בניגוד לעמדתה (הבלתי סבירה בעליל) של היועמ"שית, התיר בג"ץ לראש הממשלה בנימין נתניהו לראיין מועמדים להחלפת ראש השב"כ. בעוד שבועות אחדים רונן בר יתחלף או יוחלף. לא חשוב.

תארו לכם שבעוד חצי שנה או שנה וחצי יתקיימו בחירות, יתחולל מהפך מפתיע - ותוקם ממשלת שמאל־מרכז. אבל ראש השב"כ יהיה עדיין מי שנתניהו בחר, שמאמין כי הקמת מדינה פלסטינית מסכנת את עצם קיומה של מדינת ישראל, ושמעצר מנהלי של מאות "נערי גבעות" מהווה פגיעה אנושה בדמוקרטיה. והוא מחליט לאסוף חומר על ראש הממשלה החדש ושר הביטחון החדש, והשר החדש לביטחון הפנים - כדי למנוע מהם להציף באנשי שמאל את המשטרה, את צמרת צה"ל ואת הפרקליטות. גם אז הייתם מגדירים את ראש השב"כ "שומר סף" ויוצאים להדליק מדורות באיילון כדי שהחתרן המורד הזה לא יפוטר?

גם מי שמתעב את נתניהו, ושבעתיים את איתמר בן גביר – אסור שישלים עם המשך כהונתו של ראש שב"כ החותר תחת ממשלה נבחרת.

# # #

כמעט תמיד, כשהשיחה או הדיון הציבורי נוגעים בשב"כ - אני נזכר בילדותי. בראשית שנות המדינה הוגדר אבא שלי כיעד למעקב שירותי הביטחון. כיוון שהיה אחד מראשי לח"י, חשש ראש השב"כ הראשון איסר הראל שאבא שלי מקיים מחתרות גם במדינת ישראל. מכשירי ציתות הושתלו בביתנו. כל הדואר הנכנס והיוצא נפתח ונקרא. כל מאמר שפרסם סומן ונאגר בתיקיות קרטון תופחות בסיווג "סודי ביותר". כשאבי הקים את "מועדון קוראי סלם" (כשם הירחון שערך), נשלחו סוכנים לפגישות, רשמו מה נאמר ומי השתתף, ולא ידעו כי מקצת מאלו שזוהו – היו סוכנים כמוהם.

תאמרו – טוב, אולי הוא באמת עסק בחתרנות? אבל באותן שנים הורה בן־גוריון להראל לעקוב גם אחרי אנשי מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת. ואכן, שניים מאנשיו נתפסו מטמינים מכשירי ציתות במשרדו של מנהיג מפ"ם, ח"כ מאיר יערי. מעקבים דומים התקיימו אחרי ראשי חרות, הציונים הכלליים ומק"י הקומוניסטית, כלומר כמעט נגד כל מי שלא היה מפא"י של בן־גוריון.

אפשר לפטור את הסיפורים הללו במשיכת כתפיים של "חבלי הילדות" של המדינה – אבל גם ב־1969, כשהקים אבי ע"ה מפלגה בשם "הרשימה למען ארץ ישראל", ובה גם אנשי שמאל מ"התנועה למען ארץ ישראל השלמה", עקב השב"כ אחריה. ולא סתם "מעקב": סוכנת השב"כ מיכל גלוסמן שובצה במקום ה־7 ברשימה. אבי נפטר ב־1996, אבל אינני בטוח אם מותו סיים את המעקב אחריו. כשפניתי לבקש את ה"תיק" שלו משנות ה־50 בארכיון המדינה, התנגד השב"כ מטעמים של "ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה". זה עדיין סודי.

ולכן - לא "חבלי ילדות". וכשפרסם עמית סגל השבוע את סיכום הדיון בשב"כ שבו מורה רונן בר לאנשיו לקיים מעקב אחרי "הכהניסטים" שהסתננו למשטרה –הופתע רק מי שלא רצה לדעת כי השב"כ מנהל מדיניות של ריגול פוליטי מוכוון היטב. וכיוון שכבר איננו חיים בימי בן־גוריון, וראש השב"כ אינו מזדהה עם תפיסת עולמו של ראש הממשלה - הוא יקבע בעצמו, על פי תפיסת עולמו, למי אסור להיות במשטרה, ומנגד - למי מותר להיות בצבא או אצלו בשב"כ. זאת, גם אם הוא קורא לשיתוק המדינה, לפגיעה במשק, לסרבנות ולפגיעה בצה"ל בזמן מלחמה.

המסמך שפורסם חשוב מאוד, כי הוא מוכיח שראש השב"כ חותר תחת הממשלה ומפעיל ריגול פוליטי. הרי כך כתוב בו: "סימנו את התפשטות הכהניזם למוסדות אכיפת החוק כתופעה מסוכנת, שמניעתה היא חלק מייעוד השב"כ. נוכח המעורבות של דרגים פוליטיים – יש לעשות זאת בשום שכל ובמשנה זהירות. יש להמשיך לאסוף ראיות למעורבות הדרג המדיני בעשיית הדרג הביטחוני, בכיוון הפעלת הכוח ולבוא עם ממצאים".

ואולי הורה רונן בר לאסוף גם ראיות נגד מנהיגי המחאה שקראו לסרבנות? נגד מי ש"בישל" את עלילת האונס בשדה תימן? ונגד הבוגדים שאוספים תמונות חיילי צה"ל בעזה ומעבירים להאג? נראה לכם?

חקירות כאלו אינן רק מוטות פוליטית. הן גם בלתי חוקיות. לכן הנחה בר את אנשיו לפעול "בשום שכל ובמשנה זהירות".

איסר הראל (צילום: משה מילנר לעמ)
איסר הראל (צילום: משה מילנר לעמ)

# # #

לכאורה חושש בר כי "הכהניזם" משתלט על המשטרה, שהרי ידוע כי איתמר בן גביר הוא מתלמידי הרב מאיר כהנא. אומנם הוא היה רק בן 14 כשכהנא נרצח, אבל ראש השב"כ חושד שמפלגת עוצמה יהודית, שבראשה עומד בן גביר, אינה אלא תנועת כך של כהנא בתחפושת פרלמנטרית לגיטימית. בית המשפט העליון היה מודע לביוגרפיה של בן גביר כשאישר את התמודדותו לכנסת.

בר עוד היה עשוי לבלוע הכשרה של בדוקאי לשעבר, אבל מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי היה יותר מדי עבורו ועבור המשטר הישן. ולכן קם השב"כ, בלי ספק בגיבוי המערכת המשפטית, ופעל בניגוד למה שהכתיב ראש השב"כ השני עמוס מנור - שלא לעסוק עוד בריגול פוליטי - והחליט "להמשיך לאסוף ראיות למעורבות הדרג המדיני בעשיית הדרג הביטחוני, בכיוון הפעלת הכוח".

"הדרג המדיני", כלומר ראש הממשלה ושרי הקבינט, מעורבים יום־יום בהנחיית גופי הביטחון "בכיוון הפעלת הכוח". אם הנחיה של ראש הממשלה להפעיל כוח בשכם או בעזה לא תהיה מקובלת על רונן בר, הוא יוכל, ברוח המסמך שנחשף, להגדיר את פעילותו של ראש הממשלה כ"לאומנית" - ולהתחיל "לאסוף עליו ראיות". אני יודע שחלק מהקוראים מייחלים לכך. הם אלו שבשם שנאת נתניהו מוותרים על הדמוקרטיה.

# # #

רונן בר חושש מחדירת "כהניזם" למשטרה, ממינוי או קידום אנשים שתפיסת עולמם דומה לזו של בן גביר. הוא חושש למשל משינוי הסטטוס קוו בהר הבית. הוא בטוח שזה "יצית את השטח". הרי כך מדקלמים בשב"כ כבר 55 שנים. האינתיפאדה השנייה פרצה לכאורה אחרי ביקור אריאל שרון בהר. השב"כ ידע גם אז שערפאת ארגן את גל הטרור הרבה לפני כן. אבל כשבן גביר נמנע מלעלות להר בחג הסוכות – טבח שמחת תורה לא התמהמה. לו היה עולה – עלילת הדם המאשימה אותו בטבח הייתה יוצאת מלשכת ראש השב"כ ומתפשטת עד לירכתי השמאל האנטי־ציוני.

כהניזם הוא תפיסת עולם. גם "הכלת חמאס" היא תפיסת עולם. ואני יודע מי מהשתיים הביאה לרצח יותר יהודים. זו השוואה לא הוגנת, כי "הכהניזם" היה תפיסת העולם של תנועת כך, זו שהוכרזה כ"ארגון טרור" ב־1994 (אחרי הרצח ההמוני במערת המכפלה שביצע חבר כך, ברוך גולדשטיין). אומנם תפיסת עולם כשלעצמה אינה בלתי חוקית אם אינה גוררת מעשים בלתי חוקיים, אבל רונן בר מבקש לעקוב אחר נבחרי ציבור בגלל תפיסת עולמם. כי הם "כהניסטים", ואסור שיהיו במשטרה. לקומוניסטים מותר, למאמינים בסיינטולוגיה או למתנגדי חיסונים מותר, ורונן בר לא יורה לעקוב אחר מנסור עבאס ולאסוף עליו ראיות, רק כי הוא איש התנועה האסלאמית, תנועת הבת של האחים המוסלמים, המוכרת כארגון טרור במדינות ערביות רבות.

# # #

בליל המהפך ב־1977, כשהיה ברור כי מנחם בגין יהיה ראש הממשלה הבא, הורה ראש השב"כ דאז אברהם אחיטוב לשרוף מיד אלפי מסמכים שהעידו כי השב"כ המשיך לעסוק בריגול פוליטי. בעידן המחשבים זה קשה יותר, אבל יש לשער כי לפני שרונן בר יפנה את כיסאו - צריך יהיה להיפטר מהרבה חומר.

tguvot@maariv.co.il