כמעט שאי אפשר להגיע לתמימות דעים במקום מורכב כמו ישראל, אבל כשמתאמצים ומתכנסים למען מטרה מסוימת, אף זה קורה. 100 בכירים במשק הישראלי התכנסו יחדיו למימוש סדר אזורי חדש במזרח התיכון והשיקו את תוכנית “מגן אברהם" כחלק מהקואליציה לביטחון אזורי שהקימו, הנוגעת לקידום נושא הנורמליזציה עם מדינות ערב, שהגיע לשיא רגע לפני המלחמה וכמובן ירד מהשיח בעקבות המתקפה הרצחנית בשבעה באוקטובר. כעת הוא עולה שוב על השולחן באופן משמעותי.
עם מייסדי הקואליציה לביטחון אזורי נמנים תא"ל (במיל') אודי דקל, מנהל התוכנית ״מסכסוך להסדרים״ ב־INSS ולשעבר ראש מנהלת המו״מ עם הפלסטינים; ליאן פולק־דוד, יועצת אסטרטגית, לשעבר יועצת במשרד ראש הממשלה ובמל״ל ולשעבר חברת צוות המו״מ עם הפלסטינים; קובי הוברמן, מייסד ״ישראל יוזמת״ ומחבר ״היוזמה האזורית״, חלוץ אסטרטגיית ההסדר האזורי בישראל מ־2006; מוטי קריסטל, מומחה למשא ומתן ולניהול משברים, לשעבר חבר בצוותי מו״מ עם ירדן והפלסטינים; ואטילה שומפלבי, יועץ אסטרטגי ופוליטי.
“יש לנו הזדמנות ממשית, ואולי חד־פעמית, לקדם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, ולייצר קואליציה אזורית עם מדינות ערב שלא עוסקת רק בנושאים מדיניים, אלא גם בנושאים כלכליים, תשתיתיים וטכנולוגים", מצהיר תא"ל דקל. “אחד היעדים של חמאס במתקפת השבעה באוקטובר היה למנוע את הנורמליזציה הזו, כי היינו ממש קרובים לשם".
דקל מסביר כי הדבר שמטריד אותו יותר הוא שהתקשורת הישראלית לא דנה בנושא הזה כלל. “זו יוזמה שהיא צעד אסטרטגי שיעמיד את ישראל במקום אחר בעשר השנים הבאות, ולצערנו גם המערכת הפוליטית לא עוסקת בזה. אין על זה דיון, אף שהרעיון הוא בקונצנזוס".
לבודד את האויב
סקר חדש שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשיתוף הקואליציה לביטחון אזורי נועד לבחון את עמדות הציבור בגין ההזדמנויות והאתגרים של ישראל במזרח התיכון, ובראשם עסקת החטופים וכינון היחסים עם מדינות ערב המתונות.
נתוני הסקר מעידים כי הרוב המכריע של הציבור הישראלי תומך בעסקת החטופים וסדר אזורי חדש במזרח התיכון: מעל 72% ממשתתפי הסקר ענו כי הם תומכים בתוכנית מדינית חדשה של הנשיא טראמפ, שתכלול את החזרת החטופים והפסקת המלחמה, נורמליזציה עם סעודיה, נתיב להיפרדות מהפלסטינים וקואליציית ביטחון אזורית נגד איראן בהובלת ארה״ב.
“תוצאות הסקר רק חיזקו את הבנתנו שאנחנו צריכים להציב את העניין הזה במרכז הבמה", אומר דקל. “עשינו בדיקה גם עם גורמים במרחב, דהיינו במדינות ערב, וקיבלנו פידבקים חיוביים. יש לנו כמה ערוצי קשר עם המדינות הרלוונטיות באזור, וגם במערכת הבינלאומית יש פידבקים חיוביים לעניין הזה".
“ברור שרק מהלך כזה יצליח להחליש את איראן ולהעצים את המתונים במזרח התיכון, וכך ישמור על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל", מוסיפה פולק־דוד.
“אם לפני השבעה באוקטובר מהלך כזה היה חשוב ואסטרטגי, אז אחריו על אחת כמה וכמה. הציבור לא באמת מודע למה שבאמת עומד על השולחן, מה המרכיבים האסטרטגיים שכרוכים בכך ואיך מניבים את ההישגים הצבאיים ליציאה של סדר אזורי חדש, כך שהאויב המרכזי והגדול - איראן - יוחלש ויבודד באמת".
אבל לא רק בהסדר אזורי עסקינן. אחת הבעיות הקשות שעומדות על הפרק הוא הסיפור הפלסטיני ושאלת היום שאחרי בעזה. “גם היא לא באמת נידונה באופן אמיתי", מסבירה פולק־דוד.
“צריכים ליצור תפנית בסכסוך הישראלי־פלסטיני. מה שקורה היום בישראל הוא שיש שתי קבוצות: אלה שמאמינים שאפשר לפתור את הסכסוך רק במו"מ ישיר, והדבר הזה כאמור לא עמד במבחן המציאות, והקבוצה השנייה ש'ניהלה' את הסכסוך, אבל גם זה התפוצץ בפנים. הדבר היחידי שלא נוסה, ולשם אנחנו דוחפים מבחינתנו, הוא הגישה האזורית, שרק דרכה נוכל להגיע לפתרונות חדשניים בעזה, והיא תהיה בהשפעה עמוקה של מדינות ערב המתונות. יש להן תפקיד משמעותי בדבר הזה".
פולק־דוד מסבירה שאחד הדברים המהותיים הוא לתת פתרונות פרגמטיים. “אנחנו מתייחסים גם להיבט של האופק המדיני שיפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אבל לא עושים זאת במונחים ישנים שכשלו, אלא במונחים חדשים שלמעשה עוד לא נוסו ושיש להם פוטנציאל. וזאת תחת ההבנה שאנחנו חייבים לשמור על ישראל מדינה יהודית־דמוקרטית – האינטרס הישראלי המובהק. אף אחד לא בא לתת שום מתנות ופרסים, בטח לא לחמאס".
שריף חדש בעיר
דקל ממשיך ומסביר שמעל הכל עומד גם האינטרס האמריקאי. “הם היו אלה ששמו מלכתחילה את הרעיון הזה על השולחן. זה בלב האינטרס שלהם. ארה"ב מעדיפה שאותן מדינות שהן חלק מהקואליציה שלה באזור תעבודנה ביחד – כך היא תצטרך פחות להשקיע בנוכחות צבאית פה באזור".
“אבל הזמן לא פועל לטובתנו", מוסיף דקל. “יש לנו הזדמנות של ממש ברגע שהגענו להישגים משמעותיים, בעיקר מול לבנון ואיראן, וזה הזמן להכות על השולחן בכוח עם רעיון מדיני. אבל הממשלה הנוכחית בישראל חוששת מרעיונות כאלה, ומאמינה רק בהפעלת כוח. ממשלת ישראל, ואנחנו רואים את זה גם בכל הנוגע למו"מ להחזרת החטופים ולהכנסת הסיוע, ‘מעדיפה' ככל הנראה שכופים עליה משהו בלית ברירה בגלל לחץ אמריקאי, ולא עושה מהלך אקטיבי.
“אף שיש תמיכה אמריקאית, חשוב לנו לתת דגש בכך שמדובר ביוזמה ציבורית ישראלית, ולא פוליטית", מדגישה פולק־דוד. “שלחנו מכתב לנשיא טראמפ עם כניסתו לתפקיד, הצגנו את עקרונות התוכנית וגם את תוצאות הסקר, שמציג מעל ל־70% תמיכה בציבור הישראלי. חשוב לנו מאוד שהוא יידע את זה. זה גם איתות שאנחנו מעבירים למדינות האזור, שיבין שהציבור כאן".
אם נשים לרגע את ענייני הביטחון בצד, עוד לפני השבעה באוקטובר דיברו על משמעות ההסדר הכלכלי, והטוּב שרק שייצא מזה במידה שזה אכן יוצא לפועל.
“המרכיב הכלכלי הוא עצום, ואנחנו רוצים להנגיש גם לציבור הרחב את ההבנה והמודעות להזדמנות שנמצאת לפתחנו. צריך רק להביא בחשבון שהמדינות הללו רוצות לראות שפנינו למקום של מתינות וקדמה, וגם לייצר איזשהו אופק לבעיה הפלסטינית".
הוסיף כי "אם אנחנו רוצים שסעודיה ואיחוד האמירויות ישקיעו את מיטב המשאבים בשיקום בעזה, ובכך יביאו את ההשפעה המתונה שלהם שתחליף את ההשפעה הרדיקלית של איראן, צריך להבין שהם לא יעשו את זה סתם כך, אלא מתוך הבנה שיש אופק לדבר הזה, ושבעוד חמש שנים לא תיפתח שוב מלחמה שתשחק את ההשקעה הזו".
“המטרה היא לעבוד בשני ערוצים", מוסיף דקל. “לא רק הציבורי, אלא גם בתוך הממשלה. צריך לעשות שינוי מאוד משמעותי במדינת ישראל גם בנושא התשתיות".
אני מחזירה אותנו לסוגיית היום שאחרי בעזה. אני מניחה שרבים הבינו שאי אפשר באמת להשמיד את החמאס לתמיד. מה הפתרון?
פולק־דוד: “הדברים כרוכים זה בזה – לא רק ההזדמנות האזורית אלא גם טיפול ביום שאחרי בעזה. מובן שאין פתרונות קסם ושבכל פתרון יש סיכונים והזדמנויות, ואף אחד לא מבטיח שזה יצליח. מה אנחנו יודעים? שקודם כל צריך לחלץ את החטופים, ועל זה אין עוררין. אנחנו גם יודעים שאנחנו לא רוצים שישראל תישאר בעזה – זה משהו שהוא מעבר לעול הכלכלי, אלא גם עלול להעמיק את הבידוד הבינלאומי וישמיד לחלוטין את ההזדמנות האזורית. בכך לא נצליח להביא את השותפות האזוריות המתונות".
דקל: “צריך לכונן ממשלת מעבר טכנוקרטית, בגיבוי ערבי מתון רחב ומעורבות עמוקה של מדינות ערב כמו איחוד האמירויות והסעודים, שתשלוט הן על השיקום והכסף שיוזרם וגם על לייצר כוחות שיטור כדי לכונן שריף חדש בעיר".
פולק־דוד: “צריך לומר שבישראל חייב להישמר חופש פעולה ביטחוני, כי אף אחד לא יעשה עבורנו את העבודה השחורה של תשתיות טרור. ככה אנחנו יכולים פוטנציאלית להגיע בעוד כמה שנים למקום אחר, כשאנחנו מבינים שתהליכים של דה־רדיקליזציה הם המפתח. אנחנו צריכים לוודא שלא יהיה דור חדש של נוח'בות. צריך להיכנס לחינוך ולהילחם בהסתה - וזה משהו שאיחוד האמירויות והסעודים עשו בצורה מופתית אצלם בבית. הם הצליחו לנקות את בתי הספר והמסגדים, והם רוצים להוביל מערכים כאלה גם בעזה".
מה לגבי התוכנית המצרית?
פולק־דוד: “היא רחוקה מלהיות מושלמת, אבל העובדה שיש יוזמה ערבית שיש בה מרכיבים שחלקם מאוד לטובתנו, כמו הנושא של ממשלת מעבר טכנוקרטית ואימון כוחות שיטור במעורבוּת מצרים וירדן, אלה דברים שאנחנו צריכים לברך עליהם והם בסיס למו"מ ולשיח, ולא צריך לבוא ולבטל את זה. זה מסר מאוד בעייתי שמרחיק אותנו מיצירה של מציאות אחרת במזרח התיכון. אסור לנו לחיות באשליות שתהיה פה הגירה מרצון של שני מיליון איש. צריך לחשוב במונחים פרגמטיים ולייצר פתרונות אמיתיים".
איך מגיעים לתמימות דעים עם מנעד כל כך רחב של אנשים שבסוף נופל לחלוקת ימין/שמאל?
פולק־דוד: “זה שיח מתמשך. בסוף כתבנו תוכנית מדינית־ביטחונית ורתמנו מעל 100 דמויות בכירות לחתום על התוכנית הזאת ולהיות מזוהים איתה. היה לנו חשוב שזו תהיה קבוצה מגוונת ולא פוליטית שמייצגת אזורים שונים בחברה, ובהם גם אנשי הייטק, כלכלה ואקדמיה. זה היה הרבה יותר קל משחשבנו".
דקל: “אנחנו לא רוצים לצרף אנשים עם זהות פוליטית ברורה שיודעים בדיוק באיזה מחנה הם נמצאים. זה מגביל אותנו קצת. משתנים תנאים. ששת העקרונות שקבענו לתחילת הדרך משתנים, ואפילו סוריה השתנתה לנו. בסך הכל יש רצון רב של אנשים להצטרף, וזה סימן חיובי".
איפה אתם עומדים היום מבחינת פעילות?
פולק־דוד: “השלב הראשון של הפעילות היה לעלות על המגרש. השקנו את היוזמה בכנס מוצלח לקראת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. חשפנו שם סקר של דעת קהל שהראה תמיכה מובהקת ברעיונות שלנו בציבור, ופנינו לטראמפ עם מכתב בשם הקואליציה".
"לא ננוח עד שהתוכנית תאומץ ותקודם אקטיבית על ידי ממשלת ישראל, כי זו ההזדמנות לתרגם את ההישגים הצבאיים הפנומנליים שלנו לכדי סדר אזורי חדש במזרח התיכון" הצהיר. "זה פוגש החלטות מיידיות שהן עכשיו: איך מתייחסים לאיראן, איך נערכים ליום שאחרי בעזה ואיך עולים על המסלול המהיר להרחבת הסכמי אברהם, שעומדת בסיכון. זו הזדמנות שאנחנו צריכים לתפוס בשתי ידיים, ולתפוס אותה עכשיו".
