1. אני מבקש את סליחתך, אדוני ראש הממשלה לשעבר מר בנימין נתניהו, על שאינני הולך לענוד את השרשרת עם תליון הזהב שבו מוטבע הדיוקן שלך. סליחה, אדוני ראש הממשלה לשעבר, על שאינני שייך לחבורה הולכת וגדלה של אנשים שעובדים בתקשורת, שהפכו להיות תועמלנים שלך, שפוטים שלך.
אדוני ראש הממשלה לשעבר, אני רוצה להזכיר לך שבדיוק לפני עשר שנים, ב־20 ביולי 2012 נפטר במחלקת הכוויות של בית החולים שיבא תל השומר האזרח משה סילמן. סילמן, אז בן 57, השתתף בהפגנה לציון שנה למחאה החברתית, כחלק מאנשי המחאה החברתית. סילמן היה אקטיביסט שטען כי חלק גדול מהרעה החולה החברתית־כלכלית במדינה הוא בגללך, וטען ש"צריך להעיף את ביבי".
הוא הפיץ בין חבריו להפגנה מכתב התאבדות בטרם הצית את עצמו. במכתב כתב בין השאר כי הוא מאשים אותך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואת שר האוצר דאז הפילוסוף ד"ר יובל שטייניץ באחריות למצבו הכלכלי והבריאותי המעורער. אחרי שמסר את המכתב שפך על עצמו חומר דליק והצית. סילמן הועבר לבית החולים איכילוב, שהיה הקרוב ביותר למקום שבו הצית את עצמו, ברחוב קפלן פינת אבן גבירול.
באיכילוב אין יחידה לטיפול בכוויות, וסילמן הועבר לבית החולים שיבא. הוא נאלץ להמתין במחלקת טיפול נמרץ כללי, משום שכל המיטות ביחידת הכוויות היו תפוסות. משה סילמן נפטר כעבור שישה ימים.
אתה, אדוני ראש הממשלה לשעבר, הגבת על המקרה ואמרת "מדובר בטרגדיה אישית גדולה". יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אמר אז: "אסור להתעלם מזעקתו. זעקתו היא זעקתם של אזרחים רבים החרדים יום־יום מלהיזרק לרחוב, ללא קורת גג. זוהי זעקה החושפת את הכשל המתמשך של המדינה בכל הנוגע לדיור הציבורי".
אדוני ראש הממשלה לשעבר, ממשלת ישראל שבראשה עמדת הכריזה על הקמת צוות "אורות אדומים" במוסד לביטוח לאומי, שנועד לטיפול חירום במקרים קיצוניים. אך העובדים הסוציאליים התלוננו שלא ניתנים להם כלים לטיפול במצוקות.
כל כך אופייני: מקימים ועדות, מקימים צוותים, מנסים לכבות שריפות חברתיות בהבטחות ובברבורים, אבל בשטח שום דבר לא קורה. מחאת האוהלים נשכחה, בעיות הדיור נשארו כשהיו, העלאת מחירי המזון שוב מתחילה לעורר סימנים של מחאה חברתית - אבל סילמן נשכח.
2. ביום שלישי דווח בתקשורת כי שני פועלים נהרגו בשתי תאונות עבודה בעמק הירדן ובהרצליה. בתאונה הראשונה פועל בן 40 נהרג במהלך עבודתו במפעל במועצה האזורית עמק הירדן. כמה שעות לאחר מכן נהרג פועל בן 24 בקריסת חומה באתר שיפוצים ברחוב יהודה הנשיא בהרצליה. בתאונה נוספת פועל בן 18 נפל מגובה באתר בנייה ברחוב אליהו איתן בראשון לציון ונפצע באורח קשה. באירוע נוסף פועל בן 20 נפצע לאחר שנפל באתר בנייה ברחוב איינשטיין ברמת גן.
שימו לב, לפועלים שנהרגים ונפצעים בדרך כלל אין שמות. לא נאמר מהיכן הם ואם יש להם אישה או ילדים. לא כתובים שמות הוריהם, לא ידוע אם הם יהודים או ערבים, סינים או רומנים. לא ידוע אם האחראים לבטיחות באתר הבנייה שבו אירעה התאונה עוכבו לחקירה או נעצרו.
יש לי עוד הרבה שאלות בעניין הזה, אבל את מי מעניינים פועלים שנהרגים ונפצעים בכמויות? כשנשברת אצבע לבוגרת ריאליטי, זה תופס כותרת עם תמונה; כשמשתתפת בפח הגדול מתהפכת עם האופניים בשדרות רוטשילד, זה בעיתון ובתוכניות הפקה־פקה בטלוויזיה - אבל פועלים שנהרגים ראויים, אם בכלל, רק לאזכור של שורה בלי פרטים בעמוד 11. אחלה מדינה.
3. בתחילת השבוע פורסם צילום יח"צ של ח"כ שלמה קרעי שבו הוא נראה יושב ולצדו פסלון מוזהב של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. ראו זה פלא, ביום שאחרי פרסום הצילום הופיעו בשוק שרשראות עם תליון מוזהב עם דיוקנו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו.
בעוד מחירי החלב, הלחם, החשמל, המים, הטיטולים ומה לא מרקיעים שחקים, תליוני זהב עם דמותו של המנהיג לשעבר שמתמודד על המנהיגות בעתיד הקרוב הופכים להיט.
אם אין לך תליון, אתה בוגד, שמאלני אנטי־ביביסט. בקשר ישיר עם המתרחש בארצנו הקדושה, קפץ לי לראש שירו של היוצר הנהדר רביד פלוטניק, ששמו "עגל הזהב". שיר חזק, נוקב, כואב. הנה הוא לפניכם. תתרכזו ותקראו.
המסך הזה מדבר אליי
מהפנט אותי ומשקר עליי
מזריק לי חרדה עמוקה לתוך התת המודע ומשדר אליי
כל הרעל והזבל שמוכרים לי מחלחל אליי
כל דבר פה מתועד ומצולם
יחסי אנוש מובנים על אינטרסים, כולם נגד כולם
מי הכי גבוה בסולם ומה השאיפות שלנו
פנים יפות, גוף מושלם, לזיין חצי עולם
ולדבר על זה, לבכות על מה שאין ולקטר על זה
להרעיל, להנדס, ולשכפל את זה
אנחנו מנוונים באופן סיסטמי
סוציומטים אנמיים אפאתיים
שרמוטות של הלייקים
אין שאיפה לייחודיות בכלל
וזה הכלל ואין יוצא מן הכלל
קונים ומתלבשים ומדברים אותו דבר
העיקר להיות חלק, להיות מדובר, להיות מקובל
נותנים לי אשליה של תהילת עולם
פסי ייצור של זמרים בובות על חוט של אמרגן
כל חברות התקליטים זה מאפיה רשע מסוגנן
פשע מאורגן בצווארון לבן
אחויה, אל תחשוב יותר מדי
לעד נחיה כצל אמריקאי
עזוב הכל ותפוס מהר מושב
תראה, כולם משתחווים לעגל הזהב
ואיך הכל חוזר לאותה נקודה
נפש בודדה באומה אבודה, לחם עבודה
אין כסף, אין פרנסה בלי תעודה
אין שלום ואין בטיח, אין סליחה אין תודה
אין כבוד בין אדם לאדם, אין כבוד בין אדם לאלוהים
תועים באפלה ולא רואים
אחד את השני עמוק בתוך הבלגן
עם גזענות ואפליה עוד מהגן
אל תתנצל 'תה צל אמריקאי הכל מתורגם
עמוד דום עמוד נוח, רובוט מדוגם
הכל בשמן עמוק, השכל מטוגן
הרי שכחנו מאיפה באנו, אז לאן נלך מכאן
אחויה, אל תחשוב יותר מדי
לעד נחיה כצל אמריקאי
עזוב הכל ותפוס מהר מושב
תראה, כולם משתחווים לעגל הזהב
החליפה הזאת מוכרת לי שקרים
עושה לנו הפרד ומשול ניזונה מהקרעים והשברים
המסך מוכר פנטזיה הוליוודית, אטימות והשחתה
משדר לי אלימות והסתה
אז בוא נקרע אחד את השני עד זוב דם
נטביע אדמה קדושה בדם, זה טבע האדם
כל ערב בסלון גברים נשים בנים בנות
מול המסך המקולל שעושה בנו כרצונו
להיות עוין כלפי השונה או לקנא
לרצות לגמור את החיים עם כדור אחד בקנה
הנה המסך, זומבי, סתום ת'פה ותיהנה
תקנה ותפחד, אחויה, תפחד ותקנה
תחפש ת'גאולה, היכן הכתובת
ארץ קודש הפכה לארץ ה-לא סוגרים ת'חודש
פיגועים ותופת
ירושלים של זהב או פתח תקווה של נחושת
משיח לא נראה באופק
המסך הזה כובל אותנו ועושה קופה עלינו
ונראה לי שזה רק באשמתנו
דוחק אותנו לפינה ולא אומר דיינו
מזלזל בנו, וצוחק עלינו
אומר שברוסיה היינו דוקטורים
שבאתיופיה היינו בורים, אחי, כי באנו מכפרים
חלמנו על תקווה, עתיד ורוד לילדים
באנו לכאן קיבלנו זין לפנים