טעון בירור: איך הגענו למצב שלאף אחד מצפון לעוטף עזה לא אכפת מה הולך שם?

תושבי "חוטף" עזה נצורים בבתים כבר כמה ימים, מחשש לירי מהרצועה לכיוון היישובים, אבל את אף אחד צפונה מהאזור זה לא מעניין. אגם הדרעק עסוק בבחירות לסידור עבודה, הציבור עסוק בחופשת הקיץ ובלאן טסים, והעושק במלונות אילת, גזל אמיתי של אלפי יורו ביום בשביל מיטה וארוחת בוקר ואטרקציות בלויות ועתיקות, נמשך כאילו הארץ התחפשה לאיים המלדיביים.

בצל איומי הפלסטינים: בישראל מעריכים כי הכוננות הגבוהה תימשך בימים הקרובים

יש גם אירועים לא ברורים, כמו התעללות מינית בחיילות־סוהרות, עניין שנמשך כבר כמה שנים, אבל אף אחד לא קם. הרי לא מדובר בבנות למשפחות מבוססות מהאליטות, עם אבא פינגווין ואמא סמנכ"לית בחברת תרופות, אז אין ממה לחשוש. זו לא משפחה שתתבע את המדינ'ע ב־10 מיליון שקל על סרסרות וניצול של הבת, ויש למשפחה אוויר כלכלי גם למשפט של עשר שנים.

כאן מדובר בנשים שאף אחד לא סופר, לפי כלל ברזל בצבא שלנו: "אם אתה משתין על המערכת, היא נרטבת. אבל אם המערכת משתינה עליך, אתה טובע". כלום לא ייצא מזה, גם אם יהיו תשע ועדות חקירה. שב"ס, שהשר הממונה עליו עמר בר־לב הגדיר כארגון רקוב, יידע להגן על אנשיו. ואם מישהו או מישהי סומכים על דיירי אגם הדרעק שיפעלו בסוגיה, הוא והיא בלתי כשירים תמידית להצביע בבחירות.

איך נראה אגם הדרעק בימים אלה? הנה מיכל שיר של גדעון סער חונה עכשיו ביש עתיד, ואני באמת סקרן לדעת כמה מפלגות היא תעבור בקריירה. בכל מקרה, על מנהיגה החדש היא אמרה את הדברים הבאים בהיותה דיירת בדרעק מטעם הליכוד, המפלגה הראשונה שלה משלוש עד כה - בארבע שנים: "טוב, אתם עלולים לבכות כאשר יאיר לפיד ירכיב כאן את הממשלה. כן, כן, יאיר לפיד. הוא זה שייאלץ לדבר עם טראמפ ועם פוטין, הוא זה שיתמודד עם עזה. הצביעו רק מחל.

האם אנחנו בוחרים בגנץ ולפיד? לא, אנחנו בוחרים בממשלה עם עוצמה, רק מחל". כך נראית הפוליטיקה המטונפת שלנו, שאישה חסרת עמוד שדרה אידיאולוגי מינימלי מחליפה מפלגות כמו צבע בשיער. נראה שבכל שנותיה באגם הדרעק היא לא עשתה למען הציבור אלא רק למען עצמה, כנהוג במוסד המיותר הזה. מי עוד היה משלם לה 45 אלף שקל בחודש פלוס לשכה ותנאי עבודה מדהימים על אפס תשואה על ההשקעה של הציבור בה?

מילא היא עברה קבוצה, בלי תג מחיר, אבל קיבלנו במקומה עוד טיפוס בלתי מוכר, וממש מיותר, כמו מישל בוסקילה במפלגת תקווה ישנה, לתקופה של שלושה חודשים, אף שאגם הדרעק מושבת. כמובן, עם כל הפינוקים של לשכה, שלושה יועצים ורכב שירות. אבל חשוב שכל הכלומניקים האלה מדברים על יוקר המחיה. כן, אף שזו בועה של דרעק, היא סטרילית למה שקורה מחוצה לה.

בימים האחרונים עוסקים כאן בתשעת הימים לקראת ט' באב. כל אלה שגונבים, עושקים, מרמים, סוחטים, מאיימים, דוקרים, יורים ומוציאים דיבתו של ציבור שלם, לא אוכלים בשר נעבעך כי צריך לסבול בתשעת הימים לזכר חורבן הבית. אלפיים שנה צמים, והכל רק יותר רע, והפצת לשון הרע פופולרית הרבה יותר מההמנון הלאומי.

השבוע למשל רדפו החניוקים את רה"מ לפיד על החלטתו לצאת לחופשה במהלך תשעת הימים. עובד האלילים מכהנא חי, איתמר בן גביר, צייץ: "לפיד יצא לנופש ב־ט' באב. כמה לא יהודי, כמה לא מפתיע". אם אתה דייר באגם הדרעק כמו בן גביר, אתה יכול לשקר הפקר־הפקר־פטרושקה וגם לפזר לשון הרע. ב־ט' באב לפיד אמור לסיים את חופשתו, אבל בשביל מה לבדוק, אם אפשר שלא?

ישראל פריי, חרדי ועיתונאי עצמאי, צייץ: "שמעתי שיש פה דיבור על חופשה בישראל בתשעה באב. אני רק רוצה לעדכן שאתרי הנופש היוקרתיים באירופה מלאים בימים אלה באדמו"רים שיזכו לקונן על חורבן הבית ממרומי האלפים, הטירול והדולומיטים". הוא ליווה את הציוץ בתמונות של כל מיני באבא־בובות ליטאים שמבלים טוף באירופה, מתברר שחופשתם נמשכת שבועות.

צודקים, למה יש להם דאגות? פרנסה, יוקר המחיה, ילדים בשירות צבאי? יש פריימריז לאדמו"רות? זה הרי ג'וב עד המוות, ובקמפינסקי בשווייץ הצום נעשה יותר נוח. אבל לפעמים יש גם חדשות טובות. מתברר שערוץ 14 זה לא טלוויזיה ולא עיתונות, אלא ערימת מאכערים ירודה מהתחתית של המונח ירוד.

העייסק הזה שמתחפש לערוץ בועט ונשכני על כל מה שאינו המשיח ביבי, הציע למתמודדים בפריימריז של הליכוד חבילות קידום אישי במחירים שונים למרכיבים שונים. הופעה בתוכנית 5,000 שקל, ראיון יפה ומכובס 50 אלף שקל, נחמד פה. ובסחלה הזה שמתיימר להיות עיתונות יושבים שמעון ריקלין, ינון מגל, אראל סג"ל ויעקב ברדוגו, ומטיפים לכל ציבור כרותי האונה שעוקבים אחריהם (ואני ביניהם) איזו עיתונות טובה הם עושים וכל השאר זה אל־ג'זירה. גם "גלובס" קדוש, כי אשתו של ריקלין היא המו"ל, אז העיתון מקבל יחס מרביעיית המאכערים משל היה לוחות הברית.

כך אנחנו נראים ברוב אפסותנו, פני הדור העכשווי כפני ערוץ 14, וההטפות על גבול הטמטום של רביעיית המאכערים של ביבי. עכשיו הם רק צריכים לביים איזה ניסיון פיגוע בהם ובערוץ, כדי לקבוע שזה השמאל והעראברים המחבלים, והכל יהיה טוף מיאוט. רוצים לראות שחיתות מהי? הקישו 14 בשלט. לא משנה באיזו תוכנית, כולן אותו דבר.  

השבוע התבשרנו שממשלת "אנחנו באנו לשנות, באנו לנקות, באנו לעבוד" וכל החארטה של לפיד וקודמו בנט, שוב נתנה ברקס למתמחים ברפואה. אומנם שרת הכלכלה אורנה ברביבאי חתמה על צו שיפחית את העומס על המתמחים ממשמרת של 26 שעות ל־18 שעות ולא יותר משש תורנויות בחודש. על כל הטוב הזה משתכרים מתמחים 44 שקלים לשעה, כי הם בסה"כ דוקטורים לרפואה, לא מלח בספינת הנתב בנמלים, שמשתכר פי חמישה מינימום. הרב חובל שלו בכלל משתכר כמו שלושה מנהלי בתי חולים, ביחד.

הצו היה אמור להיכנס לתוקפו ב־1 באפריל, אבל אז עתרה ההסתדרות נגד הצו, בהיותה בעלים של בתי חולים בישראל. ברור שגם למציאות שלפיה פרופ' ציון חגי הוא יו"ר ההסתדרות הרפואית, היה משקל רב בהגשת העתירה.

פרופ' חגי, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות, היה ראש החטיבה בתחום בביה"ח קפלן ברחובות (של ההסתדרות) ויו"ר ועדת המתמחים, אז הוא יודע מה טוב בשביל הרופאים המומחים הבכירים, שיוכלו לצאת ב־16:00 כל יום לפרקטיקה פרטית ועוד שלל חלטורות, כאשר את הביטוח המקצועי שלהם משלם בית החולים, גם אם הרופא ניתח בבית.

מהשעה הזו ועד 08:00 בבוקר שלמחרת ינהלו את העסק מתמחים במשך 16 שעות, ואם איזה חולה יתפגר, זה יהיה רק נזק משני, בשביל זה יש שקיות לגופות. ועדת הבדיקה כבר תגהץ את הפרטים, כי בשביל זה יש חברים רופאים.

בין לבין סוכם על הוספת 170 תקנים לרופאים בבתי החולים השונים, וכמובן תוספת מתמחים לכל בית חולים, עסקה שמתבטאת ב־60 מיליון שקל. געלט גועליציוני יש כאן בכל גועליציה במאות מיליוני שקלים, אם צריך גם מיליארד שקל, כדי שכל דייר באגם הדרעק ירגיש חשוב. אבל 60 מיליון לרופאים זה המון כסף בשביל לבלרי האוצר, שמעכבים הסכם שכר עם כלל הרופאים כבר 11 שנים.

השקר הכי נפוץ אצל מאכערים ודיירי אגם הדרעק: "בתקופת בחירות לא עושים שינויים". מה אכפת להם? הרי אם דייר/ת של אגם הדרעק נזקק לטיפול רפואי, הוא מקבל אותו בכבוד של מלך או מלכה, הם לא פלבאים שצריכים לשלם הרבה בשביל מגוון פעולות רפואיות. אבל את השקר הזה ביטלה היועמ"ש גלי בהרב־מיארה, שהודיעה כי אין מניעה ליישם את הצו על כל מרכיביו. אז עכשיו חושבים על שקר חדש שאולי יתפוס יותר טוב.

על הדרך אפשר לפרק את ד"ר ריי ביטון, יו"ר "מרשם", שמאגד את המתמחים ברפואה. ביטון כבר הוסמכה כמומחית לרפואה פנימית, אבל המשיכה בתת־התמחות בנפרולוגיה. שר האוצר ליברמן הסתלבט עליה שהיא בכלל לא מתמחה, כי היא עסקה גם ברפואה אסתטית (הזרקות). נו מה לעשות? יש לה שלושה ילדים, משכורת של מתמחה זה לא משהו לסגור איתו חודש, אז מחלטרים קצת. מדוע השר ליברמן לא מסתלבט על הבכירים שמגיעים למחלקות ואחרי סבב ראשוני יוצאים לחלטורות?

בתי החולים של ההסתדרות דווקא מוצאים פתרונות יצירתיים. למשל בסורוקה, שמשרת את כל הנגב, מעסיקים במיקור חוץ רופאים שסיימו סטאז', הוסמכו וקיבלו תואר דוקטור לרפואה, וכעת הם מחכים להשתלב בהתמחות. אגב, רוב הממתינים הם ערבים, אז תפקחו עיניים בתימהון, כי הופתעתם. בזמן שאותם רופאים ממלאים תקנים באופן זמני, ביה"ח סורוקה ובתי חולים אחרים שנוהגים כך, מחפשים מתמחים טובים יותר ממה שיש להם במצאי ומגייסים אותם. הערבי יחכה, כי כבר הרגלנו אותם, גם אין לו שום ברירה אחרת, זולת הגירה, ולשיטת עובדי האלילים מהימין הלאומי זה מצב של ווין-ווין.

לפי הערכות שונות, בכל שנה עוזבים את מאגר הרפואה כ־800 רופאים. הסיבות מגוונות: מוות, פרישה לגמלאות, הסבה מקצועית, הגירה ועוד. נקלטים כ־550־600 במקומם, לכן קשה להדביק את הפערים. לא מעט מתמחים מוותרים על שבע השנים שהשקיעו בלימודי רפואה לפני ההתמחות, ומחפשים כיוון אחר בחיים.

כפי שאמר לי רופא שחיכה שנתיים להתמחות במרכז הארץ, ובכל פעם הפסיד את תורו ל"עדיפויי", בן של, מקורב של, בוגר תוכנית אילת (שביצע עבודות שירות במחלקת טראומה ביוספטל 3־2 שנים, בסיומן הוא יכול לבחור בכל התמחות שיחפוץ): "התמחות זו עבדות. זה לא רק שעות העבודה, כי אם אתה רוצה להתקדם וללמוד והגיע מקרה רפואי מסובך בתשע בבוקר, כשאתה אמור לסיים בעשר לכל המאוחר, אתה נשאר עוד 5־4 שעות. אז אם כבר להיות עבד, אעבור להייטק ואהיה עבד יוקרתי בהרבה מאוד כסף".

ביום שלישי ארגן לנו רדיו 103FM טיול לאסדת הקידוח "לוויתן". כמה דקות טיסה במסוק ממנחת סמוך לגעש ושפיים ומגיעים לבועה שונה מכאן. עובדים שם מאות של ישראלים וזרים בסינרגיה מלאה, שמטרתה לייצר כסף. ועושים שם הרבה כסף.

כמו בכל סיור תקשורתי, קודם כל האכילו אותנו בארוחת צהריים, אחרי שאכלנו שתי ארוחת עשר לפני. הפינוק נראה ונשמע טוב לנוכח המציאות האנרגטית באירופה. החשש שהרוסים יפסיקו לשווק גז טבעי בתחילת 2023 מכניס את מדינות אירופה למציאות של מגבלות כהכנה לעתיד לבוא. תאורת רחובות, תאורת חלונות ראווה מוגבלות בשעות, לכל המאוחר עד 11 בלילה. בגרמניה, הצרכנית העיקרית של גז רוסי, דורשים מהתושבים לקצר את הרחצה במקלחות לחמש דקות, ולדלל את השימוש בסאונות. בהולנד חוששים גם ממשבר של מחסור במים.

ואצלנו? הכל דבש. יש לנו גז בשפע גם למאה השנים הבאות מהמאגרים הקיימים ואלו שנמצאים בפיתוח. 80% מתפוקת החשמל בישראל הם מגז ואנרגיה סולארית. שדות של טורבינות רוח לא יהיו כאן, כי אין רוח, וגם אם הייתה, היו בונים בשטח מגדלי דירות במחיר מופקע. הבעיה אצלנו היא האטימות והטמטום. תחנת רבין בחדרה מפיקה חשמל מפחם, שהוא משאב יקר, מעל 400 דולר לטונה. לפני עשור היה המחיר 60 דולר לטונה פחם.

אבל חברת חשמל מתעקשת להיות פרימיטיבית ולא לשנות את שיטת הייצור למבערים שעובדים על גז טבעי. ב־2018 היו לחברת החשמל עשר תחנות שמתבססות על פחם. זה המצב גם כיום, כאשר "לוויתן" לבדה מייצרת 12BCM גז בשנה שאמור להספיק לכל צריכת החשמל בישראל. זו הסיבה היחידה לייקור חשבונות החשמל בסך 9%, רק טמטום ואטימות. והקמפיין שמנהלת ההסתדרות בימים האחרונים נגד יוקר המחיה הוא באמת בדיחה עצובה. כי במאות שקלים תוספת לחשבון דו־חודשי למשק בית ממוצע ניתן לקנות 50 קופסאות טונה או 50 קופסאות גבינת קוטג'.

אבל ארנון בר־דוד יודע מאיזה עץ בונים גיטרה, ובעיקר היכן מרוחה החמאה. הוא לא ייצא למלחמה במיקו צרפתי, יו"ר ועד עובדי חברת חשמל. הוצעו לחברה אין ספור הצעות מפתות כדי לפטר עובדים עם פיצויים מוגדלים, לצמצם את מכסת העובדים ולהעביר את התחנה בחדרה לייצור חשמל באמצעות גז. הליך שינוי המבערים אמור להימשך חודשיים, נתנו להם 18 חודשים. כלום לא קרה.

ההתייקרות של מחיר החשמל היא לא רק במשקי הבית, אלא בכל נתון עיקרי ושולי בחיינו כאן, כי הכל פועל על חשמל. כל התייקרות חשמל במגזר העסקי, התעשייתי והמסחרי תורמת לעלייה ביוקר המחיה. אבל המאכערים של בר־דוד באו לגזור קופון על מכירת אשליות, גם הם צריכים להתפרנס.

מ־2013 הכניסו השותפים של "לוויתן" ו"תמר" - ניומד אנרג'י, רציו ושברון - כ־17 מיליארד שקל תגמולים ומסים לקופת המדינ'ע. לפי הערכות שונות, עד 2030 יכניס הגז מ"תמר" ו"לוויתן" כ־33 מיליארד שקל לקרן העושר (אחרי החזר הוצאות העלויות והפיתוח של כ־3.6 מיליארד דולר של היצרן פלוס 50% ו"תמר" פלוס 100%), לא כולל מסים ותמלוגים.

מוכרים מכאן גז למצרים ולירדנים, ולפי התחזיות, 50 שנה אחרי תחילת הקידוחים יהיו 300 מיליארד שקל בקרן העושר. אני כבר לא אהיה כאן כדי ליהנות, אבל גם הילדים והנכדים שלי לא יראו מזה לירה סורית דפוקה. למה? ככה. בנק ישראל, שמנהל את הקרן הזו, ירצה לשמור על הקניפל ליום קשוח, כי אולי הצאצאים של המן הרשע יכעסו שתלינו את המשפוחה.

סביב הפעילות של מאגרי הגז יש כל מיני מועצות של מאכערים, שכמובן גוזרים קופון, אבל הקטע העצוב ביותר מגיע מהפיקוח האקולוגי. שריפה של פחם גורמת נזק עצום לסביבה ולבריאות התושבים באזור, גז לא גורם נזק. אבל המועצות דרשו, אז הוקמה תחנת ניטור ב"לוויתן", שמדווחת עצמאית לחוף על רמת הזיהום לכאורה. בשטויות האלה מתעסקים, אבל ברמת הזיהום של הים סביב האסדה, זה כבר באמת כסילות.

יש אוכלוסייה של טונה וצבי ים באזור האסדה. הצוות של "לוויתן" הציע לטחון את כל שאריות המזון ממטבח האסדה ולתת לדגה לאכול, אבל הם נתקלו בסירוב מוחלט. זו השיטה שאותה נוקטות כל אסדות הקידוח בעולם, אבל אצלנו, עובדי האלילים, תמיד ידענו יותר טוב מכל העולם.
אז באמת התרשמתי מהטיול השנתי, ובדרך חזרה במסוק, חשבתי שאין ברירה - מתווה הגז זה של ביבי. וגם אם אני לא משתגע עליו, זה עדיין תמיד יהיה שלו. מה שמנחם אותי זה שלא רק אני לא איהנה מקרן העושר, גם הוא לא.