פסח הוא חג היציאה מעבדות לחירות. מהי ההגדרה של חופש? רבים ישיבו כי חופש פירושו לעשות כל שברצונך. הממשלה המכהנת הייתה מאמצת הגדרה זו בחדווה, אלא שזו בדיוק ההגדרה של הפקרות.
ממצאי סקר של המרכז לקידום ההגינות בישראל מאמצע חודש מרץ השנה, על מדגם ארצי מייצג של למעלה מאלף איש, העלו כי 70% מהציבור סבורים כי הממשלה מעדיפה אינטרסים פוליטיים על פני טובת המדינה, ואפילו 56% מאלה שהצביעו עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות האחרונות הודיעו כי הם שוקלים לשנות את הצבעתם.
מה באמת קורה במדינה דמוקרטית, כאשר מי שהגיע לשלטון בדרך חוקית באמצעות בחירות מתחיל לפעול נגד רצון הציבור, והציבור מביע זאת בדרך מפורשת וברורה? לשיטת המשטר שלנו אין תשובה על כך. הרי לא ניתן לקיים בחירות בכל פעם שהציבור לא מרוצה מממשלתו.
מצד שני, תוצאות הבחירות אינן רישיון או היתר להרוס את המדינה, להרוס את שיטת המשטר ולפעול נגד יסודות הדמוקרטיה – להשליט את הממשלה לא רק על הכנסת, אלא גם על בתי המשפט, על שומרי הסף ועל התקשורת. זוהי למעשה הפיכה על ידי השלטון, ולכך נתניהו לא קיבל מנדט.
במציאות הנוכחית קולו של העם אינו נחשב כלל בעיני השלטון. ואין מדובר רק בקולותיהם של החטופים ובני משפחותיהם, קולם של המילואימניקים וקולם של בעלי העסקים שנפגעו. אין מדובר רק בקולם של היישובים שפונו וששיקומם מתעכב, או בקולם של המגזרים החלשים. העם כולו מדבר אל הקיר בפנייתו לממשלה.
כשקול העם הופך לקול קורא במדבר, והשלטון מתעלם ממנו ועושה כרצונו, קשה לומר שאנו חיים במדינה חופשית. במצב כזה משאל עם או בחירות חדשות הם כורח המציאות. ראש הממשלה מסרב לקיימן כי הוא מפחד מן התוצאות. גם לו יש סקרים המראים לו בדיוק את מצבו, והוא נאחז בקרנות המזבח ומסרב לפנות את מקומו.
החשש הוא כי זה גם הגורם העומד מאחרי התנהלותו והחלטותיו של נתניהו בנוגע לניהול המדינה במלחמה. נכון, מנהיג צריך להוביל לא לפי סקרים, אבל מנהיג בדמוקרטיה צריך להוביל את עמו להגשים את המטרות המיטיבות עם העם, ולא את המטרות המיטיבות עם המנהיג בלבד.
בשלטון המקומי קובע סעיף 134 לפקודת העיריות את סמכות שר הפנים למנות ועדה קרואה לרשות מקומית שהמוביל אותה אינו ממלא כראוי לדעת השר את התפקידים שהוטלו עליו. בשלטון הממלכתי, מעל ראש הממשלה ניצב העם – והעם כאמור מביע את אי־האמון הציבורי שלו בממשלה.
רק משום שאי־האמון מובע שלא באמצעות בחירות, השלטון מסרב להכיר בו. זהו מצב נפיץ ומסוכן בכל עת, ובוודאי במהלך מלחמה פעילה. מוועדת חקירה ראש הממשלה נרתע; ממשפטו הוא מבועת; משותפיו לקואליציה הוא מאוים; ומעמו הוא מתעלם. אכן מנהיג למופת.
הסכנה הברורה והמיידית היא הגעה למשבר חוקתי ישיר ולהסלמת ההתנגשויות ברחובות, שעוצמת החיכוך בהן עלולה לייצר את הגיצים שיובילו להתפוצצות. ב־7 באוקטובר גילינו (פעם נוספת) את מחיר ההתעלמות מסכנה פוטנציאלית.
משבר והזדמנות: מה ניתן לעשות כדי למנוע את ההתפוצצות?
מוקד ההתנגשות כרגע הוא כוונתה של הממשלה להמשיך להוביל את הרפורמה המשטרית, ונחישותם של ציבורים רחבים וכן של שומרי הסף למנוע זאת. בעימות חוקתי כזה ישנם שלושה מקורות סמכות.
הראשון הוא השלטון, באמצעות הממשלה שנבחרה כחוק, כשהכנסת מנוטרלת בשיטת המשטר הנוכחית כעושת דברה של הממשלה.
השני הוא שומרי הסף – היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ, העומדים על פי חוק על משמר שלטון החוק.
השלישי הוא רצון העם – שהוא הבסיס לקיום וללגיטימיות של השלטון.
אולי כדאי לבחון גישה שעשויה להתקבל על ידי נציגי שלושת מקורות הסמכות. על פי גישה זו מדינת ישראל תקיים משאל עם בשאלת כינוסה של אסיפה מכוננת לצורך גיבוש חוקה. בחוקה ייקבעו גם סדרי השלטון בישראל והיחסים בין הרשויות.
אסיפה מכוננת כזו הייתה כזכור גם מצוותה של מגילת העצמאות, מצווה שטרם קוימה עד עצם היום הזה. שיקולים פוליטיים שונים גרמו להתחמקות מתמשכת מקיום חובה זו, ואנחנו משלמים היום את מחיר ההתחמקות. האסיפה המכוננת תורכב מנציגי הציבור הרחב ולא רק מפוליטיקאים, היא תתנהל באופן הוגן מתוך כבוד, יושר והתחשבות הדדיים, ויחתרו להגיע בה להסכמות רחבות כיאה להסדרים מכוננים לשנים רבות קדימה.
משאל העם לא יעסוק בשאלת החלפת הממשלה, אלא רק בשאלת כינוסה של האסיפה המכוננת, כך שהשלטון לא אמור להרגיש מאוים ממנו. הקואליציה והאופוזיציה יחתמו על הסכם לקיום משאל עם ולהקמת ועדה לניסוח השאלה שתעמוד במרכזו.
הסינים מרכיבים את המילה משבר מצירוף המילים סכנה והזדמנות. אולי במשבר החוקתי שבו אנו נמצאים טמונה ההזדמנות שרבים מייחלים לה, להשיב את האחדות והסולידריות למדינה הזקוקה להן נואשות בשעה קשה זו.
בפתחו של חג החירות ניתן גם להוסיף שבפתרון משאל העם והאסיפה המכוננת טמונה גם ההזדמנות של העם לתת ביטוי לחירותו ולזכותו לעצב את סדרי השלטון בארצו.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
