עמדותיהם של שורת רבנים בכירים מישיבת הר המור ומישיבות הקו, המזוהות איתה, בכל מה שקשור לפגיעות מיניות, הן עניין שצריך לתת עליו את הדעת - ופרשת הרב צבי טאו היא הזדמנות טובה לעשות את זה. מדובר בתופעה. בהתנהגות סדרתית. כשמשה קצב הורשע באונס, יצאה קבוצת רבנים בראשותו של הרב טאו והסבירה שהכל עלילה.
כשהרב מוטי אלון הורשע בביצוע מעשים מגונים, היה מי שטען ששום דבר לא נכון. כשהתפוצצה פרשת חיים ולדר, היה זה שוב הרב טאו שטען כי מדובר בדברי כזב. עכשיו, כשהתפרסמו התלונות נגדו, אלה חסידיו שמסבירים שהכל שקר.
שתי נקודות משותפות לכל המקרים הללו. הראשונה, שכדי לנפץ את הטענות על פגיעה מינית, בכל פעם של מישהו אחר, הרבנים הללו לא נזקקו מעולם לעובדות או לראיות. די היה להם להכריז שמדובר בעלילה, כדי שזו תהיה כזו. בנוסף, מסתבר שבקצה של כל אירוע שכזה ישנה תמיד מפלצת מתחלפת, האחראית על ה"עלילה". פעם זו הקרן החדשה, ופעם בית המשפט העליון. פעם זו התקשורת השמאלנית, ופעם אלה הרפורמים. די שהשתמשת באחד מהביטויים הללו כדי לתאר את מי שעומד מאחרי תפירת התיק - ואתה רשאי להכריז "שח־מט".
לו מדובר היה בדגי רקק רבניים, אפשר היה להחריש. אלא שיש לנו עניין עם מי שמובילים את מיטב הישיבות, עם מי שמגדלים את העידית של הנוער הציוני־דתי - ובמובן הזה אפשר וראוי להתייחס לאמירותיהם בתחום הזה לאורך השנים כאל סכנה חינוכית של ממש. סכנה לצעירים שאת מוחם הם שוטפים. סכנה לנפגעי תקיפה מינית, שהרבנים הללו פוגעים בסיכוי שלמישהו מהם יהיה אומץ להתלונן.
עיתונות צריכה לבדוק
הקדמה חשובה, לפני שניכנס לפרטים. אין לי מושג מהי האמת בפרשת הרב טאו. שמעתי את תלונותיהן של הנשים ואת תיאוריהן הקשים, שמעתי את חסידיו של הרב שמדברים על עלילה גדולה, וזהו. אין לי כלים לקבוע מה קרה באמת, אין לי מידע רחב יותר משל צרכן תקשורת ממוצע, ולמרבה הצער, נוכח השנים שעברו, אני גם לא בטוח שחקירת המשטרה תקדם אותנו לאן שהוא.
ועוד משהו שחשוב לי לומר: אני לא מתחבר לססמה "מאמינים לך", שיש מי שמצמידים לכל מתלוננת בכל עניין, על אחת כמה וכמה כשהמאמינים והמאמינות הם עיתונאים שאמונתם לא יכולה להיות אומנותם. עיתונות צריכה לבדוק, לשאול, להקשות, לאתגר, ורק אז להגיע אל השורה התחתונה. עיתונות לא יכולה לחיות על בסיס אמונה אוטומטית אפריורית במישהו או במשהו.
ואחרי שאמרנו את זה, אוסיף ואומר שנטיית הלב הטבעית שלי מביאה אותי בדרך כלל לנקודת פתיחה שקרובה יותר אל המתלוננת. למה? משום שלהתייצב מול מצלמת טלוויזיה ולספר שאנסו אותך, זה לא משהו שמישהי קמה בבוקר ומחליטה שכיף לה לעשות. משום שלא פעם החשיפה הזו מביאה איתה התקפת נגד קשה וכואבת. משום שבדרך כלל אין רווח שמצפה למתלוננת בקצה הדרך, ומשום שסטטיסטית, גם אם אפשר למצוא מתלוננת שמתגלה כשקרנית, ברוב המקרים הסיפור אחר.
כאמור, מדובר בנטיית הלב הטבעית שלי, אבל מכיוון שלעולם לא נדע מראש אם המקרה שלפנינו איננו אותו אחד שבו מישהי משקרת, אזי מקדם ההתחלה שלה אומנם גבוה, אבל הוא בהחלט לא מוחלט. ומה במקרה של הרב טאו? כאן ישנו נדבך נוסף, שכן מדובר בשתי מתלוננות ולא באחת, ובמי שעד עכשיו לא הכחיש דבר ואף לא טרח למסור גרסה כלשהי.
אבל לפני שנלך אל פרשת הרב טאו, ועל מנת להבין לעומקה את הבעיה, נדלג 16 שנים לאחור. הטענות נגד הנשיא משה קצב החלו אז לעלות, חקירת המשטרה נפתחה, והרב צבי טאו חשב שזה בדיוק הזמן לשלוח לקצב מכתב תמיכה המבהיר שהוא מאמין ללא סייג בחפותו.
"העם קורא את התמונה יפה, מבין היטב את מניפולציות התקשורת המוכיחות יום־יום יותר ויותר את צדקתך, הוא משוכנע מחפותך, אל תאכזב אותו, אל תפרוש", כתב. בנקודת הזמן ההיא, זה היה מכתב מדהים. החקירה הייתה בעיצומה, חומר הראיות עוד לא היה גלוי אפילו לקצב עצמו, שמות המתלוננות לא פורסמו, אבל הרב טאו לא היה צריך דבר מכל אלה כדי לפסוק איפה נמצאת האמת.
עברו כמה שנים, משה קצב הורשע באונס, וכמה עשרות רבנים, ובהם הרב טאו והרב שלמה אבינר, שיגרו אליו שוב מכתב תמיכה. "כל העם היושב בציון מייחל ליום שיוסר העוול, ויאיר אור האמת והצדק - ואז רבים ישמחו איתך... חזק ואמץ על עמידתך הבלתי מתפשרת על האמת - מראש עד סוף".
הרב טאו לא שוחח עם המתלוננות, לא ישב באולם המשפט בדיונים, לא התייחס בשום מקום לחומר הראיות, לא ניסה לטעון שהוא מכיר אותו, ולא היה צריך, כך נראה, כלום מכל אלה כדי להגיע למסקנה שהכל שקר ורדיפה.
גילוי נאות: גם אני סברתי שלא היה מקום להגשת כתב אישום נגד הנשיא קצב בעבירה של אונס. שטחתי את עמדתי על פני שורה של כתבות וגיביתי אותה בחומר הראיות. גם פסק הדין לא שינה את דעתי. אני מזכיר את כל זה, רק כדי לומר שלכאורה הייתי צריך לתמוך במכתב הרבנים ההוא. אז למה אני חושב שהמכתב הזה היה חרפה גדולה? משום שאם מי משורת הרבנים ההיא היה טוען שהוא נטל חופש מעיסוקיו היומיומיים בישיבה ולמד את התיק לעומקו, ואחרי דרישה וחקירה הגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיעו השופטים, ניתן היה להתייחס אליו בכבוד.
אבל סתם כך? שבועות ספורים אחרי ששלושה שופטים הרשיעו אותו באונס, להכריז שקצב זכאי בלי לבסס את הטענה ולו על עובדה אחת? על ראיה אחת? על נימוק אחד? על מסמך אחד מהתיק? בכזו חפיפיניקיות? בביטחון מלא? בלי "אולי" ובלי "לכאורה"? ואת כל זה לומר בשם "העם היושב בציון"? איזה מסר מעבירים הרבנים האלה לתלמידיהם, בהתנהגות שכזו?
לרב טאו היה, לימים, תירוץ מרתק לסיבה שבגינה נתפר התיק לקצב. "בגלל שהוא לא היה מוכן לקבל את המשלחת של הרפורמים בתור נשיא. כי רפורמים זה כמו נצרות, זה דת אחרת, והוא לא היה מוכן להכיר בהם כזרם לגיטימי של יהדות. הוא החזיק עמדה, ועל זה היו צריכים להתנקם בו ועל זה תפרו לו תיק ועלילות, הכל שקר". חד ופשוט. יש הסבר לכל דבר.
כך היה גם אחרי הרשעתו של הרב מוטי אלון, כשהרב שלמה אבינר קבע שבית המשפט, שהרשיע את הרב אלון במעשים מגונים - טעה. הרב אבינר לא היה באולם, הוא לא שמע עדויות, אבל זה הספיק לו כדי לקבוע עמדה. "אי אפשר להרשיע אדם על פי התרשמות ללא הוכחות", פסק. "הרב אלון חיבק ונישק מאות ואלפי אנשים בחיבה גדולה, וזו דרכו, ואף אחד לא הרגיש דבר פסול חוץ משני מקרים בודדים", הסביר.
כמה שנים אחרי הדברים הללו של הרב אבינר, נתפס שוב הרב אלון בקלקלתו, אחרי שאל "פורום תקנה" הגיעה תלונה נוספת נגדו. הרב אלון, כך פורסם, הודה במעשים בפני הרבנים שמואל אליהו, חיים דרוקמן ויעקב אריאל, והתחייב להפסיק להעביר שיעורים, לקחת טיפול פסיכולוגי ולסגור את בית המדרש שלו. ומה על הרב אבינר? הוא המשיך בדרך אל ההגנה על הבא בתור.
לפני כשנה פורסמה פרשת חיים ולדר. גם הפעם תפס הרב טאו את העמדה הצפויה - בעד ולדר ונגד המתלוננים. גם הפעם היה לו הסבר ברור למה פורסם מה שפורסם בעניינו של ולדר. "תפסו אחד שכתב ביקורת מוחצת חריפה שאי אפשר לתאר, לפני שנתיים, על הנשיא של בית המשפט העליון... אהרן ברק, והיו צריכים בשביל זה להתנקם בו ולחסל אותו... אז תפרו לו תיק וכל העסק מצוץ והכל שקר והכל כזב ושלא תאמינו למילה אחת ממה שנאמר. בכל ההאשמות האלה לא היה בית דין ולא חקירה וזה הכל סיפורי התקשורת שמתנקמת במי שפוגע בציפור נפשה של השמאלנות בארץ, החילוניות בארץ... שילמו להם והעלילו בדיוק כמו שעשו לקצב... הכל שקר, לא היה ולא נברא".
הבנתם? אינספור אנשים מתחו ביקורת על בית המשפט העליון ועל אהרן ברק, אבל השמאלנים סימנו את חיים ולדר, שספק כמה מהם ידעו בכלל שהוא כתב משהו נגד בית המשפט העליון, והחליטו שהוא הוא ראש החץ ואותו צריך לחסל. ואתה מסתכל על התיאוריות הללו ותוהה איך לעזאזל צריך להתייחס אל קונספירציה מטורפת שכזו ואל מי שמאמינים בה?
מבצע להגנת השם
עכשיו, כשהגענו לפרשת הרב טאו ולעדויות על תקיפות מיניות שביצע לכאורה, אומר שעם טענה אחת שהשמיע הרב טאו אחרי פרשת ולדר אני מסכים. אני מתכוון לביקורת שלו על "שיטת השיימינג". בעיתונות מתוקנת, העובדה שמישהי מתלוננת על מישהו לא הייתה מספיקה כדי לפרסם את סיפורה.
פעם, בלי דרישה וחקירה של העיתונות, ובלי יכולת של עיתונאי לעמוד מאחורי הסיפור ולהגיד "אני יודע להוכיח שהוא אכן התרחש", פרשת הרב טאו לא רואה אור. מה השתנה? הגיעו הרשתות החברתיות, שבמקרים רבים לא מחכות לתקשורת הממוסדת - ואחרי שהן עוסקות בפרשה במשך שבועות, הן לא משאירות לעיתונות את האפשרות להתעלם ממנה.
ואחרי שאמרנו את הדבר החשוב הזה, אנחנו נמצאים מול שתי נשים שמספרות סיפורים קשים על מה שעולל להן, לטענתן, הרב טאו. כפי שכתבתי בתחילת הטור, אין לי מושג אם טענותיהן נכונות, אם לאו. אלא מה? שגם לרבנים שיצאו למבצע הגנה על שמו הטוב של הרב טאו אין מושג כזה. והעובדה הקטנה הזו לא הפריעה להם להפוך את המתלוננות לשקרניות ואת הרב טאו לקורבן.
כך הרב אלי סדן, שלפני חמישה שבועות עמד מול תלמידיו ודיבר על "עלילת הדם שיש היום נגד הרב טאו. אנשים חכמים אמרו לי 'חכה, תוך יומיים־שלושה יתברר לכולם שזו עלילת דם'... הדברים כל כך פשוטים, שמי שבאמת רוצה לחקור את האמת יגיע אליה תוך יומיים־שלושה, ואז כמה אנשים שיצטרכו לתת הסבר להתנהלות שלהם... נמתין עוד כמה ימים".
אני לא יודע מיהם האנשים החכמים שאמרו לרב סדן מה שאמרו, אני כן יודע שגם הרב סדן לא חשב שיש צורך בראיות או בנימוקים לפני שמספרים בפומבי על שתי נשים, שטוענות שנפגעו מינית, שהן מעלילות עלילה. כמוהו גם הרב יוסף קלנר, שבמענה לשאלת תלמיד השיב: "תגיד לכולם, אם חפצי חיים, אם לא רוצים שהם, נשיהם ודורותיהם אחריהם ייפגעו – אז שיסתמו את הפה. יהיה לזה מחיר. מחיר אישי. פותחי הפה, אלה שמרחיבים פיהם ללא חוק, הם ישלמו על זה. זה עלול להגיע למחיר חייהם. זוהי דעתי, זו הבנתי. ואמרתי – תודיע להם את זה".
גם לרב קלנר היה הסבר, כמיטב המסורת, מה עומד מאחורי הדברים. "...איך שנעם בשיא – מישהו שרוצה לתקוע פה את נעם עשה מהלך גאוני. זה מה שנקרא ווין־ווין. כל מה שיקרה... אי אפשר לברר במשטרה, זה התיישנות, וכולם מתבחבשים, מדברים, מדברים. מה שרצו השיגו".
וכמוהו גם הרב יוסי רודריגז, ראש ישיבת אילת. "חובה רבתי למחות על חילול השם בהכפשת וביזוי כבוד התורה של מורנו ורבנו הרב צבי טאו שליט"א, פאר הדור והדרו, מרביץ תורה ברבים ומגדל את רועי הצאן הרבים שממימיו אנו שותים.
הפגיעה איננה רק בו, אלא בכולנו – בכל עולם התורה – שאותם המתיימרים לחפש הצדק והאמת, על ידי שמרבים חילול השם, כדי להרוויח רייטינג של תדמית שוחרי הצדק החברתי והגנה על מסכנות, בשעה שכולם יודעים ואולי הם עצמם, שהאמת רחוקה מהם, שרוח עוועים נשאתם להראות לכולם את שאיפתם הנישאה. כל מוקירי התורה ולומדיה חייבים להבדיל בין אזובי הקיר המתקריא רבנים, או בלשון הרב זצ"ל רעבאלאך, שרוב מניין ובניין הצלחתם על ידי הרייטינג התקשורתי האינטרנטי המזוהם"...
הנה, שניים במחיר אחד. גם קביעה ברורה שצריך למחות נגד הפגיעה ברב טאו. גם לעג ל"רעבאלאך", כשהכוונה לרבנים יובל שרלו ודוד סתיו שקראו לחקור את התלונות. ראיות? הסברים? נימוקים? כל זה לא נדרש כלל.
הבעיה היא במסר
זה בכלל לא משנה איך תסתיים פרשת הרב טאו. הבעיה הקשה שאיתה נישאר ביום שאחריה טמונה במסר שמעבירים הרבנים שקפצו להגן עליו באוטומטיות. רק נסו לדמיין מה עובר בראשו של מי מתלמידיהם שנפגע מינית, חלילה, מבעל סמכות כזה או אחר, ושומע את רבותיו, וצריך להחליט אם נכון לו לשתף מישהו במה שעבר או לשתוק.
אם ההתגייסות של הרבנים הללו הייתה מלווה בנימוק רציונלי, אם הם היו דורשים שלא ייחרץ הדין נגד רבם בטרם תמוצה בדיקה מעמיקה, אם היו מסתפקים ברצון הבסיסי לדון אותו לכף זכות כל עוד מתבררים הדברים, בלי להשמיץ על הדרך את מי שהעזו להתלונן נגדו, ראוי היה להטות להם אוזן. אלא שההיסטוריה שלהם מלמדת שלא נדרשת להם חקירה ולא מעניינות אותם העובדות. כך בעבר, כך היום. יש אמת אחת, האמת הזו קובעת שהאיש "שלנו" נקי, וכל מי שחולק על האמת הזו – הוא אויב שיש להילחם בו.
ואני, הקטן, מרשה לעצמי לטעון שזו איננה דרך היהדות, זו שאני גדלתי לתוכה. אנשי חינוך לא יכולים להשמיץ מתלוננות, בלי שטענותיהן התבררו. אנשי חינוך לא יכולים להגן על מישהו רק משום שהוא משלהם, או משום שעמדותיו מתאימות להם.
וגם מכם, תלמידיהם של הרבנים, מותר לצפות. פקחו עין, הטו אוזן, הפעילו את הראש, ודעו כי גם הרב שלכם, גדול בתורה ככל שיהיה, הוא בנאדם. אל תקבלו דבר כמובן מאליו. תשאלו שאלות, תעלו תמיהות, תתווכחו, ואל תוותרו על החשיבה העצמאית ועל חוש הביקורת שלכם לטובת אף אחד. לא רק לרבנים שלכם יש אחריות. גם לכם. "לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ".