מאז תחילת הקדנציה רבים וטובים חוזים משבר חוקתי. אוטוטו יבוא עלינו. אוטוטו יתפרץ. הנה הוא אורב לנו מאחורי הפינה. זאב, זאב. אז זהו שלא. לא שהמשבר החוקתי בושש לבוא – הוא כבר כאן.
מי שנגזר עליהם לחיות בתקופת מלחמה או בעיצומו של משבר לא יודעים לקבוע כעת חיה את תאריך הפתיחה. אם לגבי מלחמת העולם הראשונה התמונה התבררה חיש מהר, ולא היה חולק על כך שפרצה עם ההתנקשות של הסטודנט הסרבי גברילו פרינציפ ביורש העצר של האימפריה האוסטרו־הונגרית באוגוסט 1914, הרי מלחמת העולם השנייה התחילה בזחילה. עד היום יש מי שמערער על תאריך תחילתה (כפי שמוסכם על מרבית ההיסטוריונים, 1 בספטמבר 1939).
זה עתה אנחנו נמצאים ככל הנראה בשלביה הראשונים של מלחמת עולם שלישית. טרם נקבע סופית מי נגד מי, ואם המתקפה הרוסית על אוקראינה בפברואר 2022 תירשם בספרי ההיסטוריה בתור יריית הפתיחה.
מה ייכתב בנוגע לתחילת המשבר החוקתי בעוד חצי יובל בספרי ההיסטוריה ובספרי לימוד באזרחות, בהנחה אופטימית כי בעתיד הלא רחוק ההוא ימשיכו ללמד אזרחות בבתי ספר בישראל? האם הוא החל כששר המשפטים סירב במפגיע להכיר בנשיא בית המשפט העליון? (״אני לא עובד מולו״). או אולי כשהכנסת ביטלה את עילת הסבירות, ובג״ץ ביטל את הביטול? ואולי כשהכנסת שינתה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים? ואולי, עם עצם הכרזתם של יריב לוין ושמחה רוטמן ב־4 בינואר 2023 על תחילת מסע הצלב נגד מערכת המשפט? ימים יגידו. המשבר החוקתי לא ״צפוי לנו בעתיד״ ולא פרץ השבוע כשטלי גוטליב התפרצה של שופטי בית המשפט העליון. המשבר כבר כאן, אנחנו בעיצומו.
גיוס מילואים בליכוד
ביום רביעי, יממה לאחר הופעתה של גוטליב בדיון בבג״ץ (ולא בתור עו״ד), דובר הליכוד גיא לוי הוציא הודעה. בישראל של פעם דובר מפלגת השלטון היה נוזף בחברת הסיעה שעשתה בושות באולם בבית המשפט העליון. היום דובר הליכוד נוזף בחברי הסיעה שנמנעו מלעשות בושות באולם המשפט ונמנעו אפילו מלתקוף את בית המשפט. ״לא ייאמן" – כך גיא לוי – "שיש חלק מחברי הכנסת ושרים שעוד לא התייחסו לפסק הדין ההזוי מאתמול״.
מה הוא בעצם אומר? תתביישו לכם, חברים. הנה אלמוג כהן מתפרץ וצורח באולם על השופטים שהם חונטה ואסור להם בכלל לדון בעתירה הזאת. חבל שהוציאו אותו מהאולם, אחרת בהמשך היה משחזר את הופעותיו מעל במת הכנסת, פועה כמו כבש ומעיר לשופטת דפנה ברק־ארז שיש לה ״קול של עושה ספונג׳ה״. אם באולם המליאה מותר, אז למה באולם בית המשפט אסור? אגב, האיש מונה לא מכבר לשר בממשלה. לא צחוק.
או למשל עמיחי אליהו, שהתראיין בו ביום ברשת ב׳. האיש הסביר בלי תירוצים ובלי התפלספויות כי כל השופטים בבית המשפט העליון (הוא לא נשאל לגבי המחוזי והשלום) לא ראויים לאמון ויש להחליפם. כן, גם השופט נעם סולברג, שמרן, דתי, תושב אלון שבות, שיושב בהרכב שדן בעתירות נגד פיטורי ראש השב״כ. באותה נשימה הסביר השר אליהו שצריך להכניס לבית המשפט העליון שופטים נכונים. ככל הנראה, שופטים מגוש עציון ומבנימין, חובשי כיפות סרוגות, לא עונים על הקריטריונים. רק חרד״ל הארדקור מאלון מורה או מישיבת הר המור, רצוי לאחר שיקבלו כתב הסכמה מאת אבי השר, הרב שמואל אליהו.
אז למה השרים של איתמר בן גביר בחזית, ובליכוד רק טלי גוטליב נשכבת על הגדר? הודעתו של דובר הליכוד היא בעצם גיוס מילואים. במלחמה שמנהלת הממשלה נגד בית המשפט העליון כבר לא ניתן להסתפק בצבא סדיר של ביביסטים מיליטנטיים, בקרעי-גוטליב-גולן-דיסטל־אטבריאן-מילביצקי. גם ותיקי הליכוד נדרשים להתייצב ולהסתער על האויב. אם חשבו בליבם להחריש, להרכין ראש ולהמתין בשקט עד יעבור זעם, עד שלאחר עידן נתניהו המפלגה תחזור לימיה כקדם, הם התבדו.
מנסים לשמור מרחק
עצם הקביעה כי לבג״ץ אין סמכות לדון בעתירות נגד הממשלה היא משבר חוקתי. תפקידו לדון בעתירות נגד השלטון, אם מדובר בממשלה בכללותה ואם במשרד ממשלתי זה או אחר. כל סטודנט למשפטים מתוודע לעובדה הפשוטה והברורה הזו בקורס של משפט מנהלי בשנה א׳. אין צורך בהכרזת מלחמה רשמית, בהודעת הממשלה כי לא תכבד את פסיקת הבג״ץ, לא משנה באיזה עניין. מלחמת החורמה בין הממשלה הנוכחית למערכת המשפט מתנהלת גם בלי שיוכרז מצב חירום.
כמו שבג״ץ במהותו נועד להכריע בין השלטון לאזרח, כך גם משרת ראש השב״כ במהותה אינה משרת אמון. לו הייתה משרת אמון, מיד לאחר כינונה של ממשלה חדשה, משהתחלף השלטון, ראש הממשלה היה מחליף את ראש השב״כ, כי לראש ממשלה סביר אין ולא יכול להיות אמון אישי בראשי מערכת הביטחון שמינה יריבו הפוליטי. דרישתו של נתניהו למנות ראש שירות ביטחון שנאמן למלך ולא לממלכה היא דרישה לשינוי המשטר. התעקשותו על היעדר סמכות של בית המשפט להתערב בניסיון לשנות את שיטת המשטר היא משבר חוקתי. הזאב כבר כאן. בליכוד פועלים לשסות את הזאב בבג״ץ. בבג"ץ מנסים ללא הצלחה מרובה לשמור מרחק.
נ.ב. רציתי להקדיש את הטור בערב פסח לחטופים, אשר להם ולמשפחותיהם אין חג. בדקתי בארכיון וגיליתי שלפני שנה הקדשתי את הטור בערב החג לשרי הציונות הדתית וה״עוצמה היהודית״ שמנעו את העסקה: ״הבנים הרשעים השתלטו על שולחן הסדר של ישראל״. חלפה שנה. בצלאל סמוטריץ' ובן גביר עדיין בממשלה ועדיין מונעים את העסקה. פסח עצוב.
