הדלפת מידע באופן בלתי מורשה על ידי עובד בארגון ביטחוני כמו השב"כ היא עבירה על החוק. ריבוי מקרים כאלה בעת האחרונה הוא אינדיקציה מטרידה לשחיקה במשמעת בארגון חשוב המופקד על ביטחוננו, וגם אינדיקציה לאובדן האמון בעומד או בעומדים בראש הארגון. אין הכרח "להכשיר" את המעשה (גם אם ניתן להבין את מניעיו) כדי לבקר את התגובה הכוחנית המופרזת עליו. המעשה עצמו מצוי בתווך שבין המשמעתי לפלילי, ואפשר היה לטפל בו גם באופן שונה לחלוטין.
נראה שאין מחלוקת על כך שחשיפת המידע לא פגעה בביטחון במדינה. על כן, השימוש בכלים שבהם מתבצעת חקירת עבירות ביטחוניות נראה נקמני ומופרך. לא הובהר מה הצורך במעצר של אותו עובד השב"כ. האם נשקפת ממנו מסוכנות? מדוע לשלול את זכות ההיוועצות בעו"ד, שהיא זכות יסוד של הנחקר כאדם וכאזרח? האם מדובר בטרוריסט שהוא בבחינת "פצצה מתקתקת"? כמו כן, העובדה שחקירה זו החלה בעקבות פרסום תקשורתי מביך על ראש השב"כ, בגין חקירת סרק בעלת ממד פוליטי, מטרידה עוד יותר.
במהלך השנה וחצי האחרונות, בעת מלחמה, התפרסמו בתקשורת הישראלית והזרה אין־ספור פרסומים תולדת הדלפות חמורות, שכללו פגיעה בביטחון המדינה. אחת זכורה במיוחד היא הדלפת הדיון ב־11 באוקטובר 2023, בשבוע הראשון של המלחמה, שבו נדון חיסול חסן נסראללה וצמרת חיזבאללה. ככל הידוע, הדלפה חסרת אחריות זו לא נחקרה. כך גם לא נחקרו מאות הדלפות אחרות שנתנו לאויב מידע חינם בזמן מלחמה.
שימוש בכלים הכבדים, של חקירה פלילית בכלל ושל עבירות ביטחוניות בפרט, חייב להיות מבוסס על אמות מידה שוויוניות, ברורות, שקופות ומובנות לכל. שימוש בררני ולא שוויוני בכלים אלה בכלל, וגחמני ונקמני בפרט, פוגע קשות בתחושת הצדק ומערער את יסודות האמון בגופי החקירה והאכיפה.
הכוח הניתן לעובדי ציבור מעטים שאינם נבחרים הוא כוח אדיר. אמון הציבור בהם חייב להיות רחב, ולא מחולק על פי השקפות פוליטיות. אבל דבר זה תלוי בהתנהלותם ובהחלטותיהם. במחוזותינו הם פועלים כנטולי אחריותיות (accountability). אינם מתייצבים כלל בפני הציבור כדי להסביר את החלטותיהם. גם בפני הוועדות הרלוונטיות של הכנסת לא זכור לי שהם עושים כן. לממשלה – שמינתה אותם לתפקידיהם – הם בכלל מתייחסים בבוז גלוי.
למרבה הצער, כבר התרגלנו בישראל לשימוש בררני בסמכויות אכיפת החוק כלפי פוליטיקאים. החקירות כולן, המוצדקות והמופרכות, מכוונות כמעט תמיד רק כלפי צד אחד של המפה הפוליטית. זליגת תופעה חמורה זו, גם לעולם "החקירות הביטחוניות" בכלל ובעלות הזיקה לפרסומים תקשורתיים בפרט, מוסיפה לתחושת אי־הצדק בקרב ציבורים רחבים. שיקום מערכות חשובות אלה יתבצע כשכללים ברורים ושוויוניים לאכיפת החוק ינחו את פעולתן. בהיעדר הכללים, אמון הציבור בהן יוסיף להתערער.
