רגל חג הפורים השני העצוב ביותר שידענו, אני מאחלת לכולנו שגורלנו יתהפך לטובה כפי שמבטיחה מגילת אסתר. עד שזה יקרה, הנה גרסה אלטרנטיבית למגילה: מגילת אסתר - ברית המלכות בגרסת הנשים ושתי ואסתר, על התקופה שבה ממלכות נבנו וקרסו בשל יוהרה ותככים.
המשתה נמשך ימים רבים. בין שכיות החמדה המוזהבות ועמודי השן, והשטיחים הצבעוניים שנארגו בעמל רב על ידי נשים ונערות מותשות. השרים והיועצים התאספו סביב המלך. היין ניגר כמים, מגדנות הובאו מכל קצוות הממלכה, כולל תמרים מיריחו. מחוץ לארמון ההמונים כרעו תחת נטל המיסים. ובין שיהוק לשיהוק המלך ציווה: “הביאו אליי את סוסתי החדשה ואת ושתי".
ושתי ישבה באותה עת בחדרה וקראה את הספר “מלכות אינן מתקפלות". היא הרימה את מבטה אל השליחים ואמרה בחיוך נחוש: “תמסרו למלך שאם הוא רוצה לראות אותי, שיבוא בעצמו. הוא מכיר את הכתובת". לעצמה סיננה: “גם כן מלך. חתיכת בטטה", לגמה מהקפה וחזרה לקריאה.
יועצי המלך נדהמו והבינו שנפל דבר. מכל הנשים מהודו ועד כוש דווקא בארמון התגלתה אחת שתמרה את פי המלך? הרי אם תמרוד, ילמדו נשות הממלכה ממנה. ומה אז? זמן קצר לאחר מכן גורשה מן הארמון.
צו חדש יצא בממלכה: נערות מכל רחבי הממלכה יובאו אל המלך. יפהפיות הובלו בעל כורחן עם עיניים מושפלות, בזמן שיועציו שזפו בהן עיניים חמדניות.
גם אסתר הגיעה לארמון. היא התייחסה בביטול לרכילות שהופצה עליה ועל מרדכי. זה אפילו הצחיק אותה: בכל מקום שיש גבר ואישה, אנשים קטנים מיד מוכרחים להדביק להם רומן. סיפור ישן ומוכר. בזמן שהיא התבוננה מהצד וערכה מיפוי של מאזן הכוחות, הדמויות ומהלכיהן, המלך ראה בה רק מתיקות וצייתנות. אסתר נבחרה.
המן מטפס במהירות בסולם הדרגות. הוא האיש החזק בארמון. הוא אינו מסתפק רק בכוח, הוא מבקש שליטה מוחלטת. כשהוא צועד ברחובות שושן, כולם משתחווים בפניו, פרט לאיש אחד. מרדכי. נודניק יחיד שהוא איום על המערכת כולה. כתם. אם אחד מסרב, יקום אחר. ואז עוד אחד ועוד אחד.
הוא מחליט ללמד את הממלכה שיעור: עונש קולקטיבי לעם שלם.
“יש עם אחד מפוזר ומפורד. הם שונים מאיתנו. הם אינם משלנו, הם איום מבפנים. חוץ מזה, הם מאוד מסוכסכים ביניהם", המן אומר למלך.
“כאשר מופיע איום, יש להשמידו". משתכנע המלך. המן מחייך. זרש רעייתו לימדה אותו שהמציאות אינה הבעיה, אלא כיצד הוא מוכר אותה להמונים. והוא הרי אשף הפרזנטציה ובעל יכולת יוצאת דופן לגרום לאנשים להאמין לכל דבר. הכי קל לשלוט על עם מבוהל. “נעביר רפורמות דרמטיות, נמצא אויב פנימי, נפיץ נרטיב אפוקליפטי!".
בלילה, יו"ר הארמון בגתן שוכב במיטתו לצד בן זוגו, תרש, השקוע בשינה עמוקה. הוא חולם שהוא על גג גבוה. סביבו המוני שרים, חלקם מחייכים אליו חיוך מוזר, חלקם מסתודדים ביניהם. אחד השרים מתקרב אליו, טופח על כתפו, ובתנועה אגבית מסמן לאחרים. עכשיו הוא מבין. בחלומו, הם הולכים להשליך אותו מהגג. אם אין זכויות - גם לו אין. אם השלטון הנאור נרמס תחת חוקים חדשים, גם הוא יירמס. איך לא חשב על כך. בבניין שמולו, מן המרפסת, הוא רואה את בן זוגו, תרש, שולח אליו תנועה מגונה.
הוא מתעורר בבעתה שטוף זיעה. תרש עדיין נוחר. הילדים הרכים בחדר הסמוך, נשימתם רגועה. הם לא יודעים שאבא שלהם נתן יד למערכת חוקים שעלולה לסגור גם עליהם. בעיר המנהרות שצמחה מתחת לאפם של היועצים והשרים, עמלק מביט בחטופים וצוחק צחוק גדול. בארמון כולם ממילא עסוקים במפגש עם צייר הפורטרטים המלכותי.
אסתר מביטה מחלונה, מבינה שאם היא לא תפעל, יהיה מאוחר מדי. המן מבקש להרעיל את כל מה שהחזיק את הממלכה יחד. פילוג. פחד. חשד. זו הדרך הבטוחה לשליטה מוחלטת. אסתר שולחת שני מסרים. אחד למרדכי ואחד נוסף לוושתי. “אין לנו זמן לגינונים. זה הרגע. אנחנו מוכרחות לפעול". בתיאום עם ושתי, אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה. בכניסה יש שלט: “אסון בסלון".
המן מגיע, בטוח בעצמו. אינו צופה את הבאות. אסתר עומדת במרכז האולם. היא מביטה במלך ואומרת: “יש אויב בממלכתך. הוא זורע פירוד, מדיח, מבקש לשלוט באמצעות הפחד. הוא עושה ממך קרקס, ובינינו - גם אתה לא כזה שלאגר. אגב, די עם השתייה. שנתך נודדת כי הכבד שלך גמור".
הדלתות נפתחות ונשות הממלכה נכנסות פנימה, בהן גם ושתי, במלוא הדרה. המן מנסה לכרוע בפני המלך, מנסה להציל את עורו, אך זו אינה שעת רחמים. כבר היה מי שאמר לו: “אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו, לא תוכל לו". אסתר מתקרבת לאחשוורוש. מעבר לכרס הוא נראה לה קטן. “הממלכה חולה אנושה", היא אומרת לו.
המלך, לראשונה זה שנים, כבר מתחיל להבין, אבל כבר מאוחר מדי. הוא מובל אל מחוץ לארמון. “חכו!", הוא אומר, “יש לי דברים לאסוף מהארמון השני, והשלישי, והרביעי, והחמישי, טוב, מילא, יש עוד גם בממלכות אחרות".
וכך נכתב בספר דברי הימים: “בימים ההם, כמעט התפרקה הממלכה מבפנים. שנאה שטפה את הרחובות. קמו נשים חכמות והראו שיש דרך אחרת. בזכותן ניצל העולם".
