בשבוע הבא, לפחות על פי התכנון, הוא ייכנס לאולם בית המשפט. אז יפסע בוודאי בצעדים בטוחים במסדרונות, מלווה בעורך דינו עמית חדד ואולי בעופר גולן, יועץ התקשורת. ההליכה עד האולם תהיה מהירה, חצי חיוך נסוך כל הזמן על הפנים אל מול הפלאשים, שלא יפסיקו להבזיק, כדי לא לרמוז על סערת הנפש שהוא בוודאי נמצא בה, על החשש האמיתי מאימת הדין שמקנן גם בו – האיש שראה הכל.
על מה יחשוב ברגעים האלה? אולי על איך הגיע למעמד הזה. על האנשים שהיו הקרובים לו ביותר שנאלצו להפנות לו את הגב או תקעו בו סכינים. לפעמים, כי לא הייתה להם ברירה. תהיתי פעם בפני דמות בכירה איך יכול בנימין נתניהו לומר ש"אין כלום". הרי עדי המדינה, התרסתי, הם מי שסיפקו את הראיות נגדו. לא אשכח את תשובתו. "אם ייקחו את כל מקורבייך וחברייך", אמר לי, "יבודדו אותם, יבהילו אותם, יחקרו אותם וייתנו להם להבין שחייהם ייהרסו ושמשפחתם תתפרק ותסבול – הם יהפכו אותך לפושעת מלחמה". מי היה הדמות הבכירה? אפשרו לדמיונכם להפליג.
לו זה היה תלוי בו, ספק אם נתניהו היה מטפס אל דוכן העדים. בתוך משפחת נתניהו עצמה התחולל ויכוח סוער בעניין. ראש הממשלה, להבנתי, היה מוכן בשלב מסוים להתפשר על עסקת טיעון כדי להציל את בריאותו. מי שהגיש תביעה מורכבת או נתבע בעצמו חווה על בשרו את הנזקים לגוף ולנפש. מנגד, הגברת שרה נתניהו, רעייתו, התעקשה ללכת עד הסוף עם האמת, כפי שהיא רואה אותה ואת האיש שלה.
לא יכולתי שלא להיזכר בפרשה אחרת, שגם הפרופיל שלה היה בשמיים, אם כי בהאשמות אחרות לחלוטין. הנשיא לשעבר משה קצב דחה עסקת טיעון נוחה יחסית לטובת "האמת שלו", וסיים בכלא, כשהוא נושא תואר מפוקפק: אנס. השם הטוב נמחק, הכתם נותר לכל החיים.
השבוע ירתחו שוב האולפנים (גם אני אגיש משדר כזה, i24NEWS, בואו!), והפאנליסטים, שישקפו את רחשי הציבור, יזעקו לחפותו של ראש הממשלה, או יקוו לראשו על הגיליוטינה - מטאפורית, ובמקרים קיצוניים ומחליאים גם בפועל.
ראש הממשלה יביא את גרסתו, בהתחלה במגרש הביתי של החקירה הראשית, ואחר כך תחת אש צולבת של החקירה הנגדית. כל זה כשמסביב אווירת קרב: תומכיו יעודדו אותו, ומנגד אנשי יחידת האישים של השב"כ ינסו לסכל את האיומים על חייו. לא סתם עבר הדיון למקלט בתל אביב. סליחה, לאולם הדיונים בקומה 1-.
השבוע אירחתי באולפן את אודליה כרמון, א' ממשרד התחבורה למי שהספיק לשכוח. את נתניהו ראתה מקרוב כשהייתה יועצת התקשורת שלו (כמו גם של אריאל שרון). בכלל, כרמון הייתה עדה בחייה למהלך פוליטי או שניים. בדבריה העלתה ספקולציה (כך הגדירה אותה), שבימים שבהם יעיד נתניהו נתבשר באופן מפתיע על עסקת חטופים חתומה. מעניין. נתניהו, אריה פוליטי שסולד מהתקשורת אבל מכיר בכוחה ומבין את מהלכיה, עוד עשוי להגשים את התרחיש הדמיוני הזה.
אז "לא היה כלום כי אין כלום?". צחוק הגורל - מערכת המשפט, שהפכה בשנים האחרונות ליריבה השנואה של נתניהו וממשלתו, היא שתכריע.
ממוצעים פלוס
יוצא לי לא פעם לחשוב על מה שעברו הבנות שלי בחייהן הקצרים. על הדור שלהן ושל הילדים בעשור האחרון. מה לא חוו הקטנים האלה? מגיפה עולמית ארוכה עם סגר וריחוק חברתי, ובהמשך מלחמה קשה ואכזרית שישראל לא ידעה כמותה. איך הם ייצאו מזה, אני תוהה לא פעם. מה זה ישאיר בנפש הרכה שלהם.
והנה, תוצאות המחקר הבינלאומי TIMSS, שפורסמו השבוע, מראות כי אחד מכל חמישה תלמידים בכיתה ח' בישראל מתקשה בידע ובמיומנויות במתמטיקה ובמדעים. בהשוואה לעולם, ישראל התדרדרה 14 מקומות במתמטיקה (מהמקום ה־9 ל־23), ובמדעים נרשמה ירידה של תשעה מקומות (מהמקום ה־16 ל־25). רק ארבע מדינות נוספות – בחריין, ירדן, קזחסטן ומלזיה – רשמו ירידות דומות. במתמטיקה, מקצוע שבו היינו חזקים יחסית, ישראל מתמקמת כעת רק מעט מעל הממוצע העולמי. במדעים, לראשונה מאז 2007, ההישגים הם ברמת הממוצע. כואב ומדאיג.
במשרד החינוך מייחסים את הירידה החדה, בין היתר, לסגר הממושך בתקופת הקורונה, שנמשך 130 ימים. אבל גם הם מודים שלא ניתן לייחס את ההשפעה למגיפה בלבד, כי במדינות אחרות שסבלו גם הן מהנגיף לא נצפתה ירידה דומה. גורמים אפשריים נוספים למפלה הם היעדר יציבות של נושאי התפקידים במשרד החינוך, וכמובן המצב הביטחוני המשתנה.
בתגובה על התוצאות העגומות הודיעו במשרד החינוך על תוכנית מערכתית מקיפה, שתכלול התאמת תוכניות לימודים לסטנדרטים בינלאומיים, הגדלת מסגרת השעות בחטיבות הביניים ושילוב כלים טכנולוגיים מתקדמים בהוראה. מוטב מאוחר מאף פעם. שר החינוך יואב קיש הודיע שכשתיגמר המלחמה, המשרד ידרוש תוספת תקציב של מיליארד שקל כדי שאפשר יהיה להתמודד עם האתגרים החדשים. בהצלחה בקרב מול השר בצלאל סמוטריץ' ופקידי האוצר.
כשהתעמקתי השבוע בנתונים, לא יכולתי שלא להרהר על השנים שבהן נפתלי בנט, שחשק בכל מאודו בתיק הביטחון, "נתקע" עם תיק החינוך. באוויר נלחשו תרחישי אימה על כך שבנט יביא ל"הדתה במערכת". אחרי שחצה את הקווים למחנה "הנכון", ועמד בראש ממשלת שמאל - סליחה, "שינוי" - הפכו הקילוסים האלו לחיבוק חם ועוטף, והשר הפנאט הדתי מהימין התחמם בכיף תחת זרקורי התקשורת.
לכף הזכות של בנט נזקפת התוכנית "לתת חמש", שעליה הסתער אז בשצף. כשנשיא המדינה שמעון פרס וראשי חברות הייטק לידו, הצהיר בנט כי יכפיל את מספר התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות ב־5 יחידות במתמטיקה. רבים ביקרו אז את בנט על המהלך. אבל לנוכח התוצאות המאכזבות, שווה אולי להניע אותו מחדש. השר יואב קיש, לבנט יש עכשיו ים של זמן פנוי. אולי לזכר הימים ההם של הקואליציה המשותפת תוכלו לשלב ידיים למהלך?
זו לא נוסחה כזאת מורכבת. 5 יחידות במתמטיקה זה יותר מסובך.
ירושה מרגשת
את יום הולדת 8 שלי לא אשכח. הייתי אז בכיתה ג', כשאחי אייל, שגדול ממני בשלוש שנים, התייצב מולי והגיש מתנה. "זאת שרשרת בצבע תכלת, כמו העיניים שלך", אמר לי, "מלאה בתליוני לבבות, כי אני אוהב אותך".
הוא קנה אותה בכל דמי הכיס שלו. התרגשתי עד עמקי נשמתי. אחי הגדול אוהב אותי מספיק כדי להשקיע מחשבה במתנה מקורית, לשלם בכסף שלו ולאחל לי כל כך יפה. איפה ישנם עוד אחים כמו האח הזה. מספר שנים ענדתי בגאווה את השרשרת על צווארי. נשבעתי לעצמי שאשמור עליה, וכשיגיע היום – אעביר אותה בירושה לבתו של אחי כשתהיה בת 8. כל שנותר לי לקוות הוא שתהיה לו בת...
30 שנים שמרתי בקנאות על השרשרת. היא עברה איתי ערים, דירות, זיכרונות. מדי פעם הבטתי בה עם ניצוץ בעיניים, ובעיקר המתנתי בסבלנות. השבוע זה קרה. ישבתי ליד לירון, האחיינית האהובה שלי, ביום הולדתה, ובהתרגשות ענקית הענקתי לה קופסה, ובתוכה השרשרת שקנה לי פעם אבא שלה, אח שלי. כשאני לא שוכחת את תפקידי (דודה מוגזמת), גוללתי בפניה את הסיפור, וכמובן את המסר הנדרש: משמעותה של ירושה.
חששתי שאולי זה ייראה לה טרחני ו"דודתי" מדי, אבל השרשרת לא הכזיבה וצלחה את מבחן הזמן. לירון עונדת אותה בגאווה. מזל טוב, מתוקה!