במשך כמה ימים במהלך השבוע הזה האמינו רבים מאזרחי ישראל כי אנו ניצבים בפני פריצת דרך, ועוד מעט ישובו חטופים הביתה. הרושם האופטימי לא היה מקרי, אלא תוצאה של הדלפות ברוח זו שיצאו מירושלים. אבל אז באה תגובת חמאס, שלימדה כי פריצת הדרך עוד רחוקה. התקוות נגוזו עד הפעם הבאה, שאין לדעת מתי תבוא.
למחרת ליל הסדר דיווחו כמה עיתונאים ישראלים מפי מקורותיהם בירושלים על תזוזה מסוימת המורגשת בשורות חמאס במשא ומתן. בצאת החג כבר נמסר מפי אותם מקורות כי ישראל ניסחה הצעה חדשה והעבירה אותה לחמאס באמצעות המתווכים. הדיווחים לוו בדוק של אופטימיות.
למחרת, ביום שני, נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בני משפחה של שלושה חטופים. דיצה, אמו של אבינתן אור, סיפרה מפיו לאחר הפגישה כי מתנהלים מגעים להשבת החטופים. נתניהו הוסיף ואמר לאם, כך לדבריה, כי בעסקה המסתמנת ישוחררו עד עשרה חטופים חיים.
כמה מעיקרי ההצעה דלפו לערוץ חדשות לבנוני, אבל התוכנית המלאה פורסמה בערוץ אל־ערבייה. התברר כי ישראל הציעה לחמאס הפסקת אש בת חודש וחצי. בתמורה, תשחרר חמאס תשעה או עשרה חטופים חיים. ביום השני להפסקת האש ישוחררו חמישה חטופים, וביום השביעי כל השאר.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
למחרת שחרור הפעימה הראשונה, ייפתחו שיחות על שתי סוגיות מרכזיות: הפסקת המלחמה והתפרקות חמאס מנשקה. ישראל תשחרר כ־50 אסירי עולם ועוד כ־500 מחבלים שנתפסו במהלך המלחמה ברצועה.
ערוץ אל־ערבייה והתחנה התאומה שלו אל־חדת' ("האירוע") משדרים מריאד, בירת סעודיה. זהו גוף תקשורת גדול, שגרעין השליטה שלו מצוי בידי אנשי עסקים סעודים המקורבים לארמון המלוכה. הוא נחשב לכלי תקשורת ליברלי ואיכותי.
הכתבים שלהם בישראל מצויים בקשרים הדוקים עם מקורות מדיניים בירושלים ובצה"ל, ולמעשה עבור גורמי שלטון בישראל מהווה הערוץ הזה אמצעי תקשורת יומיומי לעולם הערבי. סביר להניח שאת פרטי ההצעה קיבלו ממקורותיהם בישראל.
להתפרק מהנשק
ההצעה נעמה באופן יחסי לאוזנם של רבים מהישראלים, אבל כל מי שבקיא מעט במגעים הללו מבין כי עבור חמאס מדובר בהתאבדות. ישראל מציעה להם להתפרק מהנשק ולהפוך למפלגה פוליטית, אף שהם הבהירו כמה פעמים לאחרונה באופן פומבי כי אינם מוכנים לנטוש את נשקם.
זה לא רק הכבוד שלהם שבגללו הם מסרבים, אלא מאבקם על הישרדות. ברגע שימסרו את הנשק, המוני פלסטינים יבואו איתם חשבון על האסון שהמיטו עליהם. ישראל לא רק דרשה מהם להתפרק מהנשק, אלא גם העמידה זאת כתנאי להפסקת המלחמה. זהו מסר חשוב גם לישראלים. משתמע ממנו כי ישראל מוכנה להפסיק את הלחימה בעזה רק אם חמאס יניח לנשק. כל עוד יסרב לעשות כן, המלחמה תמשיך.
גם לוח הזמנים המוצע לא אפשר לחמאס להגיד כן. מדוע תשחרר חמאס את כל החטופים בעסקה כבר בשבוע הראשון? הרי למחרת עלולה ישראל למוטט את הפסקת האש. מהסיבה הזו דרשה חמאס בעסקה הקודמת, לפני שלושה חודשים, לשחרר את בני הערובה בפעימות.
בסעיף נוסף דרשה ישראל שיוקם מנגנון פיקוח, שידאג כי הסיוע שייכנס לרצועה במהלך הפסקת האש יופנה לציבור הפלסטיני בלבד. זהו סעיף מתגרה, שאומר לחמאס: עשו את העסקה, אבל ותרו מרצון על אספקת מזון.
לגיטימי לדרוש מחמאס כחלק מהמשא ומתן להתפרק מהנשק. לגיטימי גם לבקש את החטופים בשבוע הראשון. וגם לסרב להפסיק את המלחמה. או למנוע מהם לקבל סיוע ישיר. אבל נאיבי לצפות שהם יסכימו לכך.
מי שניסח את ההצעה והחליט להניחה בפני חמאס ידע היטב את עמדות מנהיגיה. הוא ידע מראש כי זו הצעה שהאויב אינו יכול לקבלה, ובכל זאת הגיש אותה. בלשון דיפלומטית מכונה הצעה כזו Non Starter. נוסחה שאינה מאפשרת אפילו פתיחה של משא ומתן לצמצום הפערים.
הנהגת חמאס קיבלה את המסמך ומיהרה להודיע כי אין בכוונתה להתפרק מהנשק. הנשק הזה שייך לעם הפלסטיני, וכל עוד נמשך הכיבוש, עלינו להחזיק בו – טענו דוברים מטעמה. אחר כך הודיעה חמאס, כי היא תעיין בהצעה, ותיתן את תשובתה בתוך יומיים. הם ידעו כי ההצעה בלתי ניתנת לעיכול, ובכל זאת החליטו לשחק את המבוגר האחראי ולהודיע שהם בוחנים ומתייעצים.
צריך להראות לציבור רצינות, ולהפגין תהליך של קבלת החלטות. ביום שלישי בערב דיווח ה־BBC הבריטי מפי בכיר בחמאס כי הם דוחים את ההצעה.
אם יסרבו, מה טוב
מדוע בכל זאת בנתה ישראל את המהלך קצר המועד, בידיעה כי חמאס לא תוכל להגיד כן? ייתכן שמישהו בירושלים מאמין שחמאס אכן יניפו דגל לבן בגלל מצבם הנואש. מעט נאיבי לחשוב כך, במיוחד בשלב הנוכחי. סביר שפעלו כדי להראות לציבור הישראלי יוזמתיות ועשייה, במיוחד לנוכח ההאשמות על הפקרת החטופים. אולי גם להפגין נחישות מול חמאס, ובכך לקרוץ למצביעים. אם אויבנו יסרב, גם טוב. נציג אותו כסרבן.
מי שהגה את המהלך בירושלים, אף שידע את סופו, ביצע את עבודתו במיומנות מלוטשת. כמבצע תודעה, הוא בהחלט מוצלח. במהלך המשא ומתן, שמתנהל כבר שנה וחודשיים, נקטה ישראל אין־ספור תרגילים מהסוג הזה. היא נהגה בסחבת, חזרה לאחור, וגם הנחילה לציבור הישראלי מסרים שאינם מבטאים את מצב השיחות לאשורו אך נשמעים טוב לאוזן. בכל פעם הייתה המטרה אחרת: להרוויח זמן, להפגין רצינות כלפי הציבור הישראלי, להתיש את האויב ולהביכו.
בשורה התחתונה, לא התקיים משא ומתן בשבוע האחרון. גם לא מתן ומתן. אבל היה משא ומשא. כבד אפילו. גם היום, שנה וחצי אחרי עקירתם בכוח מאיתנו, איש אינו יודע מתי ישובו החטופים הביתה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
tguvot@maariv.co.il
