לפני כ־12 שנה יצא לאור ספרו של פרופ' יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות", ובתוך זמן קצר הפך לרב־מכר בינלאומי. הספר בוחן את ההיסטוריה של המין האנושי וקובע שהאדם הוא רק עוד בעל חיים, משוכלל וקטלני מאוד, העשוי בעיקר מפחמן וממים.
כל מה שמעבר לביולוגיה, לשיטתו של הררי, אינו אלא אשליה: "ככל שאנו בודקים את פנימיותו של האדם יותר לעומק, איננו מוצאים שם שום נשמה, אלא רק איברים, הורמונים, סינפסות וגנים".
בני האדם חיים בתוך "סדר מדומיין", שאינו אלא אוסף מושגים וכללי התנהגות הקיימים רק בדמיון ובכללם: אלוהים, צדק וזכויות אדם. הררי טוען כי כל האידיאולוגיות אינן אלא "סיפורים מומצאים". ומכאן, עלינו להסיק כי גם האידיאולוגיה שלו אינה אלא כזאת.
ספרו של הררי זכה לתפוצה עצומה, אולי משום שהפך סוגיות היסטוריות ופילוסופיות מורכבות - לפשוטות וקלות לעיכול המוני. אני מכיר כמה אנשי מדע חשובים, שהתחלחלו כשקראו את ה"קיצור", כיוון שלמיטב ידיעתם המדעית, הספר, בדרכו להיות פשוט - הפך פשטני, וכרך בתוכו הרבה הבלים "מדעיים", בלתי מוכחים או מופרכים ממש.
אבל לא הייתי נזקק לביקורת ספרים מאוחרת (מדי) זו, לולא הפציע פרופ' הררי מחדש בשמינו, נאם באחת מהפגנות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, וכתב מאמר דעה במוסף "הארץ" לפני שבוע.
אפשר היה להעתיק את המאמר הזה תוך היפוך המושגים ולהפיק מאמר הגיוני – רק הפוך. מאמר משכנע בלהט אידיאולוגי (מדומיין, כמו זה של הררי), שלפיו הרפורמה המשפטית היא הכלי היחידי העשוי להחזיר את הדמוקרטיה לישראל. אבל אז הסתבר לי שבנאומו בפני ההמונים ירד פרופ' הררי ממגדל השן האקדמי והתיאורטי ושרטט קווים מנחים והוראות ביצוע להפיכה צבאית בישראל.
לפיכך, כל מי שחפץ חיים ודמוקרטיה חייב להבין לאן מובילים אותנו מנהיגי המחאה, אשר הררי משמש בידיהם בדיוק בתפקיד שהגדיר לנין לאינטלקטואלים במערב שתמכו בהפיכה הקומוניסטית: אידיוטים שימושיים.
# # #
השבוע תרגם ח"כ אביגדור ליברמן, מי שגדל במדינה שתורת לנין הייתה מחייבת בה, את נאומו של פרופ' הררי לשפה מהפכנית ברורה וקבע כי "אם נגיע למשבר חוקתי, אני מצפה מכל המוסדות הרשמיים, הגופים הממלכתיים והעומדים בראשם, לציית אך ורק לפסיקות של בית המשפט העליון".
לשיטתם, הצבא, המשטרה והשב"כ אמורים לא לציית לפקודות הממשלה. ואם בית המשפט העליון יורה להם כך – עליהם למרוד במדינה. אומנם חוק יסוד "הצבא" בסעיף 2ב' קובע כי "הצבא נתון למרות הממשלה"; "פקודת המשטרה" בסעיף 8 (ב') (א') קובעת כי "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה"; חוק השב"כ בסעיף 4 קובע כי "השירות נתון למרות הממשלה"; והממשלה – זו מכהנת רק מכוח אמון הכנסת (חוק יסוד "הממשלה", סעיף 3).
אולם ח"כ ליברמן ופרופ' הררי מצפים מהם לנהוג אחרת, ולחולל כאן הפיכה צבאית, להדיח את הממשלה, ולפזר את הכנסת, שבה שולט רוב ימני, התומך ברפורמה.
כבר כתבתי בטור הזה לא פעם כי מנהיגי המחאה, ובהם אהוד ברק, משה (בוגי) יעלון, דן חלוץ וקציני המילואים הסרבנים החותמים על עצומות נגד הרפורמה בדרגותיהם ובשם יחידות המילואים שלהם – סבורים כי רק התנגשות כוחנית תעצור את הרפורמה.
פרופ' הררי סיפק להם תסריט והוראות הפעלה. הוא מטיף להגיע למשבר חוקתי. לשיטתו, היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה צריכה לטעון בבג"ץ נגד חוקי הרפורמה, ובג"ץ אמור לבטלם. אז יצטרכו הצבא והמשטרה והשב"כ להחליט אם הם מצייתים, כלשון החוק, לכנסת ולממשלה, או מורדים בהם ומצייתים לצווים של בית המשפט.
ואם לא יהיה די באנשי השב"כ כדי לעצור את ראש הממשלה ושריה ולהובילם באזיקים לאיזה מרתף, לפזר את הכנסת ולמנות "מועצת הפיכה זמנית" – ודאי יתגייסו לעזרתם ה"תותחנים למען הדמוקרטיה" וה"שריונרים להגנת הדמוקרטיה" (כך הם חתמו, בין שאר ארגוני המחאה, על הודעה המתנגדת לכל פשרה והידברות). ואוזניהם של צורחי ה"ד־מוק־רט־יה!" לא מצלצלות ועיניהם עיוורות מראות למה הם מובילים.
# # #
כבר בפתח מאמרו קובע פרופ' הררי נחרצות כי הרפורמה המשפטית אינה אלא הפיכה. הוא זוכר כי הכנסת נבחרה בבחירות דמוקרטיות ומכוחה מכהנת הממשלה החוקית, אולם הוא שולל את חוקיות הרפורמה.
"זה טריק ישן", הוא כותב, "קודם להשתמש בחוק כדי להשיג כוח ואז להשתמש בכוח כדי לעוות את החוק". אבל החלופה שהוא מציע היא ההיפוך המעוות של אותו "טריק ישן". הרי מחוללי ההפיכה הצבאית בחסות בג"ץ מתכוונים קודם להשתמש בכוח, ורק אז לשנות את החוק.
הררי מציע דרך להבדיל בין רפורמה להפיכה: "המבחן הפשוט ביותר הוא מה יגביל את כוחה של הממשלה במשטר החדש? נניח, 61 חברים בקואליציה המושלת יחליטו לשלול זכות בחירה מערבים. האם המשטר החדש מכיל מנגנון שימנע מהם לעשות זאת?"
להערכתי, הוא ודומיו בטוחים כי אלו שיתפסו את השלטון אחרי ההפיכה הצבאית, יהיו "נאורים" ולא ישללו מערבים את זכות הבחירה. העניין הוא שהם ובית המשפט העליון, המבקש להנציח את שלטונו, יודעים כי רוב העם ימני.
ואם, לאחר ההפיכה, יתקיימו בחירות, שוב תעלה ממשלת ימין, ואז צפוי כי ראשי ההפיכה־הצבאית־בחסות־בג"ץ יבקשו לשלול דווקא את זכות הבחירה מהמתנחלים, מהדתיים ומהחרדים. הם כבר ימצאו תירוץ משפטי מפותל. ומה ימנע מהם לעשות זאת? הלא עצם ההפיכה היא אקט דיקטטורי.
פרופ' הררי מלגלג על תומכי הרפורמה, האומרים כי לאחר שיינטל כוחו האבסולוטי של בית המשפט, רק "רצונם הטוב" של חברי הממשלה יהיה מנגנון ריסון, והוא שימנע מהם להפוך את ישראל לדיקטטורה.
מנהיגי ההפיכה הצבאית לא יזדקקו אפילו לשלב הזה. הם יהיו הדיקטטורה, ואנו נהיה תלויים ב"רצונם הטוב" לוותר על השלטון שתפסו בכוח ולקיים בחירות דמוקרטיות, שתוצאותיהן כבר ידועות. ולמה שירצו לקיים בחירות כאלו? הרי אם שוב יעלה הימין לשלטון - יועמדו הקושרים לדין.
הם יהיו חייבים אפוא לחוקק חוקים דיקטטוריים, שינציחו את שלטון המיעוט. ב"קיצור תולדות האנושות" מתגלה הררי כמעריץ של הביולוגיה, שהיא מדע הנשען על עובדות. ולעומתה, האידיאולוגיות הן "מוסכמות מומצאות".
ולכן ברור כי אינו יכול להתעלם מהביולוגיה, המתבטאת במגמות דמוגרפיות ברורות בישראל. חלקם היחסי של הדתיים והחרדים בישראל הולך וגדל. מכאן, שגם אם מתנגדי הרפורמה יצליחו מחר להתגבר על הממשלה – יהיה עליהם לכונן כאן דיקטטורה ארוכת שנים, שרק היא תמנע את שלטון הימין, התומך ברפורמה.
הררי יצר טיעון מעגלי. כדי למנוע דיקטטורה הוא מציע דיקטטורה. את מאמרו הוא מסיים באיום: "עצרו את ההפיכה – או שנעצור את המדינה". בנאומו אמר כי הצבא והמשטרה יצטרכו להחליט למי הם מצייתים – לכנסת ולממשלה או לבית המשפט. ככל שמאות האלפים ימשיכו למלא את הכיכרות - תעמוד לאוחזים בנשק הלגיטימציה לצדד בבית המשפט.
הקריאה "לעצור את המדינה" חרגה בזאת מקריאה להפרת הסדר הציבורי. מעתה ניתן לפרשה גם כקריאה לעצור את מנהיגי המדינה הנבחרים. גבירותיי ורבותיי – מעתה אל תאמרו "מהפך", אמרו "הפיכה צבאית". זו הדיקטטורה המאיימת עלינו. והכל חייבים להתיישר לפי הפרופסור, הטוען שכל האידיאולוגיות והערכים וזכויות האדם הם רק "סדר מדומיין". יובל נח הררי כבר ירד לפסים מעשיים לגמרי. מעשיים כמו הפיכה צבאית.