השטן מסתתר בפרטים הקטנים: בסעיף 10 במכתבו, מתאר ראש השב״כ רונן בר איך הפציר בו נתניהו ״באופן חוזר ונשנה לתת חוות דעת ביטחונית אשר תקבע למעשה כי הנסיבות הבטחוניות אינן מאפשרות את קיומה של עדותו הרציפה במשפטו הפלילי״.
בר מעיד כי קיים תהליך ביטחוני סדור עם כל הנוגעים בדבר והגיע למסקנה הפוכה. היא גם אושרה על ידי בית המשפט. ראש הממשלה יכול להעיד במשפטו, בכפוף להתאמות ביטחוניות שנעשו. והינה הפאנץ׳: בסופו של הסעיף הזה מסתתרת פסקה קטנה ותמימה, לכאורה: ״בהתאם להחלטות בית המשפט הדן בעניין, גם היום נדרש ראש השירות לתקף את הערכת המצב והמלצתו בעניין עדות ראש הממשלה מדי חודש״.
כלומר, מדי חודש מגיע אישור מראש השב״כ להרכב השופטים במשפט נתניהו, שלפיו נתניהו יכול להמשיך להעיד. כפי שאנו יודעים, למרות העיכובים החוזרים ונשנים, למרות ההיעדרויות התכופות מימי עדות והתירוצים היצירתיים שמאפשרים לנתניהו להבריז מדי פעם ל״אירוע ביטחוני״ או לבודפשט, וממנה לוושינגטון, בסוף השלב הראשון בעדותו יסתיים ויתחיל שלב החקירה הנגדית. זה אמור להיות שלב הרה אסון עבור נתניהו. שקריו, התחמקויותיו, שכחותיו וכל שאר מעלליו אמורים להיחשף מעל הדוכן לעיני כל. הוא מוכן לעשות הכל, כולל כמעט הכל, כדי להימנע מזה.
זה מסביר את התבהלה, הדחיפות, המהירות והנחישות שבהן הוא מנסה להיפטר מרונן בר כאן, עכשיו ובכל הכוח. הוא יבחר ראש שב״כ, יבטיח לו גיבוי וחופש פעולה, ותהיה לו רק בקשה קטנה אחת: חוות דעת שקובעת שהאילוצים הביטחוניים לא מאפשרים לקיים את עדות ראש הממשלה בעת הזו. מתי כן? בעת כלשהי בעתיד.
נתניהו השקיע אנרגיה רבה במסלול ההימלטות הזה. אפשר לשאול את מזכיריו הצבאיים, אבל המפתח נמצא בידיים של השב״כ. כלומר ראש השב״כ. מאז 7 באוקטובר גיבה נתניהו ושיבח את רונן בר ואת השב״כ פעמים רבות. היו לו סיבות מצוינות. אחרי המחדל הנורא של השבת ההיא, השב״כ התעשת והפגין ביצועים מופלאים במהלך המלחמה, בכל החזיתות. אלא שלפתע, האמון אבד. השבחים הפכו להכפשות. רונן בר הוכרז כפרסונה נון גראטה, שיש להעלים מהנוף במהירות האפשרית.
הסיפור הזה גדול בהרבה מרונן בר, גדול אפילו מהשב״כ. זה סיפור על הדמוקרטיה שלנו. כפי שפרסמתי בשישי שעבר, נתניהו כבר ניסה פעמיים להכריח ראשי שב״כ מכהנים לחסל עבורו יריבים פוליטיים. נפתלי בנט ב־2014 ובני גנץ ב־2021. בלי בושה ובכל הכוח. למרבה המזל, שני ראשי השב״כ הרלוונטיים, יורם כהן ונדב ארגמן, סירבו לשתף עם זה פעולה ושמרו על ממלכתיות וריחוק מפוליטיקה. אבל נתניהו לא מתייאש. הוא לעולם לא מתייאש. הוא ימשיך לנסות, עד שיצליח. בנקודה הזו אנחנו נמצאים עכשיו. הוא על סף הצלחה. נשאר רק בג״ץ להגן עלינו.
בינתיים, נמשכת חקירת קטרגייט בכל הכוח. מעצרו של יונתן אוריך הוארך עד יום שני, פלדשטיין שוחרר למעצר בית. ההערכה היא כי בחדרי חדרים מתקיים מרוץ דו־ראשי לתפקיד עד מדינה. פלדשטיין הגיע למסקנה, כנראה נכונה, שנכון לו לשתף פעולה באופן מלא. אני לא יודע אם סוכם מולו משהו. אוריך, לעומת זאת, הוא תיבת הפנדורה בכבודה ובעצמה. אם ייפתח, האדמה תרעד והרוחות (והשדים) ינשבו. מצבו בחקירה לא טוב. זה ניכר. אבל הדרך עוד ארוכה ונטל ההוכחה לא פשוט.
רמי איגרא, לשעבר בכיר במוסד, אדם שעשה קריירה בגיוס ובהפעלת סוכנים, אמר אתמול ב״פגוש את העיתונות״ שהתהליך שבו נשכרו מקורבי נתניהו על ידי ממשלת קטאר הוא ״תהליך גיוס סוכנים קלאסי״. איגרא מוסיף שהחוקרים צריכים לברר ״מי הגוף בקטאר שעומד מאחורי התשלום, מה היו ההנחיות שהמופעלים קיבלו, מי הדמות שנתנה את ההנחיות ואיך הן הגיעו למופעל. זה תהליך יומינטי״, אמר איגרא, ״זה מריח חזק מריגול״.
לדבריו, כשמגייסים סוכן, השלב הראשון הוא השלב הלגיטימי לכאורה, עבודה רגילה, תשלום רגיל, ואז מהדקים את הקשר, את המחויבות, עד שמתחילים לדרוש מידע אמיתי. איגרא אומר שאם אתה מחובר בתוך לשכת ראש הממשלה, גם מצב רוח או אווירה שאתה מקבל מבפנים, הם נכסים מודיעיניים. ״לא סתם נכסים מודיעיניים״, אמר לי איגרא אחר כך, ״זה מודיעין איכותי מאוד״.
