יש משפט שכל לוחם בחטיבות החי״ר של צה״ל מכיר בעל פה: ״מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח״. המבצע בעזה הוא הקדימון למבצע הגדול שישראל נערכת אליו. נכון לעכשיו הפעילות של אוגדות 143, 36 ו252 נועדה להגביר את הלחץ על תושבי עזה שיגבירו את הלחץ על החמאס שיסכים לקבל את ההצעה האמריקאית. שחרור 11 חטופים חיים ועוד 16 חללים.
הפעילות מלווה בהרבה אש מהאוויר, מחיל הים, מהכוחות המתמרנים. צה״ל עובד בצורה אגרסיבית מתוך הבנה כי באזורים בהם הוא פועל אין חטופים חיים או מתים. העוצמה הכבדה נועדה גם להבהיר לחמאס מה יתרחש כאשר צה״ל יעבור לשלב העצים הרבה הרבה יותר.
שאלת התקיפה באיראן נמצאת מעבר לדלת. זה העניין הקיומי שמאיים על מדינת ישראל. חלון הזמנים לתקיפת איראן הוא מוגבל. לא ברור עם האמריקאים יעשו את העבודה. זאת העדיפות העליונה של ישראל. אבל במידה וארה״ב לא תעשה ותשאיר את הזירה לצה״ל. ישראל תהיה זקוקה לגב אמריקאי. לא רק בחימושים ואמצעים אלא בהבהרה מפורשת של הממשלה כי הוא נותן את הגיבוי לישראל בנושאות מטוסים, טייסות בשדות התעופה במזרח התיכון ובמפרץ הערבי.
תקיפה באיראן עשויה להביא למהלך צבאי שנמשך שבועות ארוכים עד כמה חודשים. זה דורש מישראל לסגור את עניין החטופים. ישראל לא תוכל מוסרית, ציבורית וגם צבאית במידה מסוימת ללכת למהלך באיראן כאשר בעזה הדברים על השולחן פתוחים.
בימים הקרובים נראה את הלחץ הולך וגובר על החמאס בעזה: יותר הפצצות של חיל האוויר, תקיפות מסיביות של חיל הים על כל קוו החוף בעזה, ופעילות קרקעית עם הרבה אש באזורים שונים ברצועה. עכשיו האמירה הצבאית ״מה שלא הולך בכח הולך ביותר כוח״ עומדת במבחן המציאות של עזה.
