מול ביתי בשיכון יש גן ילדים עירוני. גם הבן שלי הצדיק היה שם שנתיים, אבל מאז שסיים שכחתי מקיומו של המוסד החינוכי הזה. דווקא השבוע, כאשר חיפשתי פח כדי לזרוק את שקית האשפה שברכב, נתקל לי המבט בחצר הגן.

ילדים וילדות שיחקו תוך כדי צהלולים, אבל אצלי עלו מחשבות על עתידם, כאשר יסיימו את 12 שנות הסטאלג החינוכי, יסודי ותיכון, שינסה לשכנע אותם שטוב למות בעד ארצנו, אם הנהגה נרקיסיסטית תחליט שהם חייבים למות, לכשיתגייסו בעוד 12־13 שנים, או להיפצע רחמנא ליצלן, כדי שקולקציית אפסים אקראית תמשיך להדביק את התחת למושב מעור של צבי או במבי חמוד, כדי ליהנות מהון־שלטון. ונורא כאב לי העתיד הנורא הזה שמצפה לכמה מהם.

הבטתי בבנים, כדי למצוא תואם ילדותי שעלול להתפתח לח"כ כמו ניסים ואטורי, סוג של נזר הבריאה, שהגיע למעמד של סיו"ר אגם הדרעק וחבר בוועדת חו"ב. יכול מאוד להיות שוואטורי ישרוד באגם הדרעק עוד עשור ויותר, ויהיה חבר בגועליציית האפסים שתשלח את הילדים האלה למות בקרב. איך אנומליה כזו יכולה לקרות לנו? אבל עובדה: זה קרה, זה קורה, זה יקרה, בדיוק כמו בשיר של אריק לביא ז"ל.

חצר גן ילדים  (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)
חצר גן ילדים (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)

הבטתי בבנות, ושאלתי את עצמי אם יש ביניהן תואמות לטלי גוטליב - שאין כלום ושום דבר אנושי במהותה, לדעתי - שעושה הכל כדי לפרק כל מה שזז, ברשות האכיפה וברשות השופטת. השימוש שלה במושג חסינות הופך אוטומטית את אגם הדרעק למדמנה ברפת טפחות.

אני מכיר רפתות, ביליתי בהן את שנותיי בבית ספר חקלאי כל יום. ראיתי פרות חולבות ועגלות מבכירות, שתרמו לציבור הרבה יותר מהגברת גוטליב, הרבה יותר.

חשבתי גם על מאי גולן וגלית דיסטל אטבריאן. זה דרש ממני להדליק מיד עוד סיגריה. ינקתי את העשן, ומיד ריחמתי על ההורים שישלחו את בניהם ובנותיהם לשירות בצה"ל, אם וכאשר השתיים האלה ימשיכו להיות דיירות באגם הדרעק, או בתפקיד מיניסטריאלי רחמנא ליצלן, כי הן באמת כ־ל־ו־ם.

בדרך הביתה חשבתי על המציאות שלפיה תשעה מפקדים ולוחמים שילמו בחייהם על בט"ש בעזה, ועל כל משפחות הלוחמים בסדיר, קבע ומילואים, שלא ישנות כבר 15 חודשים. לא רק מהפחד ממחבלי חמאס, חיזבאללה וארגוני הטרור ביו"ש, אלא גם ובעיקר מההנהגה הרופסת שעושה פוליטיקה דרעק בכל יום ויום במלחמה הארורה הזאת.

עוד לא ידוע מה יקרה, אם יקרה, עם החטופים שמספרם ירד השבוע, אחרי איתור גופתו של יוסף אל־זיאדנה מרהט, שהיה חי אחרי עסקת החטופים לפני יותר משנה (נבדקת האפשרות שגופה נוספת שהובאה לישראל היא של בנו, חמזה).

יוסף חמיס אלזיאדנה וחמזה אלזיאדנה (צילום: מטה משפחות החטופים והנעדרים)
יוסף חמיס אלזיאדנה וחמזה אלזיאדנה (צילום: מטה משפחות החטופים והנעדרים)

תהיה בכלל עסקה? כמה חטופים היא תכלול? כמה בכל שבוע? לאיזו דרגה תגיע מריטת העצבים של בני המשפחות? כיצד ינהג חמאס במיקוש ומלכוד הצירים והבתים בהפסקת האש? איזה מחיר נשלם בדם? מה יקרה בג'נין, טול כרם וחברון? האם ניאלץ לכבוש שוב את הערים האלה כדי להבטיח את השקט אצלנו?

כי אסור לשכוח שלפחות בעזה אנחנו חוזרים לכל יעד שנכבש וזוכה גם שלוש וארבע פעמים, כדי לנקות את האזור ממחבלים חדשים שמתרבים באופן אפידמי. זה סיפור בלי סוף, רק עם התחלה ואמצע. נערים בעזה יודעים שלא יגיעו לגיל 30. הם לא ילמדו להיות רואי חשבון, עורכי דין, עובדים סוציאליים ורופאים. אז הם ממלאים את תקופת התבגרותם בתוכן וכמה לירות, באמצעות נשק ארוך ומטולי RPG. עתיד הרי אין, אז הם חיים את ההווה, עד המוות הצפוי מראש.

אבל גם לנו, כאן בכתריאליבק'ה, אין עתיד ידוע. אין השלב הבא, אפילו אין השלב הזה, כולם מחכים לאלוהים ג'ינג'י שיסדר אותנו, כאילו אין לו מעצמה לנהל. אני סולד מהאיש, משוכנע שהוא מסוכן לאנושות, שהפרוטוקול שלפיו יש לו רק ארבע שנים בבית הלבן להטביע את חותמו בהיסטוריה, עלול לגרום למלחמת עולם, או לפחות מלחמות אזרחים באמריקע ואצלנו. אבל זה המצב כאשר ציבור בוחר בשני קשישים ציניים בסוגיית חיי הנתינים שלהם, שאין להם מה להפסיד, באמריקע ובכתריאליבק'ה.

ייתכן שהמלחמה הנוכחית, שאין לה מועד סיום ידוע, תהיה בשבילנו רק מתאבן לשנים הבאות. כי מי שמשוכנע שדונלד, הנכד של פרידריך הגרמני, יחסל את הטרור בעזה וביו"ש – גם אם ירעיב מיליונים – הוא דביל ואף כסיל.

נראה אם הוא מסוגל להציב 10,000 ליצנים מהצ'וקומוקו שנקרא צבא לבנון, בין הליטני לגבול הצפון. אין תיאוריה שהקרקס הנודד הזה יבטיח את ביטחונם של התושבים בקו הגבול.

ואם התושבים יאמינו לאבי האומה, או לשר הביטחון שלומד את תפקידו כפי שלומדים למבחן רישוי תיאורטי, זו תהיה טעות גורלית שעלולה להתבטא בחיי התושבים המאמינים. אסור לשכוח שעוברים תיאוריה גם עם שש טעויות. הממשלה הנוכחית סיימה מבחן תיאורטי ומעשי עם כ־1,800 טעויות טרגיות, מספר לא סופי, אז שש זה באמת קטן עליהם.

תביטו על גועליציית האפסים ששולטת כאן. טיפוסים נרקיסיסטיים, בלי דם בגוף ובלי בושה בפרצוף, שבורחים מאחריות - חלקם כבר בגדו בבוחרים פעם אחת לפחות - ותפנימו שאין על מי לסמוך. גם להלוויות שלכם או של קרוביכם הם לא יגיעו – כמו שלא הגיעו להלוויות בעוטף עזה או של לוחמים שנפלו שאינם מהבייס הפוליטי שלהם.

ואחרי שתבדקו את הנתונים, תחליטו אם ערימת האפסים הזאת ראויה להעביר את ילדכם במעבר חצייה. אני לא הייתי מאפשר להם לאחוז בידו של בני לקראת המעבר, כי אני משוכנע שהם יפקירו אותו ברגע של מצוקה, הם רגילים להפקיר ולהטיל את האשמה על דרג שכפוף להם. הם הוכיחו את זה, אז תהיו משוכנעים גם אתם.

אגב, גם האופוזיציה היא כלום, תכלית הכלום. אם חבריה יכולים להמשיך להדביק כיסא לתחת במליאת אגם הדרעק או בוועדות, כאשר עינב צנגאוקר לא מורשית להיכנס למדמנה, במקום לנטוש את המלל המטופש שהם מעבירים מפה לפה - הם לא נבחרי ציבור, הם אשפה פרלמנטרית.

עינב צנגאוקר מורחקת מהכניסה לכנסת  (צילום: ללא קרדיט)
עינב צנגאוקר מורחקת מהכניסה לכנסת (צילום: ללא קרדיט)

אם לא תהיה אוכלוסייה חדשה לגמרי באגם הדרעק, לפחות במפלגות החילוניות, שתתחייב לוותר מראש במסמך משפטי על שינוי חוק החסינות, תם הטקס. לא יהיה שינוי, אין מה לשאוף. כי האלוהים שלנו הוא לא האלוהים של החניוקים, הוא שונה בתכלית השינוי.

וואי, וואי. אני כותב, אבל חייב להגיע למפגש חברים, שכבר הוציאו להורג עגל, כבש וכמה תרנגולות, כי בא להם לזבוח בניגוד לדעתי. הם מכינים לי סלט קצוץ־קצוץ וגבינות, כי קשה לי כשרוצחים חיות בשבילי. אז ביקשתי מכיפוש שתכין לי שני בקבוקי יין, לבן ואדום, כמנחה לצוות השוחטים.
"יש לך יין, מאמי, או שאקנה?". "בטח שיש לי, חיים שלי, עשה לי טובה, אל תקנה. אתה לא יודע לקנות".

היא הגיעה לחדר העבודה עם שני בקבוקים. בדקתי את התוויות, היה כתוב עליהן "מהדורה מיוחדת פתאל לחברים". עלה לי הראש לדם. "תגידי, את אמיתית? את רוצה שיסתלבטו עליי שאני ממחזר מתנות? קשה לך להוציא עליי 300 שקל, מה נסגר איתך?".

היא חייכה וענתה: "כולם עושים את זה. איך אתה חושב שיש לי אוסף של בקבוקי יין? כי קיבלנו את זה ממישהו". "כיפוש, זה לא מעניין אותי. תזמיני לי בוולט שלך שני בקבוקים שיהיו בני עשר ב־200 שקל לבקבוק. לא נעים לי, מה אני ילד קטן שגנב בקבוק מה'סטאש' של אבא שלו? יאללה כפרה, תעשי תרגילי נשימה, ותקני. את הרי אוהבת לקנות, תחשבי שהזמנת שמלה". "אוקיי, מאמי, אל תדאג. אני על זה".

לא להאמין האישה הזאת. הייתה איזו פרסומת לשואב אבק שגם שוטף רצפות בטלוויזיה, שקוראים לו דייסון והוא עולה סכום פעוט של 5,000 שקל. היא אמרה לי שהיא רוצה ושאלה מה דעתי.

עניתי שאם המכשיר מגיע עם הדוגמנית ששוטפת איתו בפרסומת, אשמח שהיא תהיה עוזרת הבית שלנו. היא צחקה ושאלה אם אני מכיר מישהו עם חנות למוצרי חשמל, כדי שהיא תקנה. עניתי לה "זה עליי", וביקשתי שהיא תרשום לי בטלפון הודעה מהבהבת כל 30 דקות, כדי שלא אשכח.

לי אין יבואני מוצרי חשמל, אבל יש לי את שימעל'ה הגמד, שמכיר את כל העולם ואשתו. אז פניתי אליו. "שימעל'ה, כיפוש רוצה דייסון שגם שוטף רצפות".

"מה אתה אומר? יש לי מישהו שמוכר את זה, אבל במכשיר שלו ממלאים את הדייסון במי עדן, שזו עוד הוצאה, כן? מתאים לך". "שימעל'ה, זה לא מעניין אותי. מבחינתי אפשר למלא אותו גם במים קלים או כבדים מהכור האטומי. תביא לי את המכשיר, אבל עכשיו תביא".

שואב אבק דייסון  (צילום: יח''צ)
שואב אבק דייסון (צילום: יח''צ)

"חחח... חחח... אתה הורס, באמא שלי. לקחת מרוקאית שגדלה בכפר בהרים מול בית שמש. גם לאמא שלה היה דייסון ששוטף רצפות? מה נהיה מאיתנו, מה? שמע, חגית רוצה שיאומי, זה דייסון סיני. אולי אקנה שניים במחיר מבצע?".

"שימעל'ה, תניח לי. סיני בשבילי זה אגרול, מרק חמוץ־מתוק ובקר בחצילים, לא מוצרי חשמל. כיפוש רוצה דייסון, אז יהיה דייסון. אני לא רוצה את המבט שלה כשתגיע הסחורה. זה מבט שאומר בעיקר: איזה גולם בעלי, הבנת?". הוא הבין, ארגן ספק, כיפוש רכשה בתוך שתי דקות. הייתי מבסוט, עד הקטע עם היין.

אבל אז הגיע הדיווח על מות החטוף יוסף אל־זיאדנה, ובנוסף שלושה טנקיסטים מגדוד שריון שסופח לחטיבת הנח"ל. במקביל התברר ששר הביטחון שלנו, שרוב ימיו כבגיר היה ונותר מאכער באגם הדרעק, איש שהתמחה במנגנונים פוליטיים סרוחים, נורא כועס על דובר צה"ל.

המציאות הזאת, שבה דייר באגם הדרעק כועס על תת־אלוף שהיה לוחם רוב חייו והיה מפקד שייטת, היא בלתי מתקבלת על הדעת. דניאל הגרי כפוף לרמטכ"ל, הוא עושה מה שהרמטכ"ל מורה לו לעשות, בכל טקסט או דיווח לטפשורת. אז מדוע השר נטפל אליו? שיסגור את העניין עם הרמטכ"ל, כי הדובר אינו הבעיה, וגם לא הפתרון.

טוב יעשה תא"ל הגרי אם יודיע למפקדו שהוא מיצה את עצמו כדו"צ בשנתיים האחרונות, ויבקש שיבוץ אחר שראוי למפקד לוחם. למפקד קרבי ההתחככות בדיירי אגם הדרעק היא לא אירוע הגון והוגן, היא אירוע הרסני משפיל.

מתברר שהמדינ'ע הרקובה שלנו מנוהלת גם ממיאמי. אם האומה מעוניינת בוועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את הביזיון של 7 באוקטובר, חבל שהיא לא הודיעה שיש לה כבר המסקנות, וחבל שדיירי אגם הדרעק יתאמצו לקרוא פרוטוקולים. הרי גם לה וגם לנו, נתיניה, ברור שאין מצב שיותר מעשרה מ־120 דיירי הדרעק מסוגלים גם להבין את הפרוטוקולים.

אני דווקא תומך ברעיון של אם האומה. אבל אם היא רוצה קרקס, אז נלך על ההרכב הכי טוב שיש. יו"ר ועדת החקירה חייב להיות דודי אמסלם. לקבוק הזה יש יכולת אנליטית לנתח את כל הסיבות שגרמו למחדל ב־25 השנים האחרונות – זה מתחיל ונגמר באשכנזים, שהם שמאל־מחבלו־פלשתינו.

דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)
דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

אומנם גם אבי האומה הוא אשכנזי, אבל כמו בוועדת אגרנט, לא יינתן לוועדת אמסלם מנדט לחקור את הדרג המדיני, רק את הדרג הביטחוני, ורק את האשכנזים.

הלאה. מס' 2 יהיה שלמה קרעי, הוא מביא איתו סמכות תורנית כמו הבאבא־בובה המקסים, הרב מאזוז. הנימוק להבאתו של הבאבא־בובה, קשור לשירות נשים בצה"ל. נשים הן השרץ בהיכל - אסור להן להיות תצפיתניות, כי קול באישה ערווה. טוב שלא נתנו להן נשק, רחמנא ליצלן. גם המסמך של נגדת המודיעין ו' ייפסל מיד, כי ממתי ההלכה של הבאבא־בובה מאזוז מאשרת להשתמש בחוות דעת של אישה? איך היא יצאה מהמטבח בכלל? מי הגבר שאישר לה לנטוש את עמדת הכיור?

מס' 3 יהיה הקבוק ניסים ואטורי. את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן האשים ואטורי בבגידה. ובנוסף קבע אחרי הליך בדיקה ממצה, שגולן לא הציל עשרות מניצולי מסיבת ה"נובה" באמצעות טויוטה יאריס שבה נהג. ואטורי יודע, יש לו קשרים. אני מאוד מקווה שגולן יגרור את ואטורי לבית המשפט ויפשיט ממנו מיליוני שקלים. אבל ללא שום קשר לאירוע, ואטורי מתאים לוועדה של אם האומה.

מס' 4 תהיה האסון הפרלמנטרי מאי גולן. מי שצפה בתחקיר של חדשות קשת 12 השתכנע שמאי מסתדרת יופי עם פרוטוקולים, חוקים ובעיקר חתימות על מסמכים. נכון שהיא לא שירתה בצה"ל, אז מה? היא לא חברה בגועליציית האפסים? היא לא שמעה סקירות ביטחוניות? היא תסתדר.

מס' 5 היא עידית סילמן. היא תביא איתה את שמוליק בעלה, שיקשיב בפינה באולם ויגיד לה מה לשאול ומה לומר. עד עכשיו זה עבד להם יופי, מדוע שהציבור לא ייהנה גם מהסידור הזה?

מזכירת הוועדה של אם האומה, וגם היועמ"ש שלה, חייבת להיות טלי גוטליב. סוף־סוף הידע המשפטי הנרחב שלה וההבנה בנושאי צבא וביטחון מחייבים את נוכחותה בתפקיד.

לכל ועדה יש יועצים. אז קודם ולפני הכל, המאכער יעקב ברדוגו הכי מתאים, כי אבי האומה סומך עליו. ברדוגו גם מתייחס לאמת כאל המלצה בלתי מחייבת, תכונה שנדרשת ואף תידרש בוועדת החקירה הזאת, שתודיע לכולי עלמא שאבי האומה לא ידע כלום, עדיין לא יודע כלום וגם לא יידע כלום בעתיד, כבר בישיבה הראשונה.

השידורים של דיוני הוועדה יהיו כמובן בערוץ 14 באופן בלעדי, כי אם האומה לא סומכת על שאר הערוצים וצריך להתחשב במצוקתה. כמובן שכל כלבלבי המחמד של אבי ואם האומה - ינון מגל, א. סג"ל ושמעון ריקלין - יקבלו חומרים מעדויות העדים שיופיעו בפני הוועדה, עם הנחיה לחסל את המוניטין שלהם עוד לפני סיום העדות. אין מה לדאוג, הם "סאמפר פיידליס" (תמיד נאמן, בלטינית) והם יספקו את הסחורה בגדול, בענקקקקקקק.

יש בעיה קלה: איך יתגמלו את עמית סגל הנאמן שמטפח אבי האומה, אבל לערוץ שלו לא תינתן אפשרות לשדר? אז אולי תינתן לו הזכות להיות נוכח בעדויות מסווגות, והוא יהיה רשאי להשתמש בהן כרצונו – אבל הוא חייב לשמור על אבי האומה. זה קטן עליו.

עמית סגל (צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)
עמית סגל (צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)

הנה, סידרנו הכל לאם האומה, היא כבר יכולה לשוב הביתה. כל יום שלה בחו"ל עולה הון לקופה הציבורית. אותי באופן אישי מעניינת הסוגיה מי מממן את שהייתה של הגברת במיאמי. כל שבוע שם עולה אלפי דולרים, היא הרי לא מתגוררת בחושה.

אז מי מממן את העלויות האלה? אל תסמכו על האופוזיציה הרופסת שתחקור בעניין, כן? חבריה לא כשירים לזה, כי הם לא כשירים לכלום ושום דבר. הם ממתינים לתחקיר שיתפרסם בכלי תקשורת, ואז יצרחו בקולי קולות: ש־ע־ר־ו־ר־י־ה!

מה קורה אצל החניוקים? הם מתגייסים? אלפים כל יום בשבוע. לא, ממש לא. בשליש הראשון של השנה חוילו 249 מלש"בים, לא ידוע לי לאילו יחידות. בכל שנת 2024 חוילו 916 מלש"בים. מספרים לנו אגדות על חטיבת החשמונאים. נו, נו, זה סיפור יפה. סד"כ של חטיבה כזו, כולל גדודי שריון והנדסה, זה אירוע של 1,700 לוחמים, שזה יופי. זו תהיה החטיבה היקרה ביותר באנושות, זה כבר ברור לנו, נכון? תפילות, מקוואות, טשולנט בחמישי בלילה, כפי שהתרגלו בבית.

יש גם הרבה הכשרים של הרבה חצרות של באבא־בובות, אבל אולי הן ייתנו הנחה. יהיו גם סיורים כדי לוודא ששום אישה לא הגיעה למרחב הציבורי ופגעה בעומק הרוחני של הלוחמים. הסד"כ הסדיר של החטיבה, לא כולל מילואים, יושלם מתישהו סביב 2027.

אז תוקם ועדה של באבא־בובות שתחקור אם יש ירידה ברמת הרוחניות של חיילי החטיבה. הלוחמים הוותיקים, נגיד שנה בצה"ל, עשויים להינשא תוך כדי השירות, ולהתחיל להתרבות, כמצוות התוירה הקדושה.

במקרה כזה שכרו של הלוחם החרדי יהיה זהה לשכר קצין לוחם בקבע. מעל ל־9,000 שקל בחודש, נטו, כאשר שכר הלוחמים בחטיבות הסדירות הוא פחות משליש מהסכום הזה. אז זו תהיה גם החטיבה היקרה בצה"ל. אבל אין עוד מקום לחשוב על זה, עד שיחוקק חוק הגיוס.

זהו. כיפוש הזמינה לי את שני בקבוקי היין לאירוע, ארזה לי בשקית יוקרתית ויצאתי לכיוון. כשהגעתי, מצאתי את הנוכחים במצב של טמטום חושים קל. סריקה מהירה של הזירה גילתה שבנוסף לאלכוהול (היה שם ברמן שארגן קוקטיילים לנוכחים), היו גם חומרים משפרי תחושה. אבל מותר להם, באמת. הם מילואימניקים קשישים, שהם גם אבות ללוחמים בסדיר. צוות קייטרינג עבד על התקרובת.

המארח שלף את בקבוקי היין מהשקית המעוצבת והתפוצץ מצחוק. "חחח... חחח... תראו מה הביא לנו הקוף... חחח... מהדורה מיוחדת של פתאל לחברים, אין עליך קוף, מתי קיבלת את זה, בראש השנה? אנחנו דווקא דאגנו לך למיץ עגבניות, כבר מארגנים לך וירג'ין־מרי. דיר באלאק לגעת באלכוהול פה, זה ייגמר רע בשבילך. לא לנסות אותנו, כן?".

התיישבתי, הצטרפתי לצחוקים. על הדרך כתבתי לכיפוש וואטסאפ: "למה ככה?". היא ענתה: "מה קרה?". "שמת לי בשקית את הסחורה של פתאל". "יואו, אני לא מאמינה. מאיפה לקחת את השקית?". "איפה שהיא הייתה, על השיש במטבח".

"חחח... אין עליך, אתה ייחודי. הכנתי לך את שני הבקבוקים החדשים ליד הפאוץ' שלך, בחדר. ממתי אתה נכנס למטבח? חחח... אני שולחת להם בקבוצה תמונה של מה שקניתי, אל תדאג, אני מוציאה אותך מזה, כמו תמיד. העיקר שנפטרנו מהסחורה הישנה, זו קארמה, ואתה מאמין בקארמה, נכון?".

בטח שאני מאמין. צריך הרי להאמין במשהו. לא ככה?