקולו, אחד מאנשי "מחנה המציאותיים".
השיחה התקיימה על רקע הפרסום ב"ניו יורק טיימס" שלפיו הנשיא טראמפ עצר את התוכנית הישראלית לתקיפה במתקני הגרעין באיראן לטובת משא ומתן ישיר בין טהרן לוושינגטון. בן שיחי אמר כי בזמן האחרון התחושה אצלנו הייתה שזה לגמרי עניין של זמן.
עד לאותה שיחת טלפון בין טראמפ לנתניהו כולם יצאו מנקודת הנחה שכל הדיבורים על משא ומתן הם לא יותר מריטואל, לצאת ידי חובה בלבד. אצלנו היו בטוחים כי האיראנים לא יהיו מוכנים ללכת לשום מו"מ, וגם שטראמפ יקשיב לניצים שבסביבתו – ולא לזהירים ולבדלנים. התבדינו.
טראמפ הלך עם הזהירים והבדלנים - ולא ממש קיבל את הנימוקים שראש ממשלת ישראל פרש בפניו כשנועדו בחדר הסגלגל בארבע עיניים. שמע – כן. אימץ? נראה בהמשך".
לצד מאוכזבי טראמפ המעטים בסביבת נתניהו, הרוב האופטימי גם היום ממשיך לדבוק בקביעה כי "טראמפ איתנו". את מחנה האופטימיים הבלתי נלאים מוביל האיש האמון על טיפוח היחסים האינטימיים עם אנשי ממשל טראמפ – השר רון דרמר.
התהפכותו של טראמפ ופתיחת השיחות הישירות בין האמריקאים והאיראנים לא גרמו לו, ולו במעט, לשנות את עמדתו, ועמדתו היא – הכל הולך בדיוק כמתוכנן. טראמפ איתנו. התיאום עם הממשל מלא, הדוק ומעולה – על כן, אין מה לדאוג.
דרמר לא לבד. גם יתר אנשי מחנה האופטימיים, והם הרוב בסביבת ראש הממשלה, נותנים פרשנות משלהם להתרחשויות של השבוע וחצי האחרונים. בשיחות הרבות שהם מנהלים אחרי חזרת נתניהו מוושינגטון, הם טוענים כי בדלתיים סגורות המסר האמריקאי העיקרי היה: אומנם אנחנו הולכים למהלך דיפלומטי, אבל אם המו"מ עם האיראנים לא יצליח – מיד נפשיר את התוכנית הצבאית ותקבלו אור ירוק לפעולה.
מבחינתם, נתניהו לא התווכח עם טראמפ כשישב לידו בחדר הסגלגל, בעוד הנשיא מכריז על פתיחת המו"מ עם טהרן – לא כי הוא הסכים או התקפל, אלא כי לא רצה לצאת וולודימיר זלנסקי.
האופטימיים מאמינים כי כל הפרסומים על נכונותם של האמריקאים ללכת על הסכם בסגנון הסכם אובמה משופר – הם בסימן שאלה. לפי גרסתם, מאחורי דלתיים סגורות אמר נתניהו לטראמפ כי יש לאמץ את "מודל לוב" (כלומר – פירוק מלא של כל הקשור לתוכנית הגרעין, כולל הגרעין האזרחי שנתניהו לא מאמין בו לרגע).
האופטימיות של אנשי מחנה האופטימיים מתבססת לא רק על אמונתם הדתית בטראמפ, אלא גם על ההערכה שלהם לגבי עתידן הקרוב של שיחות הגרעין. הם נותנים למו"מ של האמריקאים עם האיראנים אפס סיכויי הצלחה. הם סומכים על עלי ח'מנאי שלא יאכזב ויעשה את מעשה יאסר ערפאת. כלומר – ישלול כל פשרה וגם אם יקבל הצעה טובה, ידרוש יותר, ובכך תיגמר הסבלנות של טראמפ ואיתה – הסאגה הדיפלומטית.
התחזית של מחנה המציאותיים שונה, כמובן. שם, בעיקר, שורר החשש שמא האמריקאים יתפתו להסכם בסגנון אובמה פלוס. "האיראנים חכמים וערמומים, הם מבינים שאם יחציפו פנים לטראמפ – הדיפלומטיה תיגמר למחרת בבוקר".
"לצורכי שלום", כן
כך או כך, ובלי קשר לשאלה איזה מחנה צודק ואיזה חי בסרט, תפקידה של ישראל לעת עתה – צופה מן הצד - שונה מהמידור המלא שחווינו לפני עשור מול ממשל אובמה. אך לא רק זה. מסתבר שאצלנו מעדיפים לא לשבת על הספסל בחיבוק ידיים, אלא לנצל באופן מקסימלי את זמן ההמתנה בעוד הממשל האמריקאי ממצה את האופציה הדיפלומטית.
ישראל יוצאת - ובצדק – מנקודת הנחה כי היא לא המדינה היחידה במזרח התיכון שמאוימת על ידי איראן ושנחושה למנוע ממנה נשק גרעיני. גם בסעודיה ובמדינות המפרץ לא מאמינים ב"גרעין אזרחי לצורכי שלום". לא רק בירושלים, אלא גם בכמה ערי בירה נוספות באזור לא רוצים לראות הסכם שבמסגרתו איראן תישאר עם צנטריפוגות, שאותן יהיה אפשרי להסב בתוך זמן קצר לפעילות צבאית.
על כן, בתקופה הקרובה יתכן שישראל תצטרך גם לפעול בצורה אקטיבית, לגיוס תמיכה אזורית לאופציה הצבאים מול איראן. המטרה, בין היתר, תהיה לייצר מנוף לחץ משותף על ארצות הברית כדי לשכנע את הנשיא טראמפ להחזיר את האופציה הצבאית לשולחן.
tguvot@maariv.co.il
