בצאת השבת האחרונה יצאה גם חמתו של הזמר איתי לוי. יצאה ורגזה. ניגש הוא לאינסטגרם, קבל עם ו־574 אלף עוקבים, וכתב ש"וואלה האמת חייב לומר לכם משהו!!!!". ומהו אותו המשהו? "נשבר לי באמת נשבר לי", הוא היגג, "שאתם כותבים על זאב רווח 'אחד מגדולי...', 'אחד השחקנים...', 'אחד מ...'. למה מי אתם?".
מעט קונטקסט. כמה שעות לפני כן נודע דבר מותו של זאב רווח. "לא מגיע לו יום לזכרו? כי הוא רווח? כי הוא זאב? כי הוא לא 'מורם מעם'?", הוא המשיך. "כי הוא לא נחשב כמו אריק או ציץ' ובטח לא שחה בביץ'? כוחה של ההבדלה. של הבושה בושה בושה !!!!!!!!!!! תתעוררו על החיים שלכם!!!!!!!!!!!!!! רחובות כיכרות וערים צריכים להיקרא על שמו... תגידו את זה בקול חבריי המזרחים שמחזיקים מעצמם גברים ופנתרים, שצועקים רק שכואב להם תצעקו גם שאתם שמחים לא רק בבכי!!! יש לנו גיבור תרבות בוקר טוב ו־welcome אמיתי זאב רווח. גיבור תרבות משמח אדם ולב מצפן ותחנת דלק של כולנו. לא האיש הכי יפה הבלורית והתואר אבל בהחלט יפה הטוהר... הציטוטים שלו עוד ירצפו רחובות שלמים וייקח לנו שנים רבות לזכור את פועלו! יש לנו גיבור תרימו את הידיים.
"חייב לומר לא הכרתי את האיש ומעולם לא פגשתי אותו אבל בהחלט שבכיתי.
"כאב לי בימים העצובים של חיי בשכונה שבה גדלתי שכולם ראו רק ערוץ אחד וחיכינו ליום העצמאות לראות את סרטי הבורקס כך קראו לזה מאכל נחות לכאורה אבל הכי טעים שיש! צחקנו עד דמעות בצמצום אבל ברווחה ענקית בלב.
"זאת פירושה של תקומה תקומה אמיתית ותקווה שמסמלת את מה שיש לנו שאין לאחרים!!
"אנחנו לא יותר טובים מאף אחד אבל אנחנו רוצים את הכי טוב לעצמנו יותר מכל אחד! זה סוד ההצלחה לעשות הכל 100 על 100.
"זאב רווח גיבור תרבות, סמל, תקומה, אור של כולנו בעצב, בשמחה ובגבורה... יהיה זכרך ברוך לעד!".
את הטקסט הזה איש לא ילחין. לא בהכרח כי הוא בלתי ניתן להלחנה, בימינו גם את אבן גבירול וטשרניחובסקי מצליחים להלחין (והטקסטים שלהם לא פחות בעייתיים להלחנה). את הטקסט הזה איש לא ילחין, כי אף אחד לא ינציח את הבורות וגיבוב השטויות שבטקסט הזה.
ובכן, איתי היקר, אשמח לשאול אותך: על מה לעזאזל אתה מדבר? בוא אסביר לך כמה דברים, כי אתה אינך בקיא בחומר, ונראה לי שהושבת המון זעם והטחת טענות קשות על מקרה שאתה לא בקיא בו.
תחום ההנצחה קרוב לליבי, במיוחד תחום ההנצחה של אומנים גדולים, במיוחד מאגף הקולנוע. יש שיגידו שאני אפילו מומחה מאוד רציני בתחום ובעל ניסיון עשיר. אז בוא אספר לך שכל תהליכי ההנצחה במדינת ישראל כפופים לחוק שאומר שצריך לפחות שנה עד שאפשר להוציא לפועל דברים של הנצחה (פרט לראשי ממשלה שנפטרים - הם היחידים שזה לא תקף לגביהם). ישנה דרך שבה הדברים מתבצעים (לצערי, אני באופן אישי חושב שזה לא נכון וצריך לאפשר במיידי לעשות פעולות הנצחה), והיא עוברת בוועדת שמות והנצחה בכל עירייה ובכל גוף ממשלתי.
גם אבא שלי, אסי דיין - אשכנזי ממה שנהוג לכנות "האליטה" - לא קיבל עד היום שום רחוב ושום מחלף, אפילו לא כיכר קטנה או איזה רחוב חד־סטרי בעיר נידחת. בוודאי לא במערב ראשון, הלוקיישן החביב עליך, שאם כבר מדברים על המקום, אז המונצח העיקרי שם הוא משה דיין עם רחוב ראשי מסיבי ותחנת רכבת ראשית על שמו. ואפילו זה לא עוזר לבנו, שהוא ללא ספק קולנוען בעל חתימה בהיסטוריה של התרבות הישראלית, לזכות לאיזה אזכור קטן. גם לא באיזה שביל קטן או סמטה.
וזה לא שלא פניתי בעבר לעיריות. פניתי. אפילו כתבתי כמה מכתבים. אבל כלום. בנו של משה דיין, הצבר יפה התואר ש"הלך בשדות" עד שהלך לאיבוד בספת המטפל של "בטיפול", לא מקבל שום הכרה.
ומאיפה בכלל המצאת שיש יום זיכרון לאריק איינשטיין? או לכל אומן אחר? אין דבר כזה. אין שום אומן שיש יום לאומי לזכרו. לא קיים. נקודה.
זאביק רווח היה שחקן גדול עם השפעה בלתי נדלית על הקולנוע הישראלי. עוד בחייו אין אחד שלא העריץ והוקיר אותו - עד אחרון הבמאים והתסריטאים והמפיקים. ובצדק רב. האיש היה כישרון שאין שני לו ואדם מעורר השראה. לא יודע מאיפה אתה מביא את ההמצאות שלך, איתי, אבל זאביק היה אגדה עוד בחייו וזכה ליחס של אגדה. מבחינת כל יוצר בתחום, לעבוד עם זאביק היה חלום ובטח ובטח מבחינת שחקני הדור הצעיר, שראו בו אב רוחני.
תשמע, איתי, לצערי במדינת ישראל באופן כללי לא ממהרים להוקיר אומנים ברחובות או באירועים לזכרם - לא משנה מה שם המשפחה שלהם ומאיזו עדה הם.
הדרך היחידה להנציח אומנים בארץ היא באמצעות יוזמות פרטיות. אז מה דעתך אולי להוקיר את האיש ומעתה בכל הופעה שלך לשים לרגע קליפ קטן עם מיטב הקטעים של זאביק בקולנוע הישראלי? למעשה, לך יש יותר קהל והשפעה מאשר לאיזה רחוב על שם מישהו.
בקיצור, איתי, למד נא את החומר לפני שאתה ממהר להאשים. אם אתה רוצה, אתה יכול גם לא ללמוד את החומר אלא לעשן אותו כמו אבי, גם זה בסדר.
אגב הביטוי "סרט בורקס" נולד על ברכיו של אבי. הביטוי נולד כשהוא ובועז דוידזון ביימו ביחד סרט שאבי כתב בשם "יופי של צרות", בכיכובו של לא אחר מאשר זאביק רווח. בועז הוא שהגה את המונח, ומאז הבורקס מתחמם. ובלי קשר לסרט, באמת יש לנו יופי של צרות, ואנחנו לא צריכים שתמצא ותברא לנו חדשות. במיוחד בימים אלו, הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו זה פוסט אינסטגרמי שידליק - באופן מאוד לא מוצדק - את להבות השסע והמדון והשנאה בינינו. את קלף הקיפוח המזרחי יש לשלוף בעיתים נכונות ובזהירות מרבית. זהו קלף רגיש וטעון, שמוטב לשלוף אותו כשזה מצדיק את שליפתו. אז שתה מים ואכול בורקס לפני שאתה ממהר לצאת בהאשמות.
