שירות הביטחון הכללי (השב"כ), ולא בפעם הראשונה, עמד השבוע במוקד של סערה ציבורית ומשפטית. בבית המשפט העליון התנהל דיון סוער בעתירות כנגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר בטרם סיום כהונתו. בתקשורת פורסמו הקלטות של ראש החטיבה היהודית בשב"כ, שמהן עולה כי הוא מכנה חשודים ביהודה ושומרון "שמוקים", ואמר כי עוצרים אותם "גם בלי ראיות" לכמה ימים, רק על סמך מודיעין שיש בידיהם.
השב"כ הוא ארגון חשוב ורב־עוצמה, שאנשיו מצילים חיים מדי יום ביומו. השב"כ מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה. ההיסטוריה מלמדת שלא אחת השב"כ פעל בחריגה מסמכות ואף בדרכים מסוכנות שאינן חוקיות.
כך למשל פרשת קו 300 הידועה היא פרשה סבוכה, שראשיתה בשנת 1984 בחטיפת אוטובוס קו 300 בידי מחבלים, שחוסלו על ידי השב"כ לאחר שנעצרו חיים ותועדו כך בתקשורת. במשך תקופה ארוכה, שנמשכה כשנתיים, השב"כ ניסה בדרכי מרמה והונאה לטייח את חיסול המחבלים החיים על ידי אנשיו, כולל מסירת עדויות שקר ושיבוש הליכי חקירה ובדיקה.
פרשת עיזאת נפסו בסוף שנות ה־80 חשפה פרקטיקות חמורות של עינויים ופסילת הודאות מצד השב"כ, כשנפסו – קצין בצה"ל – הורשע על סמך הודאתו בלבד בריגול חמור. לימים התברר כי ההודאה הושגה תחת עינויים. בעקבות הסערה הציבורית הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, לבדיקת שיטות החקירה של השב"כ. דוח ועדת לנדוי קבע כי השב"כ פעל לפי מדיניות של העלמת עין מעינויים, ובתוך כך הפר את החוק והכשיר עדויות שקר של אנשיו בבתי המשפט. כלומר, בשב"כ נהוגה "תרבות השקר".
ניטרליות פוליטית חובה
בעקבות פרשת קו 300 ודוח ועדת לנדוי, הוקמה בשנת 1992 היחידה לבירור תלונות נחקרים (מבת"ן) שייעודה הוא בירורם של אירועים חריגים או תלונות להתנהגות בלתי ראויה מצד גורמי השב"כ. בשנת 2000 נחקק חוק שירות הביטחון הכללי שקובע במפורש כי השב"כ "נתון למרות הממשלה", אך נקבע כי השב"כ "יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים־פוליטיים".
עולה מההיסטוריה ומהוראות החוק שהשב"כ אינו שומר סף. אין זה מתפקידו לשמור על שלטון החוק ולהתריע על הפרת החוק או על מעשים בלתי תקינים כמו מערך הייעוץ המשפטי. השב"כ הוא ארגון ביטחוני עם סמכויות דרקוניות, שתפקידו לשמור על ביטחון המדינה ומוסדותיה. עליו לסכל טרור, עליו לסכל פעולות ריגול, ועליו למנוע ניסיונות לביצוע הפיכה לא חוקית.
נוכח סמכויותיו הדרקוניות, המחוקק קבע את עקרון הממלכתיות בהפעלת השב"כ. מכאן החשיבות הרבה הנוגעת ליחסים בין ראש הממשלה לבין ראש השב"כ. זו גם הסיבה שבגינה הדיון בבג"ץ בעתירות כנגד הדחתו של ראש השב"כ הוא חשוב לשם שמירה על ממלכתיות השב"כ והניטרליות הפוליטית שבתפקודו.
הטענה כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו היא שהוא מעוניין להפוך את השב"כ לכלי פוליטי. ראש השב"כ לשעבר יורם כהן חשף בתצהיר לבג"ץ כי נתניהו ביקש ממנו לנצל את סמכויות השב"כ למטרות פוליטיות אישיות. רונן בר טען כי נתניהו מחפש "נאמנות אישית".
השילוב של ההיסטוריה המורכבת בפעילות השב"כ, לצד החששות ממניעיו של נתניהו, מחייבים הקפדה מצד כל הגורמים על תפקודו הממלכתי של השב"כ, על מנת שחלילה לא יהפוך לכלי פוליטי בידי ראש ממשלה זה או אחר. על כן, יש חשיבות רבה לתפקודם של יועמ"ש השב"כ, מבקר השב"כ, מבקר המדינה וכמובן מערך הייעוץ המשפטי לממשלה - לצד עמידה איתנה של ראש השב"כ, מי שזה לא יהיה, על עקרון הממלכתיות בפעולת השב"כ. לא שמירת סף מוטלת על השב"כ, אלא תפקוד ממלכתי ומקצועי למען מימוש ייעודו החשוב של השב"כ.
